שובי נפשי

שובי נפשי הוא רומן מאת יהודית רותם על שתי נשים, יולי, מהגרת מאוקראינה ושלי, אישה שעזבה את העולם החרדי. הספר יצא לאור ב־2018.

עטיפת הספר

  • "הכול זר לה כאן, המילים המתעופפות מעל לראשה, הבניינים שאין בהם לא יופי ולא חן, הכבישים ההומים מכוניות וצפירות, שלטי הפרסומת האדירים המפרסמים מוצרים לא מוכרים."
  • "הרווח שבין עיניה התכווץ עד שגבותיה כמעט התחברו, ושפתיה מלמלו. הלוא עם מי היא יכולה לדבר חוץ מאשר עם עצמה? אבל כאן, בקפה הקטן, בשקט המבורך שבפתחו של יום, היא יכולה להתבודד עם מחשבותיה בעוד ידיה עסוקות."
  • "כוח טבע שאינו מודע לעצמו מקופל בכף היד הזאת וגלומה בו הבטחה או אזהרה או שתיהן יחד למשהו שברגע זה אינו אלא תחושה מרפרפת."
  • "הוא מנתק את ידו מידה, ולרגע כמעט צר לה על מקור החום והכוח שנלקח ממנה."
  • "קול של גבר קרא בשמה. לפעמים כשהלכה ברחוב דימתה בליבה לשמוע את שמה וידעה שרק דמיונה הפיק את הקול שנוצר בתוכה מתוך געגוע, מרוב צורך, מציפייה שמישהו יקרא בשמה."
  • "אפילו כשאביה נפטר לא בכתה, אבל ברגע זה השתוקקה כל כך להפוך את ההקלה, הפחד, הצער והגעגועים לרצף ארוך וממרק של דמעות."
  • "תערובת בלתי אפשרית של אהבה, נאמנות ומשיכה מזה ודחייה, קנאה וכעס מזה מתלקחת באחת ונרגעת לאיטה, רמצים עשנים של זיכרונות נשכחים שכל מילה תועה מפיחה בהם כעס גואה. כל שיחה, כל מפגש חשפו הר געש שנחנק מתחת לערימת רגשות סותרים שהחמיצו ברוב השנים. ועם זאת, ידעה יולי, במצב חירום כמו זה שהיא נתונה בו עכשיו חברתה לא תפקיר אותה לגורלה בלי להושיט לה עזרה; עזרה דלה מדי, סרבנית, עטופה בקליפה עבה של זעם וטינה, ובכל זאת ולמרות הכול – עזרה."
  • "שניהם פוסעים ברחוב ההופך לאחר הצומת לגן דל עצים הנפתח לכיכר גדולה. הוא מסביר לה שזו הכיכר הידועה ביותר בתל אביב ובכל ישראל, והיא נקראת על שם ראש הממשלה שנרצח יצחק רבין, ו'עוד מעט נעבור איפה שזה קרה וליד האנדרטה לזכרו'. זאת אנדרטה? יולי מתפלאת, זוהי מצבה. כמה אבני בזלת פראיות שקועות באמצע המדרכה, מוקפות חבל בידוד. קבוצת תיירים מכתרת את המקום, מאזינה בכובד ראש למדריך המסביר באנגלית מה קרה באותו מקום."

נאמר עליועריכה

  • "תמיד ישנם יסודות מחיי הסופר, כי מוטת הכנפיים של הסופר מגיעה רק עד היכן שהוא מגיע וזה תמיד הוא שכותב, הוא שחומרי הנפש שלו באים לידי ביטוי, ופחות חשוב אם זה קרה או לא קרה. יש דברים שאני לא מתכחשת להם והם דומים או זהים למה שהיה באמת." ~ יהודית רותם