שיר טאהירה

שיר טאהירה הוא אפוס מאת אמיר אור על אלים ובני אדם, מלכים וגיבורים המתרחש בשתי ממלכות גדולות בימי שלום ומלחמה. הספר יצא לאור ב־2001.

Jeu de balle Maya.jpg

  • "היֹה הָיָה בארץ טאר מלך בן מלכים ושמו שָארין... אימת אויביו היה שארין ופדות לכל רעיו, ריבון חכם ובר לבב, אשר דברוֹ אמת ונדיבה רוחו."
  • "הניחו לפניו את חותמו, חרבו, מטהו וסמלי ביתו, וכל העם השתחוו, ונשבעו לו אמונים בקודשי אמנאת. ישב שארין על כס אביו, ולבו רחב ושָׂשׂ במלכותו."
  • "הן ברצונך יירד הגשם ומפרש ספינות יפוח; באפך יִכְלוּ שדות, וציי ספינות יֹאבדו במים אדירים! שׂר חיים ואבדון, צוּר עולמות, רוכב עבים! שפוך מרוחך בבני, וייחתו כל אויביו מסערת זרועו!"
  • "לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי אֶת תּוֹרַת הָרֹעַ, אַף לֹא אֶת מְבַקְּשֶׁיהָ; אֲבָל עַתָּה אֵיטִיב לִרְאוֹת, בֵּין אוֹר וְאֹפֶל לֹא אֶתְעֶה עוֹד."
  • "עַל כָּרְחָם, בְּלִי דַּעַת אָנָה, בֵּין דְּרָכִים יָבֹרוּ דֶּרֶךְ לֹא שִׁעֲרוּ קִצָּהּ. זֶה חֹק טָאהִירָה, אֵין בִּלְתּוֹ – אַחַת הַדֶּרֶךְ, אַין אַחֶרֶת: אֲשֶׁר כְּבָר נִפְסְעָה."
  • "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר חַסְדּוֹ לֹא יְבַקֵּשׁ דָּבָר מֵאִישׁ אוֹ מֵאֱלֹהַּ, וְלֹא יִגְאֶה לִבּוֹ, גַּם לֹא יֶחְסַר. אַשְׁרֵי הָאִישׁ לֹא יְבַקֵּשׁ לוֹ שִׁלְטוֹן עַל גּוֹרָלוֹ, כִּי לֹא יִהְיֶה לְעֶבֶד."
  • "שרים מושלים בה וידם רופסת; אצילים מורדים פושטים איש על רעהו, שופטים מטים משפט, ערים היו למשיסה, ובני כפר חוסים בשודדי דרכים. שַׁלחני, מלך, ותשקוט הארץ."
  • "חשך יומי מכבר, אך בשמש מזלי אמצא־נא אור מעט! בלא חמדה שילחו ביהאן, בלב נחמץ ועין מצועפת; אך ברוב פאר שילחו, ועִמו משמר בני חיל וכל כבוּדה ויקר."
  • "איש שְפַל מצח ורע עין, אשר עורר שוטו על גיבורי החיל בשוכבם ובקוּמם; על כל צבא טאר הקים נוגשׂים כמוהו, עד כי עמד כל איש על משמרתו נכון תמיד לקרב."
  • "בשם אביך ואבי אבקש בך מגן: עשה משפט והב לי צדק מן הנבל אשר שלחני הנה כשפחה; קום עשה, אדון הארץ, וייוודע משפט שארין בכל הממלכה!"
  • "צְאִי, כִּי כְּבָר נִגְדַּשׁ הַצּוּף! הַתִּירִי לֵב, לְבוּשׁ וּבֹשֶׁת, לְהַרְווֹת אַדְמַת חָרִישׁ; וְיִתֵּן שָׂדֶה פִּרְיוֹ."
  • "במהומת לבה שכבה הבת המבורכת, שמצאה שמחה וצער במבט אחד; שוב בוכה ושוב צוחקת, אומללה ומאושרת, לא ידעה עוד את נפשה, עד במר רוחה נפלה לרגלי צלמית לאהיני, והתירה לפניה את חגורתה."

נאמר עליועריכה

  • "ספר שלא קל לקרוא בו: העלילה מסועפת ומלאה שמות של אנשים ומקומות שלדובר העברית קשה להגות, מצורפים לו נספחים והערות וחידות אין־ספור, וזה בדיוק מה שעושה אותו מורכב ומעניין כל כך." ~ ערן בר–גיל