שלושים וחמישה במאי

ספר מאת אריך קסטנר

שלושים וחמישה במאי (בגרמנית: Der 35. Mai oder Konrad reitet in die Südsee) הוא ספר ילדים מאת אריך קסטנר מ־1931.

עטיפת הספר

  • "זה היה בשלושים וחמישה במאי, ולכן אין זה פלא ששום דבר לא הפליא את הדוד רינגלהוּט. לו היה קורה לו רק לפני שבוע, מה שעוד יקרה לו היום, בוודאי היה חושב ששניים או שלושה ברגים התרופפו אצלו במוח או בכדור הארץ. אבל בשלושים וחמישה במאי צריכים להיות מוכנים לדברים המוזרים ביותר."
  • "בימי חמישי הם אכלו, הוא וקונרד, רק מאכלים מטורפים. לפעמים נקניק וקצפת. או כעכים מלוחים עם ריבה. או עוגת דובדבנים עם חרדל אנגלי. את האנגלי הם אהבו יותר מאשר את הגרמני, כי החרדל האנגלי הוא חריף במיוחד ונשכני כאילו היו לו שיניים. וכשממש חשו בחילה, הוציאו את ראשיהם מן החלון וצחקו, עד שהשכנים היו בטוחים שהרוקח רינגלהוט ואחיינו שוב השתגעו."
  • "כל אלה שטובים בחשבון, קיבלו את הים הדרומי. כאילו אין לנו דמיון! האחרים צריכים לתאר את בנייתו של בית בן ארבע קומות. זה כמובן משחק ילדים בהשוואה לים הדרומי. זה מה שקורה שאתה טוב בחשבון."
  • "עכשיו התמקם הסוס בין הדוד לקונרד, הוציא את ראשו מבעד לחלון ואכל מן המרפסת של השכן שתי פוקסיות ובגוניה אחת, עד השורשים. רק את העציצים הואיל בטובו להשאיר."
  • "כרוקח, וכידוע זה מה שהוא היה, הוא הכיר את כל המחלות והתרופות שקיבלו הסופרים. הוא ידע איך נרפאו וממה מתו. אבל בכל הנוגע בשמות ספריהם ומחזותיהם הוא פספס בלי הרף. לא יאמן, אבל הוא ניסה לטעון שאת 'שיר הפעמון' של פְרִידְרִיך שילר כתב יוֹהַן ווֹלְפְגַנְג גֵתֶה."
  • " 'זידלבסט השמן הרי היה בבית הספר שלי ונשאר כיתה אחת עשרה פעמים. עד כדי כך היה עצלן,' דיווח הנער. 'בכיתה גימל הוא התחתן ועבר מן העיר.' "
  • "ועכשיו דבר בשפה נפוחה קצת פחות, קרל הגדול והחביב, וגלה לנו לאיזה כיוון אנחנו צריכים לרכוב."
  • "נפוליאון מדד את הרוקח במבטו וקימט את פרצופו הקיסרי והצהוב. כאשר ראה שזה לא עושה רושם על רינגלהוט, הוא זז קצת הצדה וכמוהו עשה יוליוס קיסר."
  • "הוא ניפח את חזהו בגאווה עד שצלעותיו פצפצו, וצעד ראשון, לפני השניים האחרים, אל תוך הבית."
  • " 'לחכות ולשתות תה,' המציא הסוס תשובה."
  • "על ספסלי בית הספר ישבו רק מבוגרים. הם היו לבושים בבגדי ילדים וחלקם נראו מטרד סביבתי של ממש, במיוחד השמנים."
  • "אולי בעצם לא נחיה ולא נראה לעולם, אחייני היקר. אם יקרה לי מה שעלול לקרות לבני אדם, אל תיתן לצער להשכיח ממך שאתה יורש את בית המרקחת שלי."
  • "הסוס רצה לחזור, וטען שהגיע הזמן להניח לים הדרומי שיטבע."
  • "הוא נסע לכל אורך הרחוב הראשי של אלקטרופוליס כשהוא מתכבד לשבת על חלק גוף היקר לו במיוחד, כי בגלל הגלגיליות לא הצליח לקום."
  • " 'יסלח לי קבלו,' קרא הדוד, והחטיף לו כזו מכה עם מקל ההליכה על אותו חלק גוף שעליו לא תולים אותות הצטיינות, עד כי הסוס שכח מרוב פחד את בהלתו וחצה כמכושף את אזור האסון."
  • "הבוקר החלה חלודה להצטבר על קו המשווה. אז עכשיו אני משפשפת את החלודה, כי אם החלודה תמשיך לכרסם את המתכת, עלול קו המשווה לקרוס ואז יתרסק לו כדור הארץ לרסיסים."
  • " 'אלמלא היית כבר ממילא אחייני, הייתי ממנה אותך מיד להיות אחייני,' אמר הדוד בקול רועד."
  • " 'נו טוב, אז שיהיה לך בשעה טובה,' איחל רינגלהוט, 'אבל תדע לך שאתה לא סוס אלא סתם בהמה. זה מובן לך?' "
  • "ההורים שלי בכלל לא שמו לב לכלום כי הגעתי בזמן לארוחת ערב ואצלנו זה העיקר."
  • "ומי שלא מאמין שלא יאמין או שישאל את דוד שלי שקוראים לו כמוני ויש לו בית מרקחת ואז דוד שלי כבר יראה לו."