שמואל הנגיד

שמואל בר יוסף הלוי הנגיד (בערבית: أبو إسحاق إسماعيل بن النغريلة); (993–1056), מראשוני המשוררים בשפה העברית בספרד של ימי הביניים.

בניין בקורדובה מהמאה ה־10, העיר בה נולד שמואל הנגיד

---

• "בַזְּמַן אַתְּ וְאֵין לָךְ שֵׁנִי."
• "זְמַן יָבִין עֲצַת מַשְׂכִּיל."
• "בְּאוֹר לִבָּךְ חֲפֹשׂ חַדְרֵי לְבָבָךְ, וּפַנֵּה נַפְשְׁךָ מִכַּחֲשֶׁךָ."
• "אִם תַּעֲשֶׂה טוֹבָה לְטוֹב לֹא יִשְׁקֹט עַד עֵת אֲשֶׁר יָשִׁיב לְךָ תַּגְמוּלָךְ."
• "ארץ לאדם בית כלוא כל ימיו... קום וצא אם תוכל."
• "אֵין בַּגְנָזִים כְּגֶנֶז עֵצוֹת בְּנֶפֶשׁ לְיוֹם זָר."
• "תבכה בעת בואך אלי עולם אתה, ואחר יבכך עם צאת."
• "עשה לי תאוות לבי וחושה נא לעזרתי, ואם איני כדאי אצלך, עשה לבני ותורתי."
• "אני אבך נפשי כי יקרה מאד נפשי, ולי נאווה לספוד ולבכות יקרותיי."
• "אמרה: 'שמח בעבור הגיעך אל אלי שנים חמישים בעולמך!' – ולא ידעה... אין לי בעולם [מ]לבד שעה אני בה."
• "קומה שתה בכוס, ושוב ושתה בכד ובלילה וגם יומם."
• "פְרִי לְשֹׁמֵעַ וְשֹׁתֵק הֱיוֹתוֹ שֹׁקֵט וּבוֹטֵחַ וְנַפְשׁוֹ שְׂמֵחָה."
• "מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם, בָאוּ יְמֵי הַקר, וְהַתִירוֹשׁ אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם."