"הרחבנו במידה ניכרת את נמל חיפה, אך עם הפיתוח המזורז של הייצור החקלאי והתעשייתי בדרום וניצולם המתקדם והולך של המחצבים בנגב, גמלה ההחלטה להקים את נמל אשדוד. הקמת נמל עמוק־מים בדרום הארץ היא בעלת חשיבות מכרעת לפיזור האוכלוסייה ואכלוס אזורי־הנגב הצפוניים, להקמתה של עיר גדולה בקרבת גבולנו הדרומי, לפיתוחם של אוצרות הנגב, נוסף כמובן על החשיבות שיש לנמל עצמו, ליצוא ויבוא של סחורות ונוסעים." ~ לוי אשכול (מקור)
"במבט לאחור יש להצטער שמתכנני ומקימי העיר אשדוד לא נתנו בשעתו דעתם ליתרונות הגלומים בתחבורה המסילתית ולא שילבוה בתכנון האזור מעבר להובלת טובין אל/מ־הנמל. [...] יש לציין שתחבורה זו קבילה לערים מסוגה של אשדוד אשר רחובותיה בנויים בשיטת 'גריד', היינו ניצבים זה לזה. יתרון נוסף של החשמלית כיום הוא שמפאת היעדר זיהום אוויר ורעש ניתן להעביר מסילותיה גם דרך מדרחובים ופארקים. יש לקוות שבעתיד נראה תחבורה זו בעיר אשדוד." ~ אילן פלקוב, 'אשדוד: רקע היסטורי ופיתוח עתידי, הקשר לנמל ולרכבת', 1986 (מקור)
"יש לי יד ורגל במה שקורה באשדוד מאז 1962. אין תוכנית בנייה, רחוב, בית, בניין או מפעל באשדוד, שלא היו לי בהם מעורבות כלשהי. אם זה כמהנדס העיר, ואם זה כיו"ר ועדת בניין ערים, ואם זה כראש העיר. גם לי יש לא מעט ביקורת על התכנון והבנייה האורבניים בישראל, ונעשו לא מעט שגיאות. אבל בכל מה שקשור לאשדוד, אני יכול להגיד באחריות, העיר נבנתה, נבנית ומתפתחת לפי ספרי התכנון." ~ צבי צילקר, ראש עיריית אשדוד, 2000 (מקור)
רחוב רוגוזין"רוגוזין לא תוכנן להוות את מרכז העיר, הוא רחוב היוצא ממרכז מסחרי של רובע א'. אך משום שהיה המרכז הרובעי הראשון שנבנה הוא נהנה ממעמד של 'העיר'. פריחתו של רוגוזין זוהתה כתקופת הפריחה של העיר כולה. רבים סיפרו לי על התקופה הזאת כתקופה נפלאה שבה העיר הייתה מלאה 'חיים'. היה מרכז. היה מקום לראות ולהיראות. כולם הכירו את כולם. הבנייה המהירה של יתרת התוכנית, הפריסה המרחבית רחבת הידיים והקמתו וביסוסו של רובע הסיטי – הורידו את רוגוזין ממעמדו כמרכז. עם מותו של הרחוב נסגר פרק בחייה של העיר ונפתח פרק חדש." ~ מירב אהרון גוטמן ("שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2005, עמ' 69)
עובד בן עמי עם יצחק פרלשטיין – מתכננים את בתי העיר, 1958"מידי יום חמישי הייתי הולך למשרד של פרלשטיין, והיינו יושבים על התוכנית, כל פרט ופרט. ואני דאגתי שזה יהיה בשטח. וזה לא היה קל. למשל להפריד בין תעשייה ומגורים. אמרו לי אתה נורמלי, אדם ילך ברגל עד אזור התעשייה על מנת לתקן פרימוס, כי אז לא הייתה תחבורה כמו היום. ואני אמרתי כן. כי ראינו את העתיד." ~ צבי צילקר, בריאיון למירב אהרון גוטמן ("שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, תכנון, 2005, עמ' 61)
המשכן לאמנויות הבמה – מבנה דמוי שתי צדפות שתוכנן על ידי האדריכל חיים דותן"מדובר בעיר ששוכנת בין דיונות החול ובין הים התיכון. רציתי להביא את הטבע שעוטף אותה ולהציג אותו בצורה החיצונית של הבניין. אשדוד נמצאת בכל פרט בבניין החדש, על אף שהוא שעומד בניגוד גמור לקופסאות שממלאות את העיר מאז הקמתה. הקווים הדינמיים מייצגים את התרבות של תושבי אשדוד: זוהי עיר של קיבוץ גלויות - מהמזרח, מצפון אפריקה ומרוסיה, שלכל אחת יש מוזיקה ומחול ייחודיים. יש כאן שילוב של טבע שבא לידי ביטוי בדמיון לגלי הים ולדיונות החול, ושל תרבות אנושית שתיוצג במופעים ובקונצרטים שיועלו על בימת המשכן". ~ חיים דותן, על המשכן לאמנויות הבמה באשדוד, בראיון למיכאל יעקובסון, 2011 (מקור)
"אשדוד היא עיר צעירה ומודרנית שהתפתחה בקצב מסחרר בעשרים השנים האחרונות. העיר בנויה בין הים התיכון ודיונות חול. האתגר האדריכלי בתכנון היה להעניק לעיר ולתושביה בניין חדשני וחוויה ארכיטקטונית אשר תרומם אותם מחיי היום יום האפרוריים, כניגוד למאות קופסאות הבטון והאבן הכבדות המרכיבות את הסביבה. בניין מודרני עם מעוף וחזון אמנותי אך גם מבנה אנושי וחם. הבניין מסמל דינמיות ותנועה, בדומה לצלילי מוזיקה ולתנועות המחול והמשחק שאותן הוא משרת." ~ חיים דותן, על המשכן לאמנויות הבמה באשדוד, 2012 (מקור)
"גם החלטות כמו הקמת העיר כרמיאל או הקמת העיר אשדוד, או החלטות על הקמת שדה התעופה רמון בערבה, שיש בהן כבילת שיקול הדעת למאות שנים קדימה, התקבלו בלי שבג"ץ דרש לעגן אותן בחקיקה. אבל מתווה הגז, יציבות שכל כולה מעין – עם היציבות המצומצמת וקצרת המועד הכלולה בו דווקא כאן – הבטחה שלטונית שאינה נועלת במסמרות את הממשלות הבאות נדרשת חקיקה בכנסת? דווקא כאן, בכבילה הקלה והקצרה שבין הכבילות? מישהו יכול בכלל להצביע על איזושהי החלטה, או איזשהו מעשה, שאינם כובלים את העתיד?" ~ יובל שטייניץ (הקרב על הגז, ראשון לציון: משכל, 2020, עמ' 268)
"התכנון הסטנדרטי של אשדוד מנע או חסך מתושביה את הניסויים של אדריכלים כפי שארע בערים אחרות, לכן גם משעמם בה כל כך. הזוי שהעניקו לאדריכל שתכנן את הרחוב המרכזי והמנופח בעיר את פרס ישראל במקום לשלול ממנו את רישיון האדריכל. לעומת התכנון העירוני הירוד תמצאו בה גחמות אדריכליות הזויות שלא תמצאו באף אחת מהערים בישראל." ~ מיכאל יעקובסון (סיבוב במרכז רובע י' באשדוד, באתר חלון אחורי, 2020)
