פתיחת התפריט הראשי

אביחי רונצקי

רב ואיש צבא ישראלי, הרב הצבאי הראשי החמישי של צה"ל

הרב אביחי (אבי) רונצקי (נולד ב־14 באוקטובר 1951, י"ד בתשרי ה'תשי"ב), שירת בצה"ל כלוחם וקצין בצנחנים וכמ"פ בסיירת שקד במהלך מלחמת יום הכיפורים. היה הרב הצבאי הראשי החמישי של צה"ל בשנים 2006 - 2010 וראש הישיבה הגבוהה באיתמר.

תוכן עניינים

כרב צבאיעריכה

  • "אין הבדל בין רב צבאי למפקד. התפקיד של הרב הצבאי הוא בדיוק אותו תפקיד של המפקד. לחזק את רוח החיילים. במקרה שאתה מדבר עליו נכנסנו לעזה, ישבתי בג'יפ של המפקד, כפי שאמרתי, לחזק את החיילים ולהיות איתם." ~ (ראיון)
  • "אחרי המלחמה עמדתי ודיברתי עם חיילים על ערך הרעות, אהבת המולדת, דבקות במשימה – אבל הרגשתי שהערכים שהיו שגורים בפי, אלה שהתחנכתי לאורם בפנימייה צבאית, נסדקו. התחושה הפנימית שלי הייתה שאני רק מצטט, שזה לא אמיתי לגמרי." ~ (מקור)
  • "אני פחות מתחבר לימי עיון כאלה שיש 300 חיילים ופתאום מגיע איזה קוסם. כשרב יושב במוצב עם שבעה חיילים ומדבר איתם על מה שעובר עליהם, הוא ממלא את תפקידו הרבה יותר טוב." ~ (ראיון)
  • "שקע בית האלונקה שנוצר אצלך כחייל צעיר לא עובר גם בגיל שלי." ~ (ראיון)
  • "דיברתי השבוע עם חייל מקיבוץ בצפון ושאלתי אותו כמה קצינים יצאו מהשכבה שלו בבית הספר. הוא אמר לי 'אחד'. שאלתי אותו איך זה קורה. הוא אמר לי 'היום הקיבוץ מופרט והשיח הוא שיח כלכלי'. יש לי חבר, כמו אח, שאחראי לשנת השירות בקיבוץ שלו. קפצתי אליו לביקור לפני כמה זמן וראיתי אותו יושב על מפות של טורקיה, מכין את הטיול של השמיניות לפני גיוס. הוא אמר לי 'זה מה שהחבר'ה רוצים'. ושתבין, כואב לי עליהם כי הם אנשים טובים. אנשים נפלאים." ~ (ראיון)
  • "מתמטיקה ופיזיקה ומחשבים זה חשוב. אבל זה לא מה שמנצח את האויב. גם לא הטילים. מה שמנצח זה רוח הלחימה. זה הציונות. זה החיבור לארץ. שיבדוק כמה מלמדים אצלו את זה. הוא יצא נגד הגימנסיה הרצליה שלא אפשרה לקציני צה"ל להיכנס? שמעת אותו קורא לחינוך מוגבר לאהבת הארץ? לציונות? למסע מים אל ים בבתי הספר? לכן כל כך כאבה לי ההתבטאות הזו שלו. מי נמצא ביחידות הקרביות? האתיופים והרוסים, והדתיים והחיילים הבודדים והפריפריה. החבר'ה האחרים הולכים ל־8200 עם פרופיל 97. זאת בעיה חברתית עצומה. ומי נמצא בפיקוד? עוד פעם אותו דבר." ~ (ראיון)
  • "תראה את חטיבת הצנחנים. בקיץ הקרוב ארבעת הסמג"דים ושני מפקדי המגמות בבסיס האימונים החטיבתי, הקאדר הבא של המג"דים, כולם דתיים. תלמידי ישיבות. בגולני, בעוד חודש, המח"ט, הסמח"ט וארבעת המג"דים יהיו כולם דתיים. שני שלישים ממפקדי הצוותים בסיירת שלד"ג דתיים. תבין, אני רואה את הנוכחות הגדולה של דתיים בפיקוד כדבר עצוב מאוד. הצבא אמור להיות ראי של החברה הישראלית. מקום של חיבורים. זה לא טוב שיושב מח"ט גולני סביב השולחן עם מטה החטיבה שלו ומתוך שמונת הבכירים שלו שישה בוגרי ישיבות. אנשים שבאו מרקע דומה יש להם מכנה משותף ולפעמים חושבים דומה. זה לא טוב." ~ (ראיון)
  • "הגעתי לפלוגה שהמ"פ שלה ביום הכיפורים היה בן מחזור שלי, שנהרג יחד עם חצי מהחיילים שלו. שאלתי את המ"פ הנוכחי וראיתי שהוא לא יודע על זה כלום. הוא לא מכיר את ההיסטוריה של הפלוגה שלו. חייל צריך לדעת שהוא חלק מרצף. לא באת אתמול ואתה לא הולך מחר. זה נותן כוח. זה לא ידע מילוני. זה החיבור לעם, לארץ, לכל הרצף. למשוררים הלאומיים. לאנשים מקיבוץ ברעם ויפתח ולחקלאים בני 60 מהבקעה. צריך להביא אותם לדבר עם החיילים. פעם הייתי עם פלוגה באימון לא רחוק מכרם מהר"ל. אמרתי למ"פ 'אתה יודע מי גר כאן במושב? עמי אילון. לך, דפוק לו על הדלת ותבקש שיבוא לדבר 20 דקות עם החיילים שלך. הוא יעשה את זה ברצון. אתה יודע מה זה ייתן להם?'" ~ (ראיון)
  • "אני מניח שזה קשור גם לזה שהייתי בעצמי לוחם. יש לזה משקל עצום כשקצין בכיר וותיק עובר בין החבר'ה האלה בני ה־18 שלא נלחמו לפני כן, ומדבר איתם ומחזק אותם עם כל הניסיון שלו. זה נותן להם המון ביטחון. הרב הוא איש ביניים. הוא לא מפקד, הוא לא חייל, הוא לא מאיים על אף אחד. יש לו יתרון עצום. כולם יכולים להיפתח אליו." ~ (ראיון)
  • "אמרתי לחינוך 'תביאו גם אתם אנשים, בשמחה. תביאו אנשים שהם לא דתיים. יש אלפי אנשים רציניים, אכפתיים לחברה, אידיאליסטיים. שיעברו ביחידות. פעם קראו להם פוליטרוקים. היום זה ביטוי שעבר זמנו אבל המהות היא אותה מהות. תביאו אנשים כמו יה-יה לשבת עם גדוד 50. שייצאו עם החיילים לתרגילים. צריך לאחד את כל הכוחות הנפלאים שיש במדינה שלנו כדי לראות איך מחזקים את רוח הלחימה.'" ~ (ראיון)
  • "כשאני שואל את החיילים מה הערך הראשון ברשימה הם אומרים לי ש'דבקות במשימה' הוא ערך ראשון בין שווים, חשוב כמו שאר הערכים. אני לא יודע מי אחראי לזה, אבל ככה מלמדים בטעות בצה"ל. זו תקלה אדירה. הוא לא ערך ראשון בין שווים, הוא ערך ראשון נקודה. קודם כול נמצאת הדבקות במשימה. היא לא שווה לאחרים. היא חזות הכול. אסור להתבלבל. ובמלחמת לבנון השנייה התבלבלו. כשהיה נפגע אחד המשימה נעצרה. צריך להבין שיש משימה וכל שאר רשימת ערכי צה"ל זה המלצות איך לבצע אותה. מתוך אחריות, מתוך שמירה על חיי אדם, מתוך שליחות." ~ (ראיון)
  • "זאת הייתה שבת מאוד מיוחדת. זה היה בית ממש בתוך קו המגע. הוא היה חשוך. כל השבת הלכנו כולנו עם אפוד וקסדה כי היה חשש מטילים. הייתה שם בפלוגה מחלקה אחת של בני ישיבות ובערב שבת הצטרפו לתפילה כמעט כל החיילים בפלוגה. עמדנו שם בתפילה עם אפודים וקסדות, בחושך מוחלט. הייתה אווירה מיוחדת. באמצע התפילה דיברתי איתם. זה היה גם חנוכה והכול התחבר ביחד. קצת אחרי שהתחלתי לדבר נכנס המג"ד, שהוא חבר טוב שלי ודיבר גם הוא איתם דברים שמג"ד מדבר עם החיילים שלו שנמצאים במלחמה. זה היה מאוד מרגש. התפילה, הדברים, הביחד." ~ על שבת שעשה במבצע עופרת יצוקה עם לוחמי גדוד 890 (ראיון)
  • "אני יכול להבין חייל אחד שאומר 'אני לא מסוגל'. יש סרבני מצפון וכל מיני כאלה. במקרה נקודתי צריך למצוא פתרון, לשלוח אותו למטבח. אבל להרים דגל של סירוב? דגל סירוב זה כמו דגל השתמטות." ~ (ראיון)
  • "זה דבר לא ערכי ולא מוסרי. עוד לפני שהוא לא יהודי, הוא לא מוסרי. הוא גם מביא לתוצאות הפוכות. אני חושב שהעיתונות תופסת פה משהו ועושה ממנו גדול. כמו שמחפשים תמיד את ההוא שלא עומד בצפירה." ~ על תופעת "תג המחיר" שגובים תושבי התנחלויות בגדה מן הפלסטינים (ראיון)
  • "אני אומר לחיילים 'תחשבו שאתם בשבוע השלישי למלחמה. שליש מהחיילים בפלוגה נהרגו. אתם עייפים, רעבים, מותשים.' אתה, אני מבקש מכל אחד לדמיין, החייל השלישי בחוליה. צועקים לראשון לדלג קדימה, הוא מדלג ונהרג. צועקים לשני לדלג, וגם הוא חוטף כדור. צועקים לך 'שלוש דלג'. אתה מדלג? מה מוציא אותך עכשיו קדימה? לפעמים יושבים רק על זה שעתיים־שלוש. אתה יוצא עם החיילים שלך לקרב, יש לך דקה איתם לפני שיוצאים קדימה. מה אתה אומר להם בדקה הזאת? התפקיד של מפקד ברגע הזה הוא עצום. חיילים מחפשים גב רחב ללכת אחריו. והמקום שאני מכוון אליו הוא המקום הלאומי. הרצף ההיסטורי. הידיעה שאתה חלק ממשהו הרבה יותר גדול. קהלני אומר שמה שהחזיק אותו זה הקריאה של רפול בקשר 'גורל עם ישראל מוטל על כתפיך'." ~ (ראיון)
  • "זה נושא מרכזי שכמעט לא נוגעים בו. אני מספר לחיילים סיפור מדהים שסיפר לי קצין שהיה בכוח של רועי קליין ורץ אליו כשהרימון התפוצץ. רועי היה שרוע על הרצפה, הוא החזיק ביד ימין את מכשיר הקשר ובשנייה האחרונה שלו בחיים הוא הושיט לו אותו. והקצין הזה אמר לי 'הרגשתי שאני נמצא במרוץ שליחים. קיבלתי מרועי את המקל'. את תובנת מרוץ השליחים צריך להעביר למישור הלאומי. אני מסביר לחיילים שהראשון שהתחיל במרוץ הזה היה אברהם אבינו, ששמע קול והלך, ובשרשרת הזו נמצאת גם חנה סנש, שכתבה 'קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול'. היא לא דתייה. אבל אנשים גדולים שומעים קולות. אני אומר לחיילים 'עכשיו הגיע תורכם. קיבלתם את המקל. זו תחושת השליחות'." ~ (ראיון)
  • "מי מאיתנו איננו מכיר את זעקת הקרב, 'אחרי!', שהניעה את חיילי צה"ל להסתער על מוצבי האויב מאז הקמת מדינתנו? מה מקור קריאת האחרי? הזקנים שבינינו יאמרו שביחידות הצנחנים, בפעולות התגמול של יחידה 101, שם נשמעה קריאה זו בפעם הראשונה, אולם אם נתבונן ונלמד את קורותיהם של אבותינו הקדומים, נראה שהם המקור לדוגמה האישית של המפקד/המנהיג, שביטויה בין השאר, היא קריאת האחרי. בבה"ד 1, שם מלמדים צוערי צה"ל כיצד להוליך לקרב את הלוחמים, מתנוססת מעל כל פינה הכתובת: 'ממני תראו וכן תעשו!'. משמעותן של מילים אלו היא, חיקוי המפקד, ובפשטות – אחרי! דברים אלו יצאו מפיו של השופט גדעון בעת שעמד בראש מחנה ישראל במלחמתם כנגד המדיינים. קדם לגדעון, יעקב אבינו, שהכין את מחנהו לקראת המפגש המלחמתי עם עשיו ואנשיו. בתוך הכנותיו לקרב, אומרת התורה: 'והוא (יעקב) עבר לפניהם...' כלומר עבר בראש המחנה." ~ מתוך המאמר "אחרי!" מאת הרב רונצקי
  • "ביטוי חריף ומוחלט לחיוב ההליכה בראש הלוחמים מוצאים אנו במינוי יהושוע בן-נון כמנהיגם של ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו 'צו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ'. חכמינו ז"ל מבינים הוראה זו כתנאי לניצחונם – 'אם יעבור לפניהם, ינחלו, ואם לאו לא ינחלו'. ומאוחר יותר בכניסתם לארץ ישראל, כשבמלחמתם כנגד העי לא יצא יהושוע בראש הלוחמים, נחלו מפלה, והקב"ה מוכיחו על כך ומטיל עליו את חיוב הכישלון. החשמונאים, גם הם כקודמיהם המשיכו במסורת אבותיהם, והוליכו את לוחמיהם לקרב עם היוונים הסורים. זכור לכולנו אלעזר החשמונאי שנלחם בגופו כנגד מכונות המלחמה של האויב בדמות פילים ענקיים ובדוקרו את בטן אחד מהם נקבר תחתיו ונהרג." ~ מתוך המאמר "אחרי!" מאת הרב רונצקי
  • "הדוגמה האישית, ההליכה בראש, זעקת הקרב אחרי! עוברת כחוט השני אצל מנהיגנו ולוחמינו. לאורם נלך עד יאיר אור גאולת עולמים ונשכון לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו." ~ מתוך המאמר "אחרי!" מאת הרב רונצקי
  • "חייל שמחובר למקורותיו, לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית, הוא חייל שיילחם יותר טוב." ~ (ראיון)
  • "זה שינה את כל דמותו של הרב הצבאי. היום רב יכול להיות גם מפקד מחסום ולקיים מטווחים. הוא חלק מחפ"ק המג"ד, הוא יודע גם לירות ולהסתער." ~ (ראיון)
  • "כי זה מחבר אותו לחיילים. הרי איך רבנים נתפסים? כל הזמן אומרים להם 'כבוד הרב'. הם מדברים בבית הכנסת בליל שבת, כולם נרדמים, ואז אומרים להם יישר כוח... בגלל המרחק הזה מהרבנים חלק גדול מהציבור הדתי הוא כנוע. על כל דבר הוא צריך לשאול 'מה הרב אמר'. אני רוצה שאנשים יחשבו ויתמודדו ובשביל זה צריך לחבר את הרבנים. אצלנו בישיבה באיתמר הרבנים אוכלים עם התלמידים. שאלתי פעם רב אחד מישיבה אחרת למה הוא לא אוכל עם התלמידים אז הוא ענה לי: 'אם אני הייתי תלמיד והרב היה יושב לידי, היה נתקע לי האוכל בגרון'. בעיניי זו תקלה אדירה. גם בצבא רב לא צריך לבוא, לנשק את ארון הקודש ולהעביר שיחות." ~ (ראיון)
  • "לפני חצי שנה הגעתי באמצע הלילה ללוחמים באוגדה 98. השתתפתי אתם בתרגיל ואחר כך ישבתי אתם יחד במדורה. ישבנו כך קרוב לשעה. לאחרונה פגשתי פה בכפר בחור שהיה שם והוא סיפר לי מה זה עשה להם שישב אתם במדורה רב ותת אלוף. הרי גם קצינים בדרגה כזו, מגיעים בדרך כלל עם פמליה מכובדת, משקיפים במשקפת על תרגיל, ואוספים את כולם לשיחה. אני בנוי אחרת." ~ (ראיון)
  • "כשהייתי חייל בשייטת הייתי רץ קשר של יהונתן בשיא וכבר אז היו לנו הרבה שיחות על יהדות כי מאוד התעניינתי. מלחמת יום הכיפורים הייתה מכה חזקה בנפש פנימה והעלתה הרבה שאלות של חיים, אבל נקודת ההתחלה של תהליך התשובה הייתה בעקבות שיחת סיכום שהעברתי לפלוגה שגייסתי אחרי המלחמה, בסיום מסלול הלוחם שלהם. ישבנו למרגלות דיונה ארוכה בסיני, דיברתי אתם בפאתוס, ופתאום הייתה לי תחושה, תוך כדי דיבור, שאני יכול לומר באותו הניגון תכנים הפוכים לגמרי. הרגשתי שמה שאמרתי להם לא מחלחל אליי. נהרגו לי עשרות חברים במלחמה. תשעה מהכיתה שלי בפנימייה הצבאית נהרגו. הרגשתי שזה יכול להביא אותי למסקנות הפוכות מהאידיאולוגיה שהרצתי להם, אבל התקליט המשיך לעבוד." ~ (ראיון)
  • "רק שנתיים אחר כך, כשכבר הייתי משוחרר מהצבא, התחיל להיווצר אצלי משהו בפנים. הדרכתי חבורות רחוב בירושלים ועבדתי באבטחת כספות של בנק ישראל. היה לי הרבה זמן לחשוב בזמן עבודת האבטחה, וכך, באחת השעות במעמקי האדמה מצאתי את עצמי יום אחד מכסה את הראש." ~ (ראיון)
  • "כשאני חושב היום מה הניע אותנו להתלכד כגוף אחד ולהילחם ללא קושיות ותהיות, קשה לי להשיב על כך באופן החלטי, אך נדמה לי שסיבת הדבר הייתה החינוך. דיברנו ועשינו ציונות ללא בושה. הקשר לארץ-ישראל היה טבעי." ~ מתוך מאמרו "הקרב ששינה את חיי", "מעריב", ‏ 27.09.2009, על חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים (מקור).
  • "בהמשך היום חברה אלינו פלוגת המסלול של גדוד 890 בפיקודו של עמנואל בן ישי (בנישו) הי"ד מניר עציון, שנהרג כמה ימים אחר כך. בסיוע שני מסוקי בל תקפנו כוח קומנדו גדול שהתמקם על שתי שלוחות שהיו משני צדי ואדי ע'רנדל, מדרום לראס- סודר." ~ מתוך מאמרו "הקרב ששינה את חיי", "מעריב", ‏ 27.09.2009, על חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים (מקור).

מנהלת הזהות היהודיתעריכה

  • אנחנו מציעים את התורה שלנו, את ההבנה שלנו. מי שרוצה ייקח, ואני יודע שירצו את זה. כמו שבצבא רצו אותנו, ולא את חיל חינוך. רוצים אמת, לא משהו אקדמי כזה לא ברור. רוצים את הדבר החי, התוסס, המחבר. הזהות היהודית האמיתית. לא משהו כזה חצי אקדמי. זה שוק חופשי. אני לא בא לתוכנית בתי הספר. רוצים אנשים שחיים את היהדות, לא משהו פלסטיק כזה” ~ מקור
  • "הבוחר יבחר, הוא יכול להתארח בשבת אצל משפחה דתית אמונית, והוא יכול לבחור משהו אחר שמישהו אחר יציע. מה אני אציע לו? שבת חילונית? שבת של מה? אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. איזו שבת יציעו? עם כל הכבוד. לראות טלוויזיה ביחד? ללכת לפאב? כאן נציע משהו אחר”

נאמר עליועריכה

  • "כרבצ"ר הוא מקפיד לנוע במדי ב', נעלי צנחנים אדומות ונשק אישי צמוד, שונה מאוד מהדימוי של קודמיו, גד נבון וישראל וייס. הוא מרבה להזכיר את הרקע הקרבי שלו, אף שהניסיון שצבר כבר אינו כה רלוונטי כיום. לפני כמה חודשים עשה שבת עם גדוד בגבול רצועת עזה. המג"ד הוקפץ לטפל בהתרעה בגדה ורונצקי נסע עמו. הצעד נתקל בביקורת ברבנות: מילא שחילל שבת בדרך לתקרית, אבל מדוע חזר בנסיעה? רונצקי הסביר שכרב הוא מפקד לכל דבר וכי בא לתרום את חלקו לטיפול באיום. הקצינים הקרביים שיבחו אותו, אבל חלקם מתפעלים פחות מסממני ההטפה שקיבלה הרבנות תחת פיקודו." ~ (מקור)
  • "לא לחינם טוען הרב רונצקי שהקשר שלו עם חילוניים, הן בצבא והן בחיים האזרחיים הוא טבעי. הוא נולד בבית חילוני בחיפה ולמד בפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי. את שירותו הצבאי הוא התחיל בשייטת 13, ואחרי קורס קצינים חזר לפקד בגדוד 890 של הצנחנים. בהמשך קיבל לפיקודו פלוגה בסיירת שקד. במלחמת יום הכיפורים סופחה פלוגתו לגדוד טנקים והשתתפה בקרבות קשים בראס סודר שבחזית המצרית. לאחר המלחמה הוא פיקד על פלוגה צעירה של סיירת שקד, בה שירת בין השאר גם ראש השב"כ יובל דיסקין ששומר אתו עד היום על קשר הדוק." ~ (ראיון)
  • מבצע עופרת יצוקה שהה הרב רונצקי עם החיילים בתוך הרצועה. הוא עבר בין בתים שבהם המתינו הכוחות לפעולה, ישן איתם בלילה, שוחח עם מי שצריך, חיזק כמה שאפשר. גם את הרבנים שמשרתים תחתיו שלח לעודד את הלוחמים, גם בשבת."
  • "על השקפת עולמו של הרב רונצקי, זו שעומדת מאחורי השינויים שהוביל ברבנות הצבאית בשלוש שנותיו הראשונות בתפקיד, ניתן ללמוד מהדברים שאמר באותו שיעור שהעביר בקרני- שומרון. למשל, על מפגש שהיה לו בצאלים, בליל חורף קר, עם אחד ממפקדי גדודי הסיור בעיצומו של תרגיל גדודי. "למה אתה בצבא?" שאל הרב את הקצין- "נשוי, אב לשלושה, בוגר תואר שני, עם יכולות שכל חברה בשוק האזרחי הייתה חוטפת אותו בתנאים הרבה יותר טובים מאלו שהצבא יכול להציע לו." הקצין, מספר הרב רונצקי, חשב רגע, ואז הוא אמר: 'דווקא כשאני נמצא במצבים קשים, מצבים שכל מי שהיה לוחם מכיר אותם, אני חש שאני שותף פעיל למעשה שהוא גדול ממני'. נישקתי אותו", אומר הרב, "ואמרתי לו שאני אשתמש בדברים האלה שלך בשיחות שאני מקיים עם חיילים ומפקדים." ~ מתוך ראיון עם הרב הצבאי הראשי תא"ל אביחי רונצקי שפורסם ב"ידיעות אחרונות" ב- 09\11\20.
  • "דברי הרב רונצקי הם דוגמה לצרות אופקים מהזן המבייש ממש. יש להשתומם איך האיש הזה, המייצג פונדמנטליזם יהודי במרעו, שימש בתפקיד כה בכיר בצבא ההגנה לישראל, וכעת להתפלא איך ממנה אותו שר הדתות לעמוד בראש מינהלת לזהות יהודית ששמה לעצמה ליעד לחנך את הציבור כולו. לזכותו ייאמר שהוא לא מסתיר את כוונותיו. במסווה של טיפוח תודעה יהודית הפך הרב רונצקי את הרבנות הצבאית למוסד הטפה כמעט מיסיונרי, מנגנון שכל תכליתו לצבוע את המעשה הצבאי במונחים דתיים-משיחיים" ~יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל

קישורים חיצונייםעריכה