- "מוטב להיות מי שאני."
- "תפילת יחיד עשויה גם היא לרומם את הנפש."
- "מחשבה עגומה, כבר שמתי לב, לא בנקל תעקור אותה."
- "אני מצמיד אליה את עיני במשנה ריכוז, כדי שלא תאבד לי תנועה מפניה."
- "התעלמות זו אך הגבירה את שטף המילים של הזר. האיש סיפר על עצמו, עסקיו, אשתו ובנותיו."
- "לפעמים די בתנועה אחת, בהעוויה אחת, בהושטת יד או במנוד ראש כדי להתקרב אל אדם."
- "חש שכמה עניינים סבוכים שהעיקו על לבו שנים קרבים אל פתרונם. מה טיבו של הפתרון לא שיער."
- "מאז האביב אנחנו זוחלים על גבי גבעות אלו: רובן חשופות ומיעוטן מיוערות בדלילות. קרחות יער אלו הן בעוכרינו, אבל אנחנו למדנו להסתוות, להטעות, להיצמד לקרקע." ~ עד חוד הצער
- "היהודים לבדם ניצבו בהר סיני, ורק בהם משוקעים הקולות והברקים של הדיבור האלוהי. הם, לדאבון לבנו, שכחו זאת, אבל המקרא לא שכח, ובכל זאת אסור לזלזל בעדים מתכחשים אלה. הם עתידים באחד הימים להיזכר מיהם ולהיות מה שנועדו להיות." ~ מפי הנזיר ברונו, והזעם עוד לא נדם, עמ' 24.
- "עתה לא ביקשו אלא להתרחק זו מזו. אך הרכָּב כמו להכעיס לא מיהר, הוא ניהל את הסוסים לאט, מתוך איזה שוויון נפש, כאילו היה הזמן רכושו." ~ הפסגה
- "הקצב והחזרה חרזו את המילים לשיר־עם."
- "מנושלים היינו מכל, ריקים ושטופים במין רעב שיכור. כל שאגרנו במרוצת שנות המלחמה ניגר מתוכנו כמו מתוך שקים נקובים."
- " 'לשם מה באת לכאן, אתה יודע (חוקרת המנהלת).' 'ודאי שאני יודע,' נחלץ דרוק ממבוכתו, 'לעבוד את האדמה.' 'ומה עוד'. 'לאהוב את המולדת.' 'ומה עוד.' 'לזכור את השואה.' 'ואתה מה עשית.' 'ליטפתי את רגליה של ונטורה'."
- "הזיכרון והדמיון דרו לעיתים בכפיפה אחת. באותן שנים עלומות כמו התחרו ביניהם."
- "כפות הידיים, כפות הרגליים, הגב והברכיים זוכרים יותר מן הזיכרון. אילו ידעתי לשאוב מהם, הייתי מוצף מראות. פעמים אחדות עלה בידי להאזין לגופי."
- "עיר מולדת אינה עניין שבגאוגרפיה סטטית. זאת ועוד: אתה יכול להרחיב את גבולותיה או להגביהה למרום."
- "לקח לי שנים להשתחרר מן הידענים, מאפוטרופסותם, מן החיוך המתנשא ולחזור ולאמץ את חברי הטובים והנאמנים שיודעים: אדם אינו אלא פקעת של חולשות ופחדים, ואין להוסיף עליהם. אם יש להם מילה נכונה, הם מושיטים אותה כפרוסת לחם בזמן המלחמה, ואם אין להם, הם יושבים לידך ושותקים."
האיש שלא פסק לישון (2010)
עריכה
- "לאותיות העבריות יש יופי קדמון שמביא אותי להתרגשות."
- "הזמן נושא אותי במהירות כמו על גבי רפסודה שאין בה משוטים."
- "אמרתי לעצמי, ביום שאקום על רגלי לא אשכח חסד זה, ואם יהיו מילים בפי - אתפלל."
- "דיבורים הנאמרים בשכנוע עצמי פועלים עליך במסתרים ועוקרים, באין משים, את הנבטים הרכים שעלו בחלקך החבויה."
- "בהרבה בתים התגוררתי בימי חיי, אך הגעגועים אל בית הורי הם תמיד באותה עוצמה."
- "אם אין יודעים את ההיסטוריה של האיש, את מעשיו ואת המניעים למעשיו – הוא יפרח חיש מהר מן הזיכרון."
- "ברגע שעיני הילד עולות מחשכת השנים מובטח לך כי מראות חדשים, מילים מבוררות וצירופי לשון מאירים, ששנים היו חבויים בך, יתגלו לך."
- "יש אנשים משורש נשמתך, שמשום בלבולי השעה לא נגלו אליך כראוי ושקעו בתהום הנשייה, אך אל דאגה, במסע הזה, אם אך יאיר לך המזל פנים, יתגלו אליך מקצת האבדות הללו והעולם שלך ילך ויתרחב."
לילות קיץ ארוכים (2015)
עריכה
- "כל מסע הוא מפגש חדש עם עצמך."
- "נווד אינו קבצן בנפשו.הוא אדם חופשי."
- "ההרהורים מחברים אותנו אל האהובים שלנו."
- "זו מנת חלקנו בעולם הזה. אסור להתלונן, המתלונן הוא אומלל."
- "איש או אישה שמאירים לך פנים, מאירים לך לא רק את הרגע, אלא את היום כולו."
- "הבדידות קירבה אותי לאלוהים. למדתי לבטוח בו ולאהוב אותו."
- "מקומות שביקרת בילדותך לא שוכחים."
- "את שמחת החיים הייתה מביעה בשדות ובנהר."
- "קיומה ביום היה מצומצם ובלילות אף מצומצם יותר."
- "כשהקיצה אירנה מהזיותיה כבר הייתה האפלה שרויה לרגלי האילנות."
- "הייתי מלאה שמחה מגופו ומגופי בלי תחושת חטא."
- "חיינו בעולם הזה כל כך קצרים שלא ניתן לנו לאהוב את אלה שאנו רוצים לאהוב."
- "מחשבות חדשות אינן נקלטות בקלות."
- "כאן גם מצויים אנשים היודעים קלות דעת מהי."
- "הזיכרונות הארורים, אלמלא הזיכרונות היו החיים כאן מתנהלים אחרת. האנשים היו אולי זוכים ממנת ההשלמה."
- "אינני מבינה לשם מה הטרדת עצמך. למקומות כאלה מוטב לו לאדם שייסע בעצמו.״
- "במרוצת השנים למדה את לשונם, את טיפשותם ואת חוכמתם."
- "אדם יוצא לדרך יניח את השעון בביתו. יודע אדם את שעת יציאתו אך לעולם לא את שובו. הזמן כל־כולו בידי הבורא."
- "מאורעות החיים בונים אותך."
- "בלי יצירה מבפנים קשה מאוד להתגבר."
- "בעולם הקטסטרופלי אין על מי לכעוס."
- "אני לא יכול להגיב בסערת נפש, מפני שלא יכולתי להרשות לעצמי שהרגש ישתלט עליי."
- "האמונה, כוחה בזה שהיא אינה מפרידה בין החיים למוות."
- "הקיצוניות היא שמסיטה מן הראייה הנכונה ומהשמיעה."
- "אנחנו עוד חברה בהתהוות, שום דבר עוד לא עומד במקומו."
- "לפני שידעתי שאני צריך להיות סופר, ידעתי שאני צריך להיות קרוב לבני אדם."
- "סופר – ייעודו לכתוב. להעמיד משפטים טובים, פסקה שיש לה משמעות, דמויות שאפשר להתקרב אליהן."
- "בלא אבות אנו חשופים לכל רוח ונעים על פני האדמה ללא מחסה."
- "אדם לא בוחר לו את אבותיו, גזרה היא מלמעלה, לטוב או למוטב."
- "אפלפלד מספר לנו בשקט סיפורים אינטימיים שמותכים לכדי יצירות אמנות חורכות, מתוך יכולתו העמוקה להבין אובדן, כאב, אכזריות ואבל." ~ פיליפ רות