פתיחת התפריט הראשי
"אם יש להם מילה נכונה, הם מושיטים אותה."

סיפור חיים הוא ספר מאת הסופר אהרן אפלפלד (הוצאת "כתר" 1999), שבו הוא מגולל את קורותיו מילדותו בבוקבינה ברומניה, שואת יהודי אירופה, והקליטה בישראל.


  • זיכרון שלנו הוא חמקמק, סלקטיבי ונוצר מה שהוא בוחר לנצור."
  • "מאז ילדותי חשתי שהזיכרון הוא מאגר חי ותוסס שמפעים את כולי."
  • "הזיכרון והדמיון דרו לעיתים בכפיפה אחת. באותן שנים עלומות כמו התחרו ביניהם."
  • "חיינו נדחקו בחדר צר. זמן־מה היינו בגטו ובתום הסתיו גורשנו."
  • "העבר, גם הקשה ביותר, אינו מום או בושה אלא מכרה חיים."
  • "בימי נדודי בשדות וביערות למדתי להעדיף את היער על פני השדה הפתוח."
  • "אתה אפלפלד?" – "מה לעשות."
  • "כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתי בן שבע. סדר הזמנים התבלבל, לא עוד קיץ וחורף, לא עוד ביקורים ארוכים אצל הסבים בכפר."
  • "משנות המלחמה, אני זוכר מעט מאוד, כאילו לא היו שש שנים רצופות."
  • "כפות הידיים, כפות הרגליים, הגב והברכיים זוכרים יותר מן הזיכרון. אילו ידעתי לשאוב מהם, הייתי מוצף מראות. פעמים אחדות עלה בידי להאזין לגופי."
  • עגנון למדתי שאדם יכול לקחת את עיר מולדתו ולחיות בה חיים מלאים. עיר מולדת אינה עניין שבגאוגרפיה סטטית. זאת ועוד: אתה יכול להרחיב את גבולותיה או להגביהה למרום."
  • "לקח לי שנים להשתחרר מן הידענים, מאפוטרופסותם, מן החיוך המתנשא ולחזור ולאמץ את חברי הטובים והנאמנים שיודעים: אדם אינו אלא פקעת של חולשות ופחדים, ואין להוסיף עליהם. אם יש להם מילה נכונה, הם מושיטים אותה כפרוסת לחם בזמן המלחמה, ואם אין להם, הם יושבים לידך ושותקים."