אירית רוזנבלום

אירית רוזנבלום (נולדה ב־1959) היא עורכת דין ישראלית.

"אני חושבת שמוסד הנישואים צריך להיות מופרט, ולא חלק מרשויות המדינה. השאיפה לנישואים בתיווך המדינה רק מנציחה את שלטון המדינה בחיי הפרט. זה מנוגד לתהליך העולמי של מאמץ חברתי להפריד את הדת מהמדינה ואת המשפחה מהדת ומהממסד. במהלך השנים המדינה השתלטה על התא המשפחתי, וקבעה את צורתו באופן שפגע קשות באוכלוסיות שלא עומדות בקריטריונים שהשיטה קבעה. לא רק בני זוג בני אותו מין, אלא גם בני זוג שאינם בני אותה דת או בני זוג שבחרו להינשא בחו"ל בנישואים אזרחיים."
"יש אנשים שכל חייהם עסוקים בחיפוש אחר האב הלא ידוע. בישראל קיימת לכך השלכה נוספת, כי היעדר זהות אבהית הופכת את הילד ל'חשוד' במובן ההלכתי. חייבת להיות ידיעה מעבר לכל ספק בדבר כשרות יהדותו של ההורה. אני חושבת שחייבים לאפשר לתורמים ולמקבלות התרומה בחירה חופשית באשר לידיעה של זהות התורם. כלומר, אם ישנם תורמים שמסכימים שזהותם תהיה גלויה, צריך לאפשר את זה. הדבר יחייב הסדרה בחוק של הנושא הזה ושל נושא האחריות ההורית, כי קיים חשש שילדים ידרשו מהאב הגנטי תמיכה או ירושה."
"מוטרד האיחוד האירופי מילודה שלילית. מדינות אירופה מזדקנות וחסרות ידיים עובדות לפיתוח הכלכלה. אם יימשך תהליך זה, יהוו ילידי היבשת מיעוט בה, ומרבית התושבים יהיו ממוצא אפריקני או אסייתי. אירופה מאז ומעולם לא הצטיינה בחיבתה לזרים, וכך גם היום. לכן, יש כאלה המאמינים שהדרך היחידה לשמר מאזן דמוגרפי 'נכון' נמצאת אך ורק ברחמה של האישה האירופית."
"דרום דקוטה היא המדינה היחידה בארצות הברית בה עבר חוק האוסר הפלות, אולם מדינות אחרות בעלות רוב שמרני כבר הודיעו שילכו בעקבותיה. הקרב האמיתי בסוגיה ייערך, ככל הנראה, בבית־המשפט העליון. אגב, חלק ממדינות אירופה הולכות אף הן אחר האחות הגדולה: בצרפת ובאיטליה משלמת הממשלה אלף יורו לנשים היולדות את ילדן הרביעי – אכן סוג של 'עסקה'."
"חוקי ג'ים קרואו היו חוקים גזעניים ומפלים שהדירו את האוכלוסייה האפרו-אמריקאית והצרו את צעדיה. בהם מניעת נישואין בין לבנים לאחרים, אפליה בנגישות לחינוך, בריאות, מקומות ציבוריים ועוד. התפיסה הרווחת באותם ימים הייתה של "נפרד אבל שווה", לפיה ניתן לקיים שוויון אזרחי תוך הפרדה גזעית. הרעיון נכשל. בארה"ב. בישראל נראה שיש לא מעט אנשים שעדיין מחזיקים בתפיסה המעוותת הזו."