אנטיכריסט (ספר)

אנטיכריסט (בגרמנית: Der Antichrist) הוא ספרו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה שנכתב בשנת 1888 ויצא לאור ב־1895. ניטשה, בנו של כומר, יוצא בספר זה נגד הדת הנוצרית ומבקר אותה בחריפות.

"ספר זה מיועד למתי־מעט. ייתכן וטרם נולד אחד מהם." ~ מתוך ההקדמה
"אנו מונים את הזמן על פי 'יום בליעל' זה בו החל האסון – על פי יומה הראשון של הנצרות! האם לא מוטב למנות על פי יומה האחרון? החל מהיום? שינוי כל הערכים!"
"מעבר לצפון, לקרח, למוות – שם החיים שלנו, האושר שלנו... גילינו את האושר, ידענו את הדרך, מצאנו את המוצא מאלפי שנות המבוך."
"נוסחת אושרנו: כן ולא, קו ישר ומטרה."
"מה טוב? – כל מה שמרומם באדם את רגש העוצמה, את הרצון לעוצמה, את עצם העוצמה. ורע מהו? – כל אשר מוצאו מן החולשה."
"כשאנו שמים את מרכז הכובד של החיים, לא בחיים אלא מעבר להם – באפסיות – אנו שוללים מן החיים את מרכז הכובד לגמרי."
"החלשים והפגומים דינם שיאבדו: החוק הראשון לאהבת האדם שלנו. ואף מן הראוי לעזור להם בכך. מה מזיק יותר מכל מעשה חטא? מעשה הרחמים על כל הפגום והחלוש – הנצרות."
"החיים עצמם הם בעיני אינסטינקט לצמיחה, לצבירת כוחות, לעוצמה. בכל מקום שנעדר הרצון לעוצמה, קיימת דעיכה."
"לא שביעות רצון, כי אם יתר עוצמה. לא שלום בכלל, כי אם מלחמה. לא מידה טובה, כי אם גבריות, מידה טובה בסגנון הרנסנס, virtu – מידה טובה נטולת מוראלין, סם המוסר."
"העליתי את המסך מעל פני שחיתותה של האנושות."
"תקופת הגדלות שבתולדות ישראל הפכה בידי הכוהנים היהודיים לתקופת דעיכה. והגלות, זה האסון הממושך, הפך לעונש נצחים על אותה תקופה של גדלות — תקופה בה הכוהן עדיין לא היה ולא כלום. הדמויות האדירות, החופשיות להפליא שבתולדות ישראל, נעשו מתחת לידיהם, הכל לפי צורכם, ענווי־ארץ, שפלי־רוח עלובים עד מאוד או נבלים 'חסרי־אלוהים'." ~ עמ' 275-276
"שלוש מידותיה של הנצרות: אמונה, אהבה, תקווה: אני מכנה אותן שלוש העורמות הנוצריות."
"התרמית הגדולה של אי המוסריות האישית מחריבה כל היגיון, כל דבר שבחושים הטבעיים – כל דבר תועלתי ומסייע לחיים, או מבטיח את העתיד עכשיו, מעורר חשד."
"האמונה אינה עוקרת הרים ממקומם, אלא מציבה אותם במקומות שאין בהם הרים כלל."
"משוגעים, או מתחזים גדולים בלבד, הוכרזו כקדושים על ידי הכנסייה."
"הנצרות מדמיינת לעצמה שאפשר לשאת נפש מושלמת בתוך גופה מתה."
"כל דבר מוצלח, כל דבר גאה וחומד לצון, יופי מעל לכול, פוגע בעיניה ואוזניה של הכנסייה."
"אלוהים על הצלב – האם המחשבות הסודיות הנוראות, העומדות מאחורי סמל זה, עדיין אינן מובנות?"
"נשים הן טעותו השנייה של אלוהים."
"טיול מזדמן בבית משוגעים מראה שאמונה אינה מוכיחה דבר."
"הטענה שלי נגד אמצעיה של הנצרות היא, שנעדרים ממנה המטרות 'הקדושות'. כל מטרותיה רעות: הרעלתם, השמצתם, שלילתם של החיים, בוז לגוף, השפלתו העצמית ובזיונו העצמי של האדם על ידי מושג החטא – מכאן, שגם אמצעיה רעים."
"אמונה: לא לרצות לדעת את האמת."
"אפילו האלים נלחמים לשווא נגד השעמום."
"חייב אתה להיות נעלה מהאנושות. בכוחך, ברוממות נפשך – בבוזך."
"בהיוולד הבודהיזם מושג האלוהים כבר סולק. הבודהיזם הוא הדת הפוזיטיביסטית האמיתית הנודעת לנו מההיסטוריה."
"אל שהתנוון אלי סתירת החיים, במקום להוות זיכוכם ואישורם הנצחי! אלוהים המהווה הכרזת איבה לחיים, לטבע, לרצון החיים! אלוהים כנוסחה לכל השמצת העולם הזה, לכל כזבי 'העולם הבא'! אלוהים שהוא האלהת הלא־כלום. קידושו של הרצון אל הלא־כלום." ~ עמ' 266
"טיעוני הוא, שכל הערכים שהאנושות כיום מסכמת אותם כרצויים לה ביותר, הם ערכים דיקאדנטיים."
"נוצרית היא השנאה לרוח, לגאווה, להעזה, לחופש, לחירותה של הרוח. נוצרית היא השנאה לחושים, לחדוות החושים, לחדווה בכלל."
"אריסטו, כידוע, ראה בחמלה מצב חולני ומסוכן, שמן הראוי לתקנו מזמן לזמן בעזרת סם משלשל."
"בעזרת החמלה נשללים החיים, הם נעשים ראויים לשלילה יתירה – החמלה היא במעשה של ההלכה הניהיליסטית... החמלה מפתה אל הלא־כלום!"
"כל עוד הכוהן, זה שוללם, משמיצם, מרעילם המקצועי של החיים, נחשב כסוג אדם עילאי, אין תשובה לשאלה 'האמת מהי?' "
"הבעיה שאני מציג אותה איננה מה אמור לבוא במקום האדם בשרשרת היצורים (האדם הוא סוף): כי אם מהו טיפוס האדם שיש לגדל אותו, לרצות בו, באשר ערכו רב יותר, חייו ראויים יותר, עתידו מובטח יותר. טיפוס זה אשר יתר־ערך לו, כבר נתקיים לעיתים." ~ עמוד 253
"הבודהיזם קר, אמיתי ואובייקטיבי פי־מאה מן הנצרות."
"הנצרות מבטיחה הכול, אך לא מקיימת כלום."
"התחלתם של כתבי הקודש מכילה את כל הפסיכולוגיה של הכוהן, הכוהן יודע סכנה אחת בלבד: הלא הוא המדע."
"מכנים את הנצרות דת החמלה. החמלה מנוגדת לריגושים האיתנים המרוממים את האנרגיה של תחושת החיים: היא גורמת דיכאון, בהשתתפותנו בצער, אנחנו מאבדים כוח."
"גרמו עד כה הכניעה, הפרישות, העניות, בקיצור הקדושה, נזק אשר לא יתואר. נזק רב יותר לחיים מזוועות ופשעים כלשהם."
"אל תלך שולל: כל גדולי הדעת ספקנים הם. זרתוסטרא הוא ספקן. החירות שמקורה בכוח ובעודף כוחה של הרוח, מעידים על עצמם על ידי הספקנות."
"תנאי מוקדם לו, לבודהיזם, הוא אקלים נוח מאוד, אורח חיים של אורך־רוח וענוות־נפש, ללא שום מיליטריזם; ושמוקד התנועה יהיה בקרב המעמדות העליונים ואף המלומדים. אתה מבקש לך כמטרה עליונה את צחות הדעת, את השלווה, את העדר הרצון, ואתה גם משיג מטרה זאת. הבודהיזם איננו דת בה השלמות בלבד הוא הדבר הרצוי לאדם: השלמות היא הדבר המצוי. בנצרות נדחקים אל השורה הקדמית האינסטינקטים של המשועבדים והמדוכאים: המעמדות הנמוכים ביותר מבקשים בה את הישועה שלהם. כעיסוק וכאמצעי נגד השעמום, משמשים בנצרות פלפולי החטא, הביקורת העצמית, האינקוויזיציה המצפונית. כאן מקיימים בלי־הרף מצב על התרגשות (על ידי תפילה) כלפי ריבון (המכונה 'אלוהים') כאן נחשבת הרוממות כבלתי ניתנת להשגה, כמתח, כ'חסד'. כאן גם הפומביות נעדרת ; המחבוא, החדר האפל, נוצריים הם. כאן שורר הבוז לגוף, ההיגיינה נדחית משום שהיא חושנית. הכנסייה מסתייגת אפילו מן הניקיון (התקנה הראשונה של הנצרות לאחר גירוש הפולשים המורים מספרד הייתה סגירת המרחצאות הפומביים, שמספרם בקורדובה בלבד היה 270) ונוצרי הוא אותו חוש מסוים לאכזריותו של האדם כלפי עצמו וכלפי הזולת, השנאה לבעלי דעות אחרות, והרצון לרדוף." ~ עמוד 269
"הרוח הטהורה הרי זה השקר הטהור."
"התביעה לפרישות המינית מגבירה את להטו ואת עומקו של האינסטינקט הדתי – היא מקנה לפולחן יתר־חום, יתר־הזייה, יתר־נפשיות. האהבה היא המצב בו האדם רואה על פי רוב את הדברים כפי שאינם."
"הגדרת הפרוטסטנטיות: שיתוק פלג גופה של הנצרות – ושל התבונה." ~ עמוד 258
"העובדה שהגזעים החזקים של אירופה הצפונית לא דחו מעליהם את האל הנוצרי, ודאי שאינה לשבחו של כשרונם הדתי – שלא לדבר כלל על חוסר הטעם שבדבר... והנה רובצת עליהם קללה בעטיו של כישלונם בכך: הם קלטו בכל האינסטינקטים שלהם את המחלה, את הזיקנה, את הסתירה – מאז לא בראו עוד שום אל! קרוב לאלפיים שנה ואף לא אל חדש אחד! אותו אל ראוי־לרחמים." ~ עמוד 266
"בגנותי את הנצרות, אין בכוונתי לגרום עוול לדת אחרת, הקרובה אליה, ואף עולה עליה במספר המאמינים: דת הבודהיזם." ~ עמ' 267
"על מנת שהאהבה תתאפשר, חייב אלוהים להיות אישי. על מנת שניתן יהיה לשתף את היצרים הנחותים ביותר חייב אלוהים להיות צעיר. למען ריגושן של הנשים מן ההכרח להציב בחזית קדוש יפהפה, ולמען הגברים – איזו מרים." ~ עמוד 271
"היהודים הם המוזר שבעמים בדברי ימי עולם, מכיוון שבעומדם בפני שאלת קיום או חידלון, בחרו מתוך מודעות מדהימה לחלוטין בקיום בכל מחיר: והמחיר היה סילוף קיצוני של כל מה שהוא בגדר טבע, טבעיות, ממשות, של עולם הפנים והחוץ גם יחד. הם סייגו עצמם בפני כל התנאים בהם עד כה כל העם יכול היה, רשאי היה לחיות... היהודים הם, איפוא, עם הרה־האסונות שאין בדומה לו בדברי ימי עולם: כתוצאה מפעולתם האנושות הסתלפה עד כדי כך, שעד עצם היום הזה יכול הנוצרי להיות אנטי־יהודי בהרגשתו מבלי שיעלה על דעתו שהוא עצמו אינו אלא מסקנה יהודית אחרונה." ~ עמוד 272
"תולדות ישראל אין ערוך להן כתולדות למופת לכל עיקור טבעיותם של ערכים טבעיים: ואצביע על חמש עובדות מתוכן. בראש ובראשונה, בימי המלוכה היה גם יחסו של עם ישראל לכל העניינים יחס נכון, משמע יחס טבעי. יהוה שלו היה ביטוי לתודעת העוצמה, לשמחה ששמח על עצמו, לתקווה שקיווה מעצמו: בו ציפו לניצחון ולישע, בבטחם בו בטחו בטבע שימלא כל צרכי העם – בראש ובראשונה גשמים בעיתם. יהוה הוא אלוהי ישראל, אלוהי הצדק; זה הגיונו של כל עם שהעוצמה בידו ואין כליותיו מייסרות אותו על כך." ~ עמ' 274
"וכי בקורותיו של עם, של פרט, מתגלה רצון אלוהים ככוח ריבוני משמע כגומל שכר ועונש." ~ עמ' 275