יגאל תומרקין
צייר ופסל ישראלי יליד-גרמניה
יגאל תומרקין (23 באוקטובר 1933 – 12 באוגוסט 2021), צייר ופסל ישראלי.
על אמנות
עריכה- "אמנות הנעשית עכשיו (אמנות היא לעולם עכשווית) הינה סגמנט מתוך היסטוריה המתחילה בעבר, המתכנסת אל תוך ההווה, ובהכרח ממשיכה אל תוך העתיד."
- "המבדיל בין צילום לשאר האמצעים או המוצרים הוויזואליים הוא – שהם פרי דמיון. בצילום עליך להיות שם, עליך לבחור או למצוא את הנושא."
- "הבחירה – שלב ראשון; הראייה והחשיבה – שלב שני; גמר היצירה – שלב שלישי." ~ על תהליך היצירה
- "הרע באמנות 'מטעם' – בין שה'טעם' הוא ריאליזם־סוציאליסטי, פאשיזם, אמנות קונצפטואלית, סוריאליזם וכדומה – הוא בכך שהיא נוגדת את ההישג הגדול של המאה ה־20, הלא הוא חופש הביטוי האישי."
- "על האמן להמשיך להציב סמלים חזותיים, לשיר את המאה ה־20, להחדירה לערים המכוערות. כלוחם עליו לחנך. אם לא לחנך הרי להרגיל, משום שאין בידיו כלים לשינוי הגנים של יושבי סביבתו. על־כן החינוך לתפישת עולם כוללת – אנטי מתמחה, לאחר שעות ההתמחות (העבודה), הינו תנאי להמשך קיום האינטליגנציה של האנושות, שאם לא כן נחזור לשבטיות, אל הטוטם והטאבו."
חברה ופוליטיקה
עריכה- "אכפת לכל הש"ס האלה מאמנות כל השנה? רק איפה שאפשר לזרוק כמה דברי זבל. אצלם אין בדק בית בכלל. הרב עובדיה יוסף יכול להכפיש ולקלל ולהשתלח? אז גם אני רב. אני רב עם כולם."
- "מבחינתי, הם לא יהודים. הם עובדי אלילים." ~ על הדתיים
- "זה שבט ששורד כבר כמה אלפי שנים, שהתערבבו בו פה ושם גנים של עמי הסביבה, בין אם בגלל אונס של קוזאקים או מהתערבבות מרצון, ובכל זאת שמרו על צביון, עם כמה מנהגים. כמה מהם די ברבריים." ~ על היהדות
- "אשים אותו בין הגביעים שקיבלתי מהפועל בת ים בימאות. אלה הדברים היחידים שקיבלתי ממוסדות המדינה." ~ בתשובה לשאלה מה יעשה עם פרס ישראל
- "בטח אני אתעורר, יהיה לי לחץ בשלפוחית, אני אלך לבית שימוש ואעשה פיפי." ~ בתשובה לשאלה מה יעשה יום אחרי יום העצמאות שבו קיבל את פרס ישראל
- "אז אני אדם עם אמירות בעייתיות ויש לי אישיות כזאת. אז מה? זה לא שייך. זה פרס ישראל בפיסול, לא בהתנהגות טובה."
- "אני מרגיש במלחמה עם כל מיני מזרחים שנעלבים מהעקיצות שלי. ואני בכלל בעדם, רק שהם לא קולטים את זה."
- "על עצמי אני בקושי סומך. למה שאסמוך עליו?" ~ בתשובה לשאלה האם הוא סומך על אריאל שרון שיפנה התנחלויות
- "מצלצלים אליי בשתיים בלילה: 'יא חרא, מדביק ברזלים, אינסטלטור'. כל מיני כאלה."
- "ומה אתה עונה?"
- "אני שואל: מה, אתה ערבי?"
- "המתנחלים מאמינים באלוהים, אז אם נהרג להם ילד או שניים, הם אומרים נעשה ארבעה במקומם."
- "היקים אף פעם לא יללו. הם עשו, ולקחו. מרוקאים מייללים ומקבלים, ועוד יותר מייללים אחרי זה. ככה גם המוסיקה שלהם."
- "במדינה הזו כל זב ומצורע מקבל פרס, אז גם לי מגיע."
- "אני לא תוקף אנשים סתם. לי תמיד יש סיבה. ומי שדברי לא מוצאים חן בעיניו, שיתבע אותי או שיחזיר לי."
- "בת ים היא מקום ארור, שהכול בו עלוב ומשומש. צריך לשרוף אותה עד היסוד ולהתחיל הכול מחדש."
- "כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה."
- "כשרואים אותם (הכוונה לחרדים) מבינים מדוע הייתה שואה, מדוע לא אוהבים יהודים... ברור שברגע שרואים את השחורים האלה, שמשריצים ילדים על ימין ועל שמאל..."
- "אני מזהה דתיים לפי הריח שלהם."
- "תרומתי האמיתית תהייה אם אקח תת מקלע ואהרוג אותם." ~ על מאיר כהנא, רפאל איתן ורחבעם זאבי
- "אל הכלבים אני יכול לדבר יותר מאשר אל בני האדם, אני יכול לנהל אתם מונולוגים הכי מעניינים."
- "יש לי שכנים מרוקאיים דתיים ושכנים ערבים, והערבים יותר נחמדים."
- "המטפלת שהייתה לי בקיבוץ הייתה חופפת לי את הראש והיה לה מתחת לבית השחי כמו צמר־פלדה שהריח מפישה." ~ בתוכנית של עדי אשכנזי
- "אנשים אומרים שאני גזען, אני לא גזען. אני שונא את כולם באותה מידה."
- "שאול יהלום קיבל את ההיסטריה המסורתית שלו, כמו לפני שש שנים עם פרס זוסמן, כשרצו לתת לי פרס מטעם יד ושם ופתאום הדתיים התחילו לאיים וקיבלו רגליים קרות. הפרס ניתן לי בסוף באוסטריה. אז הרווחתי טיסה לווינה, ואירחו אותי בצורה יוצאת מהכלל ונסעתי עוד אחר כך לטייל בהונגריה." ~ על ההתנגדות לכך שקיבל את פרס ישראל
- "ברית מילה. צריך להשאיר לבן אדם להחליט, ולא לעשות מזה טקס, או להפוך את העובדה שלא מלו אותו לאות קלון. ויש עוד מנהגים: כפרות, שחיטה כשרה, והעובדה שכל החגים היהודיים קשורים בבכי ויללה במקום בשמחה. הצד הזה אצל היהודים, השמחה, לא חזק. הקרנבל בריו יותר שמח, או אפילו בוונציה או המסיבות של האקדמיות לאמנות באירופה."
נאמר עליו
עריכה- "תומרקין הוא לכאורה אדם של סתירות פנימיות, עניין המבטיח, על פי ההרגל האוטומטי, מורכבות אמנותית גדולה. במחשבה שנייה, ובמבט צמוד, מובן מאליו שבמשך 50 שנות יצירה יצטברו איכויות מסוגים מגוונים, התעניינויות בעלות מיקוד מתחלף ותזוזות. ודווקא המקרה של תומרקין הפוך – אין פער גדול בין יצירות תחילת הדרך שלו לבין תקופות השיא ואחריהן. יש דווקא יציבות סגנונית איתנה, מתמשכת, חוזרת על עצמה." ~ גליה להב