פתיחת התפריט הראשי
רחבעם זאבי במבצע קדש, מדריך את הכוח לפני הכניסה למעבר המתלה, 1956

רחבעם עמיקם זאבי (ידוע גם בכינוי גנדי) (20 ביוני 1926 - 17 באוקטובר 2001), איש צבא ופוליטיקאי ישראלי. נושא דגל הטרנספר(וצ) (מרצון או בהסכמה) בשיח הציבורי הישראלי בשנות ה־90 של המאה ה־20. נרצח על ידי מתנקשים פלסטינים. בעת הירצחו היה שר בממשלת ישראל, וחבר הכנסת מטעם מפלגת מולדת(וצ) בסיעת האיחוד הלאומי(וצ).

  • "הערבים יורים והורגים בנו , האמריקאים לוחצים והשמלאנים מלשינים ובוכים אבל אנחנו נמשיך לבנות"

"מאז לחיצת היד הטמאה של הסכם אוסלו עשרות רבות של חללים הרוגים..130 הרוגים" "(בהרצאתו "למען שלמות הארץ" פברואר 1995)

  • "תאמרו ,הרי רבין היה רמטכל והרי הוא שר ביטחון ומן הסתם הוא מבין בביטחון .. לא רבותי!

רבין חדל להבין בביטחון והוא יכול ללמוד פרק בביטחון ממשנתו של מנחם מנדל שניאורסון מצביא צבאות ה'"(בהרצאתו "למען שלמות הארץ" פברואר 1995)

"שלום ליהודים." ~ פתיחה וסיום אופייניות לנאומיו.
  • "אין לי זכויות יוצרים ולו על שורה אחת בהשקפת העולם שלי. חינכו אותנו על ציונות ועל סוציאליזם, תוך דגש על הציונות האקטיביסטית וה"הגנה". ההגשמה האישית ושלמות הארץ עמדו במרכז חיינו, והיה ברור כשמש בצהריים שמולדת אין מחלקים".
  • "הרשעות הפלשתינית" ~ כינוי גנאי לרשות הפלשתינית
  • "אם צריך – אני בא." ~ בשיחת טלפון מוקלטת עם העבריין טוביה אושרי מדירת המסתור בתל אביב, לאחר הרצח הכפול במפעל בר בקר.
  • "השם עוז לעמו יתן, השם יברך את עמו בשלום." ~ סיום של דברים הנוגעים בגורלו של עם ישראל ובסיום של נאום.
  • "תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל הם שלושה עיקרים שחברו יחדיו. טול אחד מן השלושה ושני האחרים בטלים."
  • "אזרחי הרפובליקה העממית רביניסטן." ~ בפתיחת נאום בעצרת מחאה של הימין בכיכר ציון, סתיו 1995
  • "לא רציתי ללכת לפוליטיקה מפני שאני בוחל בה. גם כיום, כש'הולך' לי טוב בפוליטיקה – למרות שאני עובד קשה ו'חורש' את הארץ באספות – אינני מתלהב ממנה."
  • "גויסתי למען המולדת. אני נולדתי בארץ שבה העשן והאש, הדם והיגון, היו כל ימי חיי. מאז ועד היום נמצא האקדח מתחת לכר שלי, ולצערי זה עוד יהיה הרבה דורות."
  • "זיכרון הילדות הראשון שלי הוא התקפה של ערביי ירושלים על שכונת ימין משה שליד חומות העיר העתיקה וממול לשער יפו, בה גרנו במאורעות תרפ"ט – 1929. ראיתי אז את המוני הפורעים זועקים 'אטבח אל־יהוד!' (לשחוט את היהודים!) ו'פלשתין – בלדנא ואל־יהוד – כלבנא!' (פלשתין – ארצנו, והיהודים – כלבנו!)."
  • "נקודה שנייה שמופיעה במטרות המלחמה היא הרצון שלנו להכתיב הסדר ולא לשאוף לשלום. אני פוחד משלום. אני חושב שמבחינת העם היהודי והישראלי, שלום בעשור הקרוב יש בו המון סכנות. דיברתי על זה עוד לפני שראיתי שהיהודים נכנסים לגדה, אבל בהרכב הדמוגרפי שיש היום, מחצית עם ישראל בארץ הוא ישראל השנייה עם הרקע הלוונטיני. אם נוכל לנסוע לביירות לחופש־נופש, יש הרבה סכנות בזה. צריך להגיע לשם, אבל לא בשביל להכתיב שלום אלא בשביל להכתיב הכרעה... שלום כפי שהוא מקובל בין יפן וארצות הברית. עוד לא הגענו למחשבה על צורתו של השלום הנכסף, אבל כפי שהוא נראה לי הוא שלום מסוכן מאוד וכדאי לא להכניס אותו." ~ דיון מטכ"ל, 7 באוגוסט 1967
  • "אצל בני העם היהודי מקננים גנים של קיום והישרדות, אשר גובשו במהלך דברי הימים, הרדיפות והנגישות, שעברו עליו... הגנים האלה מאותתים לכל יהודי באשר הוא, בין אם במגדל השן של האקדמיה ובין אם בפינת השוק, כיצד להיזהר מרעיונות כזב ולדחות אותם, כיצד לפסוח על מקסמי שווא של שלום שקרי, הנושא בכנפיו חיסול והתאבדות מרצון. הגנים האלה מאותתים לו להיזהר ממתק שפתיים של מנהיגים חסרי חזון ונעדרי נחישות. הגנים האלה עמוסים בניסיון היסטורי, רוויים בדם של פוגרומים, פרעות, מאורעות, מלחמות, פדאיון, טרור ואינתיפאדה... הגנים האלה, שנמצאים אצל כל יהודי בר־דעת, אומרים לנו בפשטות: אנחנו או הם! ואז חרף מסעי ההפחדה והבטחות הסרק, הוא נענה לקריאת הגנים של הקיום וההישרדות היהודיים, והוא נותן את קולו ל'מולדת' ולרעיון היפרדות העמים." ~ עלון "מולדת", גליון 44
  • "כל הישגינו היו בזכות הכוח ובכוח הזהות; הזכות שנתנה לנו עוצמה מוסרית ואימצה את כוחנו להיות עצום יותר, אף שביחסי הכוחות היינו נחותים."
  • "מדינת ישראל... כבר מגלה סימני עייפות של זקנה ותשישות, וזאת לא בשל המצור הממושך והמלחמות התכופות, אלא בשל משבר המנהיגות וחוסר האמונה. מה שיכול לשנות זאת הוא חידוש פניה של התנועה הציונית. לא עוד ציונות במרכאות ולא זלזול בשורשים ובתרבות היהודית..."
  • "זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת... ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה." ~ הארץ, 6 באוקטובר 1995
  • "אנחנו כאן, הם שם ושלום על ישראל." ~ דברים בזכות רעיון הטרנספר
  • "עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי בארצנו. זה יקרה, אם נבין שהרכבות לא נוסעות למחנות עבודה, אם נבין שבעשן העולה מהארובות נשרפים יהודים, אם נשלח את הכפירה הזאת לעזאזל." ~ 9 במרץ 1994
  • "חבל שהיטלר וסטלין לא זכו לפרס נובל, וגם ריבנטרופ ומולוטוב. הרי אלה גם אלה עשו הסכם שלום שלא החזיק מעמד." ~ 11 בדצמבר 1994
  • "ממשלת מינכן היהודית." ~ בעצרת הימין ברמת-גן, 13 בספטמבר 1995
  • "ממשלת וישי היא כינוי לממשלה המשתפת פעולה עם האויב. ממשלת רבין משתפת פעולה עם האויב..." ~ פרוטוקול הכנסת, 8 באוקטובר 1995
  • "פרס מבקש להכניס את היהודים לגטו בגבולות אושוויץ... אוי לאיש הזה וארורה דרכו... הוא וחבריו יעמדו בבוא היום לדין ויתנו את הדין. כן כל שרי ממשלת הכניעה וההשפלה, הם ופקידיהם יעמדו לדין." ~ פרוטוקול הכנסת, 24 ביולי 1995
  • "אין דבר יותר מוסרי מתחת לשמים האלה מאשר לתת לעם הזה מולדת משלו ורק משלו." ~ מתוך סרטון תדמית של מולדת
  • "הסכסוך הישראלי־ערבי לא התחיל עם האינתיפאדה ולא התחיל במלחמת ששת הימים, הוא התחיל ב־1882 כאשר היהודים החלו לעלות לארץ ישראל, ומאז ועד היום הוא איננו פוסק." ~ מתוך סרטון תדמית של מפלגת מולדת
  • ”תנועת "מולדת" גורסת שטרנספר בכפייה יבוא על ערביי ארץ-ישראל אם נותקף בחזית המזרחית. אותו שליט או עריץ ערבי שיחליט לתקוף אותנו ממזרח יגזור בכך גם את דין הטרנספר על ערביי ארץ-ישראל, שיופנו אל מול הצבאות הפולשים כדי לשבש את מערכותיהם. לא נוכל לקבל נוכחות של גיס חמישי אצלנו במלחמה כל כך קשה.“ על טרנספר בכפייה.

נאמר עליועריכה

  • "גנדי היה חבר, חבר אמיתי" ~ רחמים אהרוני מקור
  • "אם אתם רוצים לדעת מה ההבדל ביני לבין רחבעם זאבי, דעו שלעולם לא הייתי אומר ש'יהודי שווה אלף ערבים' - זה לא נכון - יהודי שווה מליון ערבים! זה דבר ראשון. שנית, לא הייתי מכחיש את זה אחר כך - הייתי אומר את זה שוב! שלישית, בחיים לא הייתי מתנצל בפני יוסי שריד הבוגד האומלל הזה! אלה רק מעט מההבדלים בין כהנא לזאבי." -הרב מאיר כהנא.
  • "גנדי תופס אותי, משעין על הקיר, דוחף ידיים ברשעות, זדוניות, והולך. אני לא יודעת אם בכלל הסתכל עליי" ~ רבקה מיכאלי, מקור
  • "האלוף רחבעם זאבי גנדי אומר 'בואי, בואי מיידלע, תיכנסי, יש המון עבודה. תיכנסי, תיכנסי', וסוגר את הדלת. מאותו רגע שהוא סגר את הדלת, הייתי אומרת השתנו חיי. הבן אדם תוך רגע התפשט, עירום כביום היוולדו. התחיל לרוץ אחריי, ואני רצה ואומרת לו 'מה אתה עושה? מה אתה עושה?' הוא אומר 'בואי נשתעשע קצת, תעזבי כבר עם הזה, בחייך, מה קרה לך? חולה עלייך, אוהב אותך, רוצה אותך', ואני כמובן לא מתפשטת, ממשיכה לרוץ כמו ילדה קטנה, בסיבובים מול השולחן, והוא אחריי, עד שהוא תופס אותי, מחזיק אותי,...הוא משכיב אותי, מפשיט אותי, ואני צורחת ואני אומרת לו 'די, מה אתה עושה, לא!'.. אמרתי לו 'די גנדי די, די, די!'". ~עדות חיילת ששירתה תחת פיקודו בפיקוד המרכז . מקור

קישורים חיצונייםעריכה