כתבי זיגמונד פרויד

כתבי זיגמונד פרויד הוא אוסף של כתביו של זיגמונד פרויד שתורגמו לעברית ויצאו לאור בחמישה כרכים בהוצאת דביר בשנים 1966 - 1971. את הכרכים הראשון, השלישי והרביעי תירגם חיים איזק ואת הכרכים השני והחמישי תירגם אריה בר.

כרך ראשון עריכה

  • "ויבקעו לך מעיינות בינה דעה והשכל." ~ מתוך מכתבו של אביו אליו, עמ' 25
  • "על הרוב חשתי כאילו נחלתי את כל ההתלהבות של אבותינו בהגינם על בית מקדשם, כאילו הייתי משליך בשמחה את נפשי מנגד במפעל גדול." ~ עמ' 187
  • "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, בארץ הפלשתים. אבל בינך לביני, הרגשתי היא הרגשת ניצחון יותר מאשר כישלון." ~ עמ' 251
  • "מכאן ואילך אני נמנה עם אלה אשר 'הפריעו את שנתו של העולם' כפי שאומר הבל ושאין אני יכול לסמוך על אובייקטיביות וסובלנות." ~ עמ' 255
  • "לשאת כל אמת במערומיה ולהביט בפני הנסיבות בשלווה, זהו שיאה של השליטה." ~ עמ' 300
  • "פרויד אמר לי, כי מימיו לא הפסיק את הניתוח העצמי ולכך הקדיש את מחצית השעה האחרונה של יום עבודתו." ~ ארנסט ג'ונס, עמ' 307
  • "אושר הוא מילוי מאוחר של משאלה טרום־הסטורית. זהו הטעם מפני מה מעניק עושר כה מעט אושר: ממון לא היה משאלה בימי הילדות." ~ עמ' 310
  • "סגנוני בו היה גרוע, לפי שהרגשתי הגופנית הייתה טובה מדי. מוכרח אני להיות אומלל קצת כדי שאוכל לכתוב יפה." ~ עמ' 324
  • "כל החלומות מבקשים למלא משאלה אחת, שנתגלגלה ברבות אחרות. זוהי המשאלה לישון. אדם חולם, כדי להימנע מן היקיצה, שכן הוא רוצה לישון." ~ עמ' 335
  • "בעתיד הרוח היהודי לא אפקפק אף לרגע קל. אנו היהודים תמיד ידענו להעריך נכסי רוח. רעיונות לכדונו. בכוחם הגענו עד הלום. תמיד שיוויתי לנגד עיניי את המאורע ההוא בתולדותינו, כשמיד לאחר חורבן בית־המקדש ביקש רבן יוחנן בן זכאי מאת הכובש, שירשה לו לפתוח ביבנה את בית המדרש הגבוה לחכמת ישראל." ~ עמ' 380

כרך שני עריכה

  • "יש סוג מסוים של אנשים אשר לא אלוהים הוא שהועידם לגלות לנו את סבלם ומשושם אלא אל מחמיר – הכורח." ~ עמ' 3
  • משורר יוצר בשבילנו את האפשרות ליהנות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר־כליות ובלא בושה." ~ עמ' 8
  • "ביותר בתחום חיי-הנפש הקדימו המשוררים אותנו, את האנשים מכל ימות השנה, משום שהם שואבים ממקורות שעודם כספר החתום לפני המדע" [עמ' 32]
  • "מאז ומעולם היה המשורר בבחינת קודמו של המדע ומבשרו, וכך מתגלה הוא לנו גם בתפקיד מבשר הפסיכולוגיה המדעית" [עמ' 57]
  • "חלומות ושגיונות מקורם אחד – המודחק שבנפש; רשאים אנו לומר, כי החלום הוא שגיונו הפיסיולוגי של האדם התקין" [עמ' 70]
  • "לא תתואר כראוי שלמות אלהית בדמות אלא-אם-כן ממוזגים בה יסודות הזכרות והנקבות כאחד" [עמ' 134]
  • "מבחינה פסיכולוגית אין האל האישי אלא בגדר האב שנתעלה לדרגה גבוהה...תבסיך-ההורים מכירים אנו איפוא את השורשים לצורך הדתי; אלוהי-הצדק והכל-יכול והטבע הטוב והמיטיב, בעינינו הם בבחינת עידונים רבי-הוד של האב והאם, וביותר כך כחידוש ושחזור של מושגי האב והאם משחר ילדותנו" [עמ' 155-156]
  • "בחיי המאמין ממלאת הדת תפקיד אשר הכופר חייב לדאוג בעצמו למילויו." [עמ' 156]
  • "תודעת-האשמה קדמה לעבירה, כי היא לא הייתה תולדה של העבירה, אלא להיפך – העבירה הייתה פרי תודעת-האשמה." [עמ' 202]
  • "לא היה לאברי-המין חלק בהתפתחותן של צורות הגוף האנושי לעבר היפה, הם נותרו בהמיים, וכך נשארה גם האהבה אנימלית ביסודה, כפי שהייתה מאז ומעולם." [עמ' 213].

כרך שלישי עריכה

(מספרי העמודים מתוך המהדורה שיצאה ב־1988)

  • "איזה הוא אדם נמרץ ומצליח? מי שעולה בידו להפוך בעבודה את הזיות-משאלותיו למציאות... אם אותו אדם, שנסתכסך עם המציאות, מחונן בכישרון אמנותי, יוכל להפוך את הזיותיו לא לסימפטומים אלא ליצירות-אמנות" [עמ' 179]
  • "הפסיכואנליזה... סילקה את שכחון-הילדות של בני-האדם" [עמ' 247]
  • "אין אדם יכול להיות מחנך, אלא אם כן הוא מסוגל לחדור לחיי-הנפש של הילד, ואנו המבוגרים איננו מבינים את הילדים, משום שאיננו מבינים את ילדותנו שלנו." [עמ' 252]
  • "גילוי הלב הוא מקור כל גאוניות." [עמ' 257]
  • "רשאי המחבר... להעלות את השאלה, אם אישיותו שלו כיהודי, שלא אבה מימיו להסתיר את יהדותו, לא היה לה שום חלק באנטיפאתיה של העולם הסובב כלפי הפסיכואנליזה... אולי גם לא מקרה הוא, שנציגה הראשון של הפסיכואנליזה היה יהודי. כדי להכריז על האמונה בה נצרכה מידה ניכרת של נכונות ליטול על עצמו את גורל הבדידות שבאופוזיציה, גורל שהיהודי מנוסה בו יותר מאדם אחר." [עמ' 272]
  • "מן הראוי שבעשייה המדעית לא יהיה מקום לחששנות מן החדש." ~ עמ' 265
  • "צרכי היצר שלו שלא באו על סיפוקם, גורמים לו שהוא חש בתביעות התרבות כבמועקת תמיד." ~ עמ' 270

כרך רביעי עריכה

  • "משניתקת זיקת האהבה אל מושא מסוים, תבוא במקומה לא אחת השנאה, ומכאן עולה לנו הרושם של גלגול האהבה בשנאה." [עמ' 52]
  • "השגתה של מטרת היצר מביאה צער במקום עונג." [עמ' 53]
  • "מכשול מיוחד מסיח את דעת המחקר מאישיותנו שלנו ומכביד על המאמצים להכירה לנכון" [עמ' 65]
  • "כשם שקאנט הזהיר אותנו שלא נעלים עין מהמותנות הסובייקטיבית של תפיסתנו ושלא נקבע זהות בין תפיסתנו ובין העצם הנתפס שאינו בר-הכרה, כך משננת לנו הפסיכואנליזה שלא נעמיד את תפיסת-התודעה במקומו של האירוע הנפשי הלא-מודע, שהוא מושאה. מה הגשמי אינו בהכרח במציאות כמות שהוא נראה לנו, אף הנפשי כך." [עמ' 66]
  • "האני נוהג להוציא לידי מעשה את רצונו של הסתם, כאילו היה רצונו שלו." [עמ' 147]
  • "בלשון המצרית... יש מספר ניכר של מילים בעלות שתי משמעויות, שאחת היא תכלית היפוכה של האחרת." [עמ' 218]

כרך חמישי עריכה

  • "פאציפיסטים אנו על-כרחנו – אנוסים ע"פ טעמים אורגניים." [עמ' 17]
  • "אחד מתפקידי הפסיכואנליזה הוא להסיר את צעיף השיכחון המליט את שנות הילדות הראשונות." [עמ' 205]
  • "יכול אתה להמשיל את יחסו של הסתם אל האני ליחסו של רוכב לסוסו. הסוס מספק את האנרגיה המתניעה ומותר זכותו של הרוכב הוא קביעת המטרה והכוונת תנועת הבהמה רבת-הכוח." [עמ' 242]
  • "העושים בדרכים מסוימות של עשיה מיסטית יצליחו אולי להפוך את היחסים התקינים בין מחוזות-הנפש הנפרדים" [עמ' 244]
  • "מקרים שבהם נעשתה מילתם של נערים, אמנם לא סירוסם, לשם ריפוי או כמעשה-עונש על אוננות." [עמ' 249]
  • "בחלומות עולה לפעמים קרובות מקום שהיה קודם חדר אחד, אלא שעתה חוצה אותו קיר לשניים... משמעו של זה תמיד – זיקת בית הרחם אל המעיים" [עמ' 260]
  • "האנאליזה של הילד נעשתה לתחומן של נשים-אנאליטיקאיות, וכך יהיה ודאי גם בעתיד' [עמ' 296]
  • "בימינו נסתחרר עליהם [=הניהיליסטים האינטלקטואליים] ראשם מתורת-היחסיות של הפיסיקה המודרנית... מטילים הם עליו את המשימה לפנות את הדרך על-ידי שיזים את תביעותיו שלו גופו. אגב כך מתעורר בך פעמים הרושם, כי ניהיליזם זה אינו אלא עמידה ארעית, שתתקיים רק עד להגשמת המשימה ההיא. ומשיבוא סילוקו של המדע, יבוא אולי מיסטיציזם במקום שיתפנה אחריו, או שוב השקפת-העולם הדתית הישנה. לפי המשנה האנארכיסטית אין אמת בגדר הנמצא כלל." [עמ' 317]