לקרוא מחדש את התנ"ך

לקרוא מחדש את התנ"ך הוא ספר מאת אליה ליבוביץ שיצא לאור בשנת 2016 המציע דרכים לקריאה בתנ"ך כיצירה ספרותית החושפת את מורכבות טבע האדם.

עטיפת הספר

מתוך הספר

• "התנ"ך מלא בתובנות שאינן דתיות בעליל. בתוך סיפורי התנ"ך לא קשה למצוא מחשבות ואמירות בתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה, מדעי הרוח והחברה, ואפילו את רעיון האתאיזם, צריך רק לדעת לאתר אותם."
• "יש כמובן פרקים רבים בתנ"ך, אולי רובם, שהנחת היסוד של מחברם הייתה ללא ספק דתית, בכל מובן שאפשר לייחס לתואר כזה... אולם בצד אלה קיים בתנ"ך גם קול אחר, והוא איננו מוצפן או נסתר כל עיקר, שעומד בניגוד קוטבי לעמדה אמונית כזאת."
• "רוב התופעות הקשורות להתנהגות הנפש האנושית, והמצבים והתהליכים החברתיים שבהם מטפלים המדעים המודרניים – פסיכולוגיה, סוציולוגיה, תורת המדינה, ניהול ופילוסופיה, היו קיימים וגלויים לעין מאז ומעולם... גם דורות קדומים הבחינו בתופעות אנושיות שמתוארות כיום במונחים פסיכולוגיים או בשפת מדעי החברה."
• "כל ספרות טובה שמתארת התנהגויות של בני אדם כמו התנ"ך, בוודאי תכיל ידע רב של הכותבים בתופעות כאלה. ואם הם סופרים דגולים, תיאורי חיי הנפש שיכללו ביצירותיהם יהיו גם נאמנים, גם עמוקים וגם בעלי דקות אבחנה."
• "אנחנו מכירים היטב את התופעה, ורבים חשים אותה על עצמם, ששביבי מחשבה וקטעי רעיונות יכולים למצוא ביטוי בעל־פה או בכתב, גם ללא השתתפות מלאה של הכרתו הברורה של מי שמבטא אותם. לכן, לא מן הנמנע שטקסטים כתובים מבטאים רעיונות שבעל הטקסט לא בהכרח חשב אותם במודע."
• "סיפור הרכישה של חוות נבות היזרעאלי שביצעה איזבל בעבור בעלה המלך, ומה שהיה לאליהו להגיד בעניין זה, הוא אחד הסיפורים החברתיים־מוסריים הנוקבים ביותר בתנ"ך. זהו ביטוי ספרותי דרמטי לאמת אוניברסלית שרק בעת החדשה ניתן לה הנוסח הידוע, המיוחס לכמה אישים באירופה: כוח השלטון משחית."
• "במובן העמוק ביותר אפשר לומר שאין שני בני אדם שמדברים באותה שפה ממש. הביטוי 'גן עדן', למשל, או המילה 'מוזיקה' הם צלילים החודרים לאוזן ומעוררים אסוציאציות שונות אצל אנשים שונים."
• "משימה זו, כאמור, קשה במיוחד אם פער הדורות בין הכותב לקורא גדול. היא אף קשה שבעתיים אם בזמן הרב שחלף בין עידן הכתיבה לעידן הקריאה, היו דורות רבים, וכל אחד מהם הכניס את ההבנות הלשוניות של דורו ושל תפיסת עולמו למשמעויות של השפה."
• "הנוכחות המסיבית של מושג האלוהים בשפת הסיפור התנ"כי היא תוצר של השקפת העולם הדתית ששלטה שלטון ללא מצרים בכל תרבויות המזרח הקרוב והמערב, למעשה עד לעידן ההשכלה במאה השמונה־עשרה או התשע־עשרה. מתוך השקפת עולם זו, מונחים רבים ששפת הטקסט רוויה בהם הכתיבו, כמעט בהכרח, את סוגי כל הפרשנויות שנתנו הדורות הראשונים לסיפור התנ"כי."
• "התרבות של העם היהודי, כמו כל תרבות אחרת, עוברת תהליך התפתחות מתמיד. ראשיתה לוטה בערפילי ההיסטוריה וקשה מאוד לזהות מקור ספציפי שממנו אפשר לומר שהיא מתחילה לצמוח. אי־הוודאות גדולה עד כדי כך שאין לנו ידיעות ברורות לא רק על ניצני התרבות היהודית אלא אפילו על עובדות יסוד הנוגעות לקיומה ולצורת חייה."
• "התנ"ך הוא המסמך הראשון בשרשרת של מסמכים נוספים שבאו בעקבותיו, הספרים החיצוניים לתנ"ך, המשנה, התלמוד, וכל הספרות העברית של מדרש הלכה, מדרש אגדה, שירה, ספרות מוסר ותפילה, וכן יצירות ספרות שאפשר לכנותן כיום כחילוניות, המתעדים אבולוציה של התרבות היהודית או מכל מקום של התרבות העברית הכתובה."
• "יום השבת הוא סמלה של התובנה הגדולה שהיהדות הנחילה לתרבות האנושית, והיא, שאי אפשר למצוא בעולם, ואין גם מה לחפש בו, שום סימן למעורבות אלוהית בפן כלשהו של המציאות."
• "הדיבר השלישי (לא תישא את שם אלוהיך לשווא) הוא אמירה בוטה, חדה ופסקנית נגד מי... שמתיימר להשתמש בשמו של אלוהי ישראל כבדגל, כבסיסמה או כמצע של מפלגה, ולדבר בשם הזהות היהודית."
• "הסופר התנ"כי יוצר סימטריה בין משה רבנו לבין בלעם הרשע, בין היחס אלוהים־אדם שמתקיים אצל משה, לבין יחס דומה שמתקיים אצל בלעם... פרשת בלעם באה לספר בצורה הספרותית, בשפה ובמונחים של הדור שבו נכתבה, שהתגלות אלוהים אינה תכונה או יכולת של בני דת משה. דיאלוג עם אלוהים היא תופעה כלל־אנושית."
• "הסימטריה עם משה רומזת באופן כמעט ברור שגם ההתגלויות האלוהיות למשה, וכן סיפורי תנ"ך רבים אחרים על דיאלוגים של בני אדם עם אלוהים, אינם אלא ביטוי ספרותי, בשפה ובמושגים שרווחו בעולם בעת כתיבת הסיפור, לציון מחשבות פילוסופיות, פוליטיות או אמנותיות, או גם אמונה יוקדת או הגיגים תאולוגיים, שעולים באופן ספונטני על דעתו של אדם, במוחו או בלבו."
• "שום פרשנות של ספרות אינה יכולה להיחשב כפרשנות 'הנכונה' של טקסט נתון, שקבלתה מוציאה מכלל אפשרות פרשנות שונה ואולי אפילו הפוכה. בפרט הדבר נכון לגבי טקסט שהוא ספרות גדולה, דהיינו שנכתב בידי מחבר עמוק מחשבה, בעל עין בוחנת של צדדים רבים של המציאות ושל נפש האדם."
• "המחבר הוא האדם שברא את הטקסט. הוא זה שבחר את הנושא ואת הדרך שבה הוא החליט להביע אותו. המחבר החליט באיזו שפה ישתמש, אילו ביטויים ייכנסו לחיבורו ומהו המבנה הלוגי, האמנותי והתחבירי של יצירתו. ההצגה הטקסטואלית של הקטע, על כל פרטיה, היא מהות היצירה הספרותית עצמה. לכן, לכאורה, אין בעולם מי שיותר מוסמך מהמחבר להסביר מה הייתה כוונתו, מה הוא ביקש להטמין בטקסט ומה מייצג המבנה הייחודי שהוא בחר לתת לו... אולם אין בכוחו של המחבר לקבוע מה תהיה התגובה המחשבתית, הרגשית או האסוציאטיבית של מי שקורא את דבריו."
• "הסופר, בהיותו יצור אנוש כמו כל שאר בני אדם, אינו מכיר לאשורו אף את עולמו הפנימי שלו עצמו. וככל שאדם גדול יותר כך גדולה יותר הכרתו בספקות, באי־ודאויות ובטעויות שבתוכם הוא חי את חייו. רק מעטים מבין היוצרים הגדולים יצהירו שהם יודעים מהי אמת או שטיבו של הצדק המוחלט נהיר להם."
• "השפה שאדם משתמש בה היא החלון העיקרי שדרכו משתקפת אישיותו, בין זו המודעת לו ובין זו שאין הוא מודע לה מדי יום ביומו. לכן היצירה הספרותית של אדם, בהיותה יציר לשונו, עשויה להביע רעיונות, מחשבות, ספקות או תובנות ששוכנות בתוך נפשו ושהוא אינו מודע להם כלל, או שלא התכוון להציגם בפני העולם ביצירתו."
• "מה שנכון ביחס לספרות בכלל, לטקסטים כלשהם, נכון גם לגבי היצירה הספרותית של התנ"ך. התורה היא ספר רלוונטי לדורות, אם לא מפחדים לקרוא בה מסרים המתאימים לדורות השונים. מהו המסר שכל דור מוצא בפסוקים, תלוי ברקע ובמציאות הקיימת באותו דור. טיב המסר תלוי כמובן גם בדעה ובעמדה שיש למי שקורא את הטקסט."
• "כאמור, הפרשנות שאדם נותן לטקסט תלויה בהשקפת עולמו. עם זאת, השקפות העולם שיש לבן אדם נוצרות בין השאר על ידי טקסטים שהוא קרא וקורא, בפרט קטעי ספרות גדולים ויצירות מונומנטליות."
• "התנ"ך למעשה מורכב רובו ככולו משלל של סיפורים, דרשות, דיווחים היסטוריים, בין אמיתיים או יצירי דמיון, קטעי שירה וביוגרפיות והגיגים פילוסופיים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים. כל אלה אינם אלא המהות של היצירה האנושית המכונה ספרות."
• "גם מי שניגש אל ספר התורה כאל מסמך מקודש בעל תפקיד פולחני ממדרגה ראשונה במסורת היהודית, כפי שמתחייב בעצם מן ההלכה, אינו יכול שלא להשתאות ואף להיות נדהם ממש מהעוצמה הסיפורית של הטקסט הזה."
• "הצל הכבד שמטילה המסורת הדתית היהודית על דפי התנ"ך, בא לידי ביטוי ביחס המסורתי של עולם הישיבות ותלמודי התורה האורתודוקסיים לספר הזה. במוסדות אלה יש כמובן עיסוק בתנ"ך על פי מה שמתחייב מן ההלכה. בפרט כמובן קוראים בתורה בכל שבוע על פי המצוות המקובלות. עם זאת, העיסוק בתנ"ך במוסדות אלה חורג אך במעט מן הרוטינות המתחייבות מן ההלכה. לימוד מקרא כתכלית בפני עצמה כמעט שלא קיים בישיבה הקלסית."
• "ההתעלמות מן התנ"ך במסורת היהודית הדתית כספר שראוי לעיון ולחקירה, מבטאת הכרה, בעיקר בלתי מודעת, גם של החוגים הדתיים הקיצוניים ביותר, בתכנים האוניברסליים והחילוניים שחבויים בספר הזה."

המחבר על הספר

• "עד היום רבים מתגאים בזה שהיה עולם אלילי, והתרומה הגדולה של היהודים הייתה המעבר למונותאיזם. אבא אבן, בספר שלו 'עמי: ההיסטוריה של עם ישראל', מתגאה בכך. אני חושב שהמעבר מאמונה בהרבה אלילים, שרווחה במזרח ובמערב, בקרב היוונים, המצרים והכנענים, לאמונה באל יחיד היא לא צעד קדימה."
• "העולם מוסבר על ידי הרבה אלילים טוב בהרבה מאשר על ידי אל אחד. זה פותר את ההתלבטויות של אנשים מאמינים, כי איך אפשר להסביר את העולם הרע הזה, הסותר את עצמו, הפרובלמטי, באמצעות אל אחד, כל יודע וכל צודק? אנשים מסבירים לעצמם את זה אבל לכאורה זה אבסורד מוחלט."
• "בעיני המשמעות של 'אלוהים' הוא לא הישות הטרנסצנדנטית, הסבא בשמים שמדברים עליו. אני אומר שזאת הצהרה אתאיסטית ושהדיבר הראשון בעשרת הדיברות אומר שכל אדם הוא אדון לעצמו."
• "אני עצמי אמנם למדתי בישיבה לפני הרבה שנים, אבל עד היום זה ככה. לא לומדים תנ"ך, אלא מסביב... ישיבה היא מסגרת שמדכאת את המחשבה ואת הרוח של האדם. אתה לא יכול לחשוב חשיבה חופשית."
• "שם ראיתי שצריך לקרוא יותר מדויק את הטקסטים. כי הייתה לי בראש התמונה שמונחת לפני לכולם, אבל כשקראנו ביחד ובמדוקדק את הטקסט ראינו שהסיפור הוא אולי אותו סיפור אבל הפרטים והמסקנות אחרים. אני לא יודע לחזור ולשרטט את ההתפתחות של המחשבה, אבל בהחלט הרגשתי שקיבלתי רמז. שצריך לקרוא בדיוק מה שכתוב ולא להסתמך על הנחות מוקדמות שהונחו כבר עבורך."
• "בסיפור המקראי כתוב כמה פעמים שאלוהים הכביד את לב פרעה... כלומר אלמלא אלוהים התערב, אולי פרעה היה נכנע כבר אחרי המכה השנייה או השלישית. אלוהים מעניש את פרעה על כך שהוא עצמו גרם לו לא להסכים? מי שכתב את הסיפור הזה לא ראה שיש סתירה? יש לזה פרשנויות שונות, אבל בעיני, מי שכתב לא היה אידיוט. אלוהים שלו הוא פשוט לא מה שאנשים חושבים שהוא, אלוהים הוא מרכיב בנפשו של פרעה."

ראו גם

• תנ"ך

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: תנ"ך

טקסט בוויקיטקסט: מקרא