המחאה החברתית בישראל 2011
מחאה נגד תעריפי הדיור הגבוהים בישראל
(הופנה מהדף מחאת האוהלים)
המחאה החברתית בישראל 2011 (מכונה גם מחאת הדיור ומחאת האוהלים) היא סדרת הפגנות ופעולות מחאה שהתקיימו ברחבי ישראל בקיץ 2011.
- "התעוררנו והפסקנו לצעוד בעיניים עצומות לעבר התהום, פתחנו את העיניים והן לא ייסגרו עוד." ~ דפני ליף
- "המדינה דפקה ודופקת את הפריפריה באופן שיטתי ומסודר מאז הקמתה, בחינוך, בדיור, בתרבות ברווחה. להגיד 'לכו לפריפריה' זוהי צביעות שאין כדוגמתה. זה בעצם להמשיך בשיח הישן שמדיר בני אדם ואומר להם 'אתם רחוקים והדרישות שלכם פחותות'. אין דבר כזה פריפריה – כולנו במרכז, כל אחד מאיתנו." ~ דפני ליף
- "אנחנו הישראלים החדשים רוצים רק דבר אחד, לא קל אבל פשוט: לחיות בארץ הזאת. אנחנו רוצים לא רק לאהוב את מדינת ישראל כמו שאנחנו אוהבים, אלא גם אפשרות להתקיים ולחיות בה בכבוד. יש לנו חלום פשוט: לבנות בישראל את ביתנו, לגדל בה את ילדינו ולרקום בה את סיפור חיינו." ~ איציק שמולי, יושב ראש התאחדות הסטודנטים בישראל
- "נמאס לנו שהמדינה מכה אותנו פעם אחר פעם: מפני שאנו נשים, מפני שאנחנו אמהות חד הוריות, מפני שאנחנו מזרחיות, מפני שאנו גרות בשכונות ובעיירות, מפני שאנחנו מורות, מפני שאנחנו אמניות, מפני שאנו דוברות את שפת אמנו – הערבית והפעם מפני שאנו קמות ומוחות נגד השיטה הקפיטליסטית האכזרית שהפכה אותנו עניות, מובטלות, מחוסרות דיור ורמסה את כבודנו." ~ שירה אוחיון, מתוך נאום בהפגנה בתל אביב, 6 באוגוסט 2011
- "הגיע הזמן שהמאבק הזה יהיה מאבקם של כל העשוקים, יהודים וערבים. הגיע הזמן, שחום המאבק יפה הפנים הזה ימיס את הניכור בין שני העמים. כאשר ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים." ~ עודה בשאראת, מתוך נאום בהפגנה בתל אביב, 6 באוגוסט 2011
- "חשבתי עצמי כמת, וזו תחיית המתים. כולנו חיים למען צדק חברתי. אני קורא לראש הממשלה ולשר האוצר – חצור הגלילית זה לא בסוריה או בלבנון – זו פריפריה. אל תחכו לבחירות – רדו לעם ותראו את העוול." ~ מוטי חזיזה, יו"ר ועד עובדי פרי גליל, מתוך נאום, 13 באוגוסט 2011
- "ליף מדברת בשפה אחרת. היא מדברת בגלוי גם על מה שעובר עליה אישית, אבל גם על מה שעובר 'עלינו', הרגשי עם האידיאולוגי, הפוליטי. היא מדברת לא על 'רגע' או על 'הכרעה', אלא על תהליך; היא זוכרת את כל סוגי ה'אנחנו' ומדברת על היכולת להכיל שונות, ריבוי ומחלוקות, ומלמדת את הציבור שפת סימנים... ליף, סתיו שפיר ועוד רבות ומצוינות שהביאו את השפה החדשה הזאת, שלא זאת בלבד שאינה אלימה, אלא שהיא שפה מחברת, שפה של דיאלוג, שפה הנותנת מקום." ~ מרב מיכאלי
- ""מי הפגין בשדרות רוטשילד? הסטודנטים שמשלמים 12 אלף שקל בשנה. זה הוגן שבמכללות משלמים 40 אלף שקל בשנה? לסטודנטים במכללות לא היה זמן להפגין כי הם הלכו לעבוד. זה לא צדק חברתי" ~ שלמה מעוז
- "כשהיא (ויקי כנפו) הפגינה, מישהו התייחס אליה? כשהיפלו בנות מזרחיות בבית ספר תל אביב הלבנה התערבה? לא. רק שזה הגיע לכיס של הלבנים בתל אביב, הם התחילו לצעוק. המסכנים האמיתיים הם אלו שפינו בכוח. אני רוצה לראות שמישהו ישבור את הראש של האשכנזים בשדרות רוטשילד. אני ברחתי כשהרביצו. המזרחי מכה את המזרחים בהוראת השלטון הלבן, שעדיין שולט. ואת מי מינו לוועדת טרכנטרבג? תראו את התחכום. בנק ישראל שם את האנשים שלו והשיג את המטרה - להעלות את המסים." ~ שלמה מעוז
סיסמאות
עריכה- "העם דורש צדק חברתי!"
- "רוצים צדק – לא רוצים צדקה"
- "לביבי שלי 3 דירות, 3 דירות לביבי שלי. לולא היו לו 3 דירות, אולי הייתה לי דירה משלי."
- "התשובה להפרטה – מהפכה"
- "התשובה להפרטה – מדינת הרווחה"
- "הון־שלטון עולם תחתון"
- "צאו מהמרפסת, המדינה קורסת!"
- "פוקחים עיניים לרווחה" ~ סיסמה דו־משמעותית
- "יש לי רעיון מגניב, להרחיב את התקציב!"
- "ב' זה אוהל"-פרפרזה על "א' אוהל ב' זה בית"