פתיחת התפריט הראשי

דברי שבחעריכה

  • ""היינו דתיים נוסח ספרד, כלומר מתונים, מכבדי מסורת אך לא קיצוניים. היות שהדת לא הייתה קיצונית לא קמה ראקציה נגדה... חכמינו הפוסקים בבתי הדין היו מבית הלל והעדיפו את כוח ההיתר על האיסור, כי על התורה נאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". "דרך האמצע" שעליה המליץ הרמב"ם הפכה לקו מנחה בעיני רבנינו. הם הרשו לעצמם לחייך ואפילו להתבדח. ראינו את שכינינו האשכנזים מקפידים ומעירים על דברים שבין אדם למקום, ואילו הספרדים הניחו זאת לחשבון האדם עם הקב"ה, אך הקפידו על דברים שבין אדם לחברו (כגון, צדקה לעניים, השכנת שלום בית, דאגה ליתום). מעולם לא ראינו דתיים ספרדים ניצבים באמצע רחוב בשבת וצועקים "שאבעס!" ~ יצחק נבון, נשיאה החמישי של מדינת ישראל.
  • "כדי לשמור על אמון במערכת, צריך למנות הרבה שופטים מזרחיים - לכל בתי המשפט." ~ אלי ישי, 2011
  • "המחקר [הגנטי] תומך בתיעוד ההיסטורי של תולדות העם היהודי במדינות צפון אפריקה: מהגרים יהודים היו ככל הנראה מהראשונים שהקימו את המושבות המערביות בצפון אפריקה לפני יותר מאלפיים שנה, יחד עם סוחרים פיניקיים, והקימו את העיר ההיסטורית קרתגו, כיום בתוניס. המקטעים העתיקים ביותר שזוהו בגנום של יהודי צפון אפריקה שנבדקו אף תומכים בתיעוד ההיסטורי הראשון ליישוב יהודים על ידי שלטון תלמי במצרים בעיר קירנאיקה, כיום בלוב, בשנת 312 לפני הספירה. בהמשך, גם לאחר חורבן בית שני בשנת 70 לספירה גורשו 30 אלף יהודים לקרתגו על ידי הקיסר הרומאי טיטוס. להערכת החוקרים, הגנים היהודיים שזוהו התפשטו בצפון אפריקה באמצעות צאצאים לנישואי תערובת שהיו מקובלים בתקופות עתיקות. בהמשך זיהו החוקרים גם מקטעים גנטיים המתוארכים לתקופה מאוחרת יותר, סביב סוף המאה ה-15, ומיוחסים ליהודים שהיגרו לצפון אפריקה כתוצאה מגירוש ספרד ופורטוגל. בתוך קהילת צפון אפריקה זוהו שתי קבוצות עם מיפוי גנטי אופייני: קבוצה ראשונה של יהודי תוניס, לוב וג'רבה וקבוצה שנייה של יהודי מרוקו ואלג'יריה, אולם שתי קבוצות אלו היו דומות יותר אחת לשנייה ודומות יותר מבחינה גנטית ליהודים ממוצאים אחרים, בהשוואה לשוני הגנטי מתושבי מדינות צפון אפריקה שאינם יהודים. התהוות שתי הקבוצות מוערכת בעירוב שהתרחש במאות האחרונות בין יהודים שחיו בצפון אפריקה מקדמת דנא לבין יהודים שהיגרו לשם על רקע גירוש ספרד. בהמשך נבחנו גם יהודים ממוצאים נוספים, והמחקר העלה כי בהתאם לתיעודים היסטוריים, מוצאם הגנטי של יהודי סוריה דומה יותר ליהודי אשכנז מאשר ליהודים מזרחיים שמוצאם במדינות המזרח התיכון, כגון יהודי עיראק או איראן; מוצאם של יהודי גיאורגיה בקהילות היהודיות של עיראק ואיראן, אם כי בהמשך הם קיימו קשרים גם עם קהילות יהודיות בטורקיה וסוריה; יהדות אתיופיה היא קהילה החיה בבידוד במשך מעל לאלפיים שנה; ואילו יהדות תימן שנחשבה אף היא לקהילה מבודדת שהתקיימה הרחק מקהילות אחרות במשך מעל לאלפיים שנה זוהתה בניתוח גנטי כקהילה שקיימה בעבר קשרים עם מדינות אחרות במזרח התיכון, אם כי בהמשך הפכה למבודדת." ~ דן אבן, 2,000 "שנות גלות בראי הגנטיקה", ה-7 באוגוסט, 2012.
  • "יש יותר במשותף בין יהודי צפון אפריקה ליהודים אחרים מאשר לתושבי צפון אפריקה שאינם יהודים, וכלל נמצא כי לכל היהודים באשר הם יש שורשים במזרח התיכון, והשורשים הללו מאוד דומים לשורשים הגנטיים של הדרוזים. התערבבות היהודים באוכלוסיות אחרות מוגבלת מאוד, והיהודים די שמרו ניקיון גנטי לאורך השנים". ~ פרופ' איתן פרידמן, 2,000 "שנות גלות בראי הגנטיקה", ה-7 באוגוסט, 2012.
  • "אחרי מלחמת העולם השנייה, התנועות הערביות הלאומניות בצפון אפריקה הרימו ראש. בנובמבר 1949 הוקמה במרוקו מפלגת האסתיקלאל ("עצמאות") בעידוד מנהיג מצרים גמאל עבד א-נאצר, והיא תבעה עצמאות למרוקו ועזיבה מידית של הצרפתים. באותן שנים, השלטון הצרפתי תרם למעמדם של היהודים, שהיו חלק מקהילה יוזמת ובעלת ממון. הבנים, שלמדו בבתי הספר אליאנס, חדרו לחוגי הכלכלה ועברו לערים קזבלנקה ורבאט. היהודים בערים היו סוחרים ואנשי עסקים אך גם פקידי בנקים, עובדי משרד האוצר ושירות הדואר הציבורי. הקרבה של היהודים לשלטון הצרפתי, שנוא נפשם של המרוקאים, הציתה אחרי חזרתו של המלך לשלטון את הרחובות." ~ אמיר בוחבוט, "מתחת לאף של המלך: המבצע החשאי של המוסד להגנה על יהודי מרוקו", ה-27 באפריל, 2019.
  • "חשוב שיידעו: היינו פה לפנֵי... הציונות - על גלי העלייה השונים - לא היתה מצליחה להרים את מפעל האדירים של הקמת המדינה, לולא היו בארץ קהילות ספרדיות ומזרחיות שקיימו חיי מסחר ענפים, כלכלה ותרבות ביחד עם פוליטיקה מקומית ובינלאומית, כך שכאשר הגיעו חלוצי העלייה הראשונה והשנייה, היה מי שקיבל אותם." ~ יהורם גאון, בראיון לדרור אידר למוסף לקראת יום הכיפורים 2018.
  • "די אם נזכיר את הזמרת לילה מוראד במצרים, את האחים דאוד וסאלח אלכוויתי בבגדאד, את זוהרה אלפסיה במרוקו, כדי לדעת שהיהודים היו נטועים עמוק במורשת התרבות הערבית, והיא היתה נטועה בהם. גם מי שיצר בעברית ובתוך המסורת הדתית היהודית היה חלק מסביבתו, כמו למשל הפיטן הגדול רבי דוד בוזגלו, שכתב בגעגועיו למרוקו: "שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים. וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים. עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה". אך לצערנו, המציאות של מדינת ישראל לא הרשתה את העושר התרבותי הזה, לא רק משום שהתרבות הזאת נחשבה ל"נחותה", אלא כי היא טישטשה את הגבול שניסתה ההגמוניה התרבותית לצייר בין יהודים וערבים. אסור היה להעלות על הדעת שיהודים וערבים יכולים לשאוב מאותה תרבות משותפת. זו הסיבה שאנחנו חייבים, למעננו, למען העתיד שלנו, להעלות על נס את התרבויות הנשכחות הללו, שהיה בהן עושר גדול שרובו אבד." ~ איימן עודה

ביקורת וסטריאוטיפיםעריכה

  • "את קולות המצביעים המזרחיים אתה לא תקבל אף פעם, רק אני יודע להביא אותם. אני יודע את מי הם שונאים: הם שונאים את הערבים. ואני יודע להביא להם את הסחורה." ~ בנימין נתניהו למשה כחלון, מקור
  • "למרות רצוננו להימנע מכל צורה של הפלייה, לא נוכל להתעלם מן העובדה שמידת הפרימיטיביות, כפי שהיא מתבטאת באורח החיים ובדרכי החשיבה של העולים יוצאי האזורים הנחשלים מבחינה תרבותית, קובעת את תהליכי ההתגשרות, ההתמודדות וההסתגלות החברתית של חלקי עמנו השונים." ~ קרל פרנקנשטיין
  • "מרוקאים מייללים ומקבלים, ועוד יותר מייללים אחרי זה. ככה גם המוזיקה שלהם." ~ יגאל תומרקין
  • "תענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם בקושי שי"ן גימ"לים, אם הם בכלל הולכים לצבא." ~ דודו טופז, נאום באספת בחירות 1981
  • "אי אפשר לקיים איתם שיחה נורמלית... הבעיה עם בן-עמי[1], רפי אדרי, רענן כהן והאחרים, היא שהם מפרשים כל ביקורת לגיטימית כביקורת מתוך מניע עדתי." ~ אורי אור, ראיון עם דניאל בן-סימון, עיתון "הארץ", 1998
  • "מה הביאו לנו המרוקאים? תרבות של מופלטות וכמה קברים. אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט, אולי היא בתהליך." ~ חיים חפר, 2002
  • "יש כאן שני עמים שאין ביניהם שום דבר במשותף; אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה, התרבות המערב-אירופאית, ואלה באים מהמערות." ~ נתן זך, ראיון לערוץ 10, 2010.
  • ״כל עדה הביאה הנה את הייבוא שלה. המרוקאים הביאו את המימונה. האמריקאים הביאו את השוויון." ~ ענת הופמן
  • "הפלנגות מצפון אפריקה השתלטו לנו על המפלגה!" ~ גיגי פרס (בזעם), אחיו של שמעון פרס ב-2005 בעת שעמיר פרץ כיהן כיו"ר מפלגת העבודה.
  • "אני ממש לא מכירה משוררים מזרחיים בולטים במאה ה-20." ~שרי רז [2]
  • "אצלי בבית, קבלת אורחים זה דבר חשוב מאוד. חברות זה ערך עליון. אני שונא קמצנים. להעניק דברים, חום, אהבה, תשורות קטנות — אלה דברים שמוטבעים אצלי. כשאני רואה שני חברים יושבים ומזמינים קולה וכל אחד משלם את הארבעה שקלים שלו — זה מדהים אותי. אני חושב שאם היו שופטים בעלי מסורת מזרחית, הם לא היו מבינים על מה המהומה." ~ דוד אמסלם, על האישום בקבלת שוחד כלפי בנימין נתניהו

מתחים בין־עדתייםעריכה

  • "אנחנו המזרחים נדרשנו להתכחש יותר מכולם. הישראלי הנערץ היה רחוק מהמזרחי הרבה יותר מהאשכנזי. מזרחי שרצה להשתלב נאלץ לעשות דרך ארוכה הרחק מעצמו. מי שלא הצליח להשתנות, נדחק לשולי החברה. העסקה היתה תשתלב או תיפלט, תבגוד בעצמך, או שתהיה בלתי רלוונטי לחברה הישראלית." ~אמנון לוי, 2013 מקור
  • "רוב יהודי מערב אירופה היו עשירים גם בגולה, אבל מרבית היהודים במזרח אירופה התקיימו ממסחר זעיר ועבודות ייצור במפעלים וחיו בעוני בערים ובעיירות היהודיות. רבים מהיהודים בארצות ערב, לעומתם, היו סוחרים מצליחים." ~ תני גולדשטיין, מאמר ב־ynet
  • "אתם עד היום לא רואים בנו חלק לגיטימי של עם ישראל וחלק מהתרבות של עם ישראל באופן טבעי, אלא אתם רוצים לסווג אותנו באיזשהו גטו שנקרא 'מזרחי' כדי שלא נהיה שותפים אמיתיים שלכם אלא כמשהו שאמור לעבור מן העולם. אתם זה התקשורת, גלי צה"ל." ~ אביהו מדינה, ראיון בגלי צה"ל, מאי 2013
  • "במדינת ישראל, האשכנזים עדיין שולטים בתיאטרון, בקולנוע, בתרבות." ~צ'רלי ביטון, יוני 2013 מקור
  • "צא ושאל כל אדם בפריפריה מה הוא רוצה, שהילדה שלו תהיה רופאה או קוסמטיקאית. ברור מה התשובה. הטענה הזאת מתבררת כלא נכונה גם כשמסתכלים על המזרחים שהיגרו לחו"ל, למשל ממרוקו לצרפת, והקימו שם קהילות חזקות מבחינת השכלה ומסחר. ההבדל בין שני אחים שאחד מהם עלה לישראל והשני לצרפת או לארה"ב ניכר בהזדמנויות שניתנו להם וביחס שהם קיבלו. על אלו אפשרויות אנחנו מדברים כשתקעו אותי בשדרות, בנתיבות, בדימונה ובקרית מלאכי? והציפיות נקבעות בהתאם. המציאות שמכתיבה את השאיפות שלי הופכת בטעות לשאיפות המקוריות שלי".ובכל זאת, אפליה עדיין קיימת." ~ ד"ר יפעת ביטון, "מבחן ביטון – אפליית המזרחים במשפט הישראלי" מאת אורי פז, ה-23 במאי, 2011.
  • "תמיד אני צוחק שאם הבמאי הצרפתי המפורסם קלוד ללוש לא היה מהגר לצרפת ועולה לארץ, אולי הוא היה נזרק לאיזו עיירת פיתוח וגומר כאיזה מוסכניק בשם קלוד ללוש. וכך גם הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה. יש לפתור את האפליה באופן מערכתי שיוביל ליותר שותפות בחברה הישראלית ויאפשר נגישות לחינוך ולדיור ציבורי." ~ ד"ר ניר קידר, "מבחן ביטון – אפליית המזרחים במשפט הישראלי" מאת אורי פז, ה-23 במאי, 2011.
  • "אחת התוצאות המרות של הכחשת המזרחיות היא שהדור השני והשלישי של המזרחים מבין את הזהות המזרחית שלו (אם בכלל) כאנטגוניזם לאשכנזיות. הוא מזרחי לא כחיבור תרבותי של ממש אלא כזהות ישראלית מסוימת הכרוכה בכעס ובתסכול. זהו 'מזרח' חדש, של מזרחים ישראלים בלבד." ~ יהודה שנהב
  • " 'יהדות המזרח' כמו 'יהדות אשכנז' אינן אלא אברים של אותו גוף, שעליו יש לשמור מפני פיצול מזיק, שריח של פירוד לבבות נודף ממנו. לפי הלך מחשבה זה ספק בלבי, אם יכולים העותרים להישמע בטענה, כי הסדרה המוקרנת בטלוויזיה מהווה "פגיעה קשה בתדמיתה של יהדות המזרח בעיני עצמה כבעיני אחרים", משל היה זה גוף נפרד, הנושא את עצמו, ואשר שאר חלקי העם הם, מן הסתם, אותם "אחרים", שבעיניהם הושפל כבודו." ~ השופטת מרים בן פורת, פסק דין הדוחה עתירה נגד הקרנת הסדרה עמוד האש בטלויזיה.
  • "הטענה, שהפערים נסגרים והולכים, נשמעת עוד משנות החמישים. המציאות הפוכה, הקשר בין מוצא להישגים מתהדק והולך. הפערים אינם רק נחלת דור המדבר. הם שרירים וקיימים בקרב הדור השני ואף מתרחבים. במחקר, שבדק את מצבם של ילידי הארץ בני הורים מזרחים בהשוואה לילידי הארץ בני הורים אשכנזים, נמצא כי ב-1975 השתכרו גברים מזרחים כ- 79 אחוזים משכר האשכנזים, ב-1992 היה השיעור כ-68 אחוזים. החוקרים מיחסים שליש מהפער הזה להפליה. הם התמקדו גם בבני המחזור הצעיר (בני 25-29), אשר שיפר במידת מה את מצבו בין השנים 75 ל-92. שיעור בעלי תואר ראשון בקרב המזרחים היה 3.3 אחוזים ב-1975, ועלה ל-7.7 אחוזים ב-1992. בקרב האשכנזים: 23.8 אחוזים בשנת 75, 31.1 אחוזים בשנת 92. כאן המגמה אפוא חיובית, ואם הפער באחוז בעלי התואר הראשון ישתנה באותו קצב, מציינים החוקרים, ינון כהן ויצחק הברפלד, ישתווה הפער בהשכלה בעוד 94 שנים. הדור שישיג זאת עדיין לא נולד" ~ יהודה שנהב, 1996
  • "המזרחים הראשונים בתולדות הציונות היו יהודי מזרח אירופה. אחיהם במערב היבשת ובמרכזה הדביקו להם את אותם דימויים אוריינטליסטיים מזלזלים שהוצמדו מאוחר יותר ליהודי ארצות האיסלאם בשיח הישראלי האשכנזי. מקצת הציונים המזרח־אירופים בראשית דרכם היו ערים לתיוגם המשפיל בשיח המערבי, ואף החלו רואים, לרגע קט, במושג "המזרח" ("האוריינט") סיסמת קרב רלוונטית ללאומיות היהודית, ובעמי אותו "מזרח", הנאבקים על חירותם נגד הקולוניאליזם המערבי, שותפי גורל עם היהודים." ~ דימיטרי שומסקי, "מירי רגב אינה מזרחית", ה-13 במרץ, 2016.
  • "אחי, עידו, הוא סופר ורופא. פנו אליו אנשים שעושים אילן יוחסין בבדיקת DNA. התזה שלהם הייתה שיהודי ליטא ואנו באנו ממשפחה מליטא מצאצאי הגאון מווילנה, שיש שם יסוד של יהודי ספרד. הוא עשה בדיקת רוק, ואכן יצא שלפחות חלק מהאילן הזה צריך לשייך אותו ליהודי ספרד." ~בנימין נתניהו מקור
  • "כמעט כל העולים שהגיעו לישראל בשנים הראשונות רוססו בדי־די־טי, בדרך כלל במחנה העולים המרכזי שער עלייה בחיפה ששימש כסוג של בקו"ם שבו העולים נקלטו ומוינו. הסיבה לריסוס הייתה ניסיון לבער את מגיפת טיפוס הבטן הקטלנית באמצעות הריגת כיני הגוף שהפיצו את החיידק. הריסוס היה נהוג אז במקומות רבים בעולם שבהם הצטבר מספר רב של פליטים, ובארץ עברו אותו בני כל העדות, בהבדל אחד: יוצאי אירופה זכו להסברים ביידיש, פולנית, רוסית ועוד לגבי נחיצותו של הריסוס, בעוד שמרבית יוצאי ארצות האסלאם לא זכו לכל הסבר, מה שהפך עבורם את החוויה לטראומטית, ואת הריסוס עצמו לסוג של פצע מיתולוגי בדברי ימי המדינה." ~ שי להב, במאי הסדרה "מעברות", בטור ל"מעריב", ה-17 בפברואר, 2019.
  • "אלה שוחט מתארת את הדרך שבה נעשו המזרחים לקורבנות של קורבנות יהודי מזרח אירופה: "האוסטיודן" (יהודי–המזרח, דהיינו מזרח אירופה) שנדחקו לשולי התרבות האירופאית במשך מאות שנים, הגשימו את תשוקתם להפוך ל"אירופה", למרבה האירוניה, דווקא במזרח הערבי, והפעם על גבם של האוסטיודן שלהם, דהיינו היהודים המזרחים. לאחר שעברו את "מבחני התירבות" בעצמם — כמי שנתפסו בשיח האנטישמי כ"שחורים" של אירופה — הם החלו לכפות את מבחני התירבות על השחורים "שלהם"." שוחט נותנת הסבר סוציולוגי–פסיכולוגי לחמדת הקִרבּון של הקורבנות: זלזלו בהם (האשכנזים), השפילו אותם, העניקו להם שמות גנאי ("אוסטיודן"), וכעת נקרתה בדרכם ההזדמנות לעשות לאחרים את מה שעשו להם. על פי שוחט, התודעה הקורבנית של האוסטיודן הובילה אותם לתרגום הפוך של הצו המוסרי — מה ששנוא עליך, ובייחוד מה שסבלת ממנו רבות, עשה אותו לאחרים. הפיצוי על היותך קורבן הוא האפשרות להיהפך למקרבן. טענה זו מופיעה רבות גם בקרב דַּבָריה של הפוסט–ציונות, בשיתוף פעולה עם נציגי השמאל הרדיקלי באירופה ודוברי הקורבנּות הפלסטינית מבית מדרשו של אדוארד סעיד. " ~ אלון גל, "קורבּנּותם - אּומנּותם; משיח קורבני לשיח ריבוני", המכון הישראלי לדמוקרטיה
  • "ליהדות המזרח לא היה תפקיד בהקמת המדינה...הם עלייה משיחית." ~ יגאל לוסין, במלוא 30 שנה לסדרה "עמוד האש" על תולדות הציונות שיצר, 2011.
  • "ההחלטות על הסלקציה נוסחו באופן כוללני, אבל הדיון שקדם להן התמקד כמעט כולו בצפון אפריקה. שנית, רק לגבי צפון אפריקה הקימו בפועל צוותים מיוחדים לבדיקה ולמיון. ב' הארץ' הייתה פעם כותרת על כך שעשו סלקציה ביהודי פולין, כי מצאו מברק שבו שרת החוץ גולדה מאיר מבקשת מציר בפולין לרחרח איך תגיב הממשלה שם לסלקציה. עם זאת, בשום מקום אין דיון על סלקציה ביהודי פולין, ואין שום ועדה שנשלחה לשם לעשות בדיקה. תהליך של עלייה סלקטיבית מזין המון מכתבים ודיונים, ובמקרה של מזרח אירופה אין כלום, כי בפועל לא הייתה משם עלייה סלקטיבית. זה פשוט לא קרה". ~ ד"ר אבי פיקאר, מחקר: מזרחים הועלו לארץ רק כשיכלו לפרנס, ה-24 באוגוסט, 2013.
  • "תבחן את שמות משפחותיהם של היהודים הבולטים בתחומי המדעים, הרוח והתרבות בצרפת ובקנדה, ותראה את אותם השמות שמופיעים ברשימות האסירים בכלא הישראלי. זה לא ייתכן שזהו צירוף מקרים משווע! אלה קיבלו הזדמנות כשווים בין שווים בדרכם להצלחה, בין היתר פרסי נובל כאזרחים צרפתים, ואילו אלה מהם שעלו לישראל הודרו מכל משאב ואפשרות להיות שווים בין שווים, והופנו לחיים כ"ישראלים סוג ב' מהפריפריה"." ~ רון כחלילי, ראיון ב"רשת" (ערוץ 13 לשעבר) על הסדרה, "הצרפוקאים", שיצר בעבור תאגיד השידור הישראלי, יוני 2018.
  • "פגשתי בני נוער שמאמינים בלב שלם שהאשכנזים חכמים מהם, ולכן הם נועדו להיות עורכי הדין והרופאים, בעוד שהם, הנערים המזרחיים, נולדו להיות פועלים. כשהבעתי זעזוע, שאל אותי ילד אחד בתמימות: "ראית פעם פועל אשכנזי?" ולא היה כעס או ציניות בדבריו, רק תמימות שוברת לב של מי שגדל בגטו מזרחי ואין לו שום מודל אחר להזדהות. פגשתי בני נוער לפני גיוס, שחולמים ללכת לסיירות, לשייטת, לקורס טייס, אבל פוחדים שברגע שיגלו שהם מרוקאים מעיירת פיתוח, יורידו להם מהקב"א. אמרתי להם שזה לא נכון, שהם טועים, אבל אז הלכתי לסוציולוג צבאי שעשה עבודת מחקר גדולה על הקב"א עבור הצבא, ושמעתי ממנו שהם לא לגמרי טועים." ~ אמנון לוי, 2013 מקור
  • "המהלך שנעשה כלפי המזרחים אינו שונה ממה שנעשה באירופה כלפי היהודים. אמנון רז-קרקוצקין טען בקבוצת מחקר של מכון ון ליר כי ההיסטוריה היהודית נכתבה למעשה מנקודת המבט הנוצרית כלפי היהודים, כעמדה אוריינטליסטית מובהקת. כך, אותם אוסטיודן "המזרחים-האירופים" שסבלו מגזענות ומדימויים שלילים עליהם, מאמצים את אותם דימויים כלפי האוכלוסייה היהודית שהגיעה מארצות ערב ושנעשו ל"מזרחים". לפיכך הוא מבקש לספר את ההיסטוריה היהודית מנקודת מבט מזרחית." ~ דינה חרובי והדס שבת-נדיר, "האם מישהו אי פעם פגש מזרחי על פי הסטריאוטיפ?" על "ערסים ופרחות – האליטות החדשות" של רון כחלילי מתוך אתר אוניברסיטת המדינה של אוהיו.
  • "גיליתי את זה (את היחס של שאול אלוביץ' כלפיו) בהמשך. הוא (אלוביץ') קרא לי (בשיחות עם בנימין נתניהו) "ערבי", את מבינה למה, זה פשוט גזענות לשמה, על הרקע הזה שאני מזרחי לא בגלל שאני לא משכיל או כי אני לא שר טוב. אבל גם בהזדמנות הזאת לומר למי שקרא לי "ערבי" שאני מאוד גאה בהורים שלי ובמוצא שלי ואני גם מציע שכל אחד יהיה גאה ברקע שלו ואת כל הגזענים האלה תזמיני לפה (לתכנית "פגוש את העיתונות"). אני אומר: כל מי שמתבטא בצורה כזאת, אני לא רוצה לפתוח את הנושא הזה, הנושא העדתי בעיניי הוא נושא בזוי, אני מציע להזמין אותו ל"פגוש" ולשאול אותו את השאלות." ~ משה כחלון בראיון לרינה מצליח , ה-2 במרץ, 2019.

בתקופת היישובעריכה

  • יהודי האשכנזי – ספק הוא, אם מוכשרים הם לעבודה אחרת חוץ מן המלאכה בעיר. כנגד זה יש יותר מקום ליהודי המזרח, ובעיקר לתימנים ולפרסים, גם במקצוע החקלאות. מתוך שהם מסתפקים במועט, אפשר להשוות היהודים האלה אל הערבים ומבחינה זו מסוגלים אף להתחרות עמהם, אף כי גם מידת פעילותם לא תעלה על זו של הערבים. [...] אילו יכולנו להביא לידי כך, שמשפחות תימניות ישתקעו במושבות בקביעות, נשיג גם זאת שהנשים והנערות יוכלו לעבוד במשק הבית, במקום הערביות העוסקות עכשיו כמשרתות כמעט בכל משפחה של קולוניסטים בשכר גבוה." ~ ד"ר יעקב טהון, המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, 1908[3]
  • "זהו הפועל הפשוט, הטבעי, המסוגל לעבוד הכל, בלי בושת, בלי פילוסופיה ובלי שירה. והאדון מרקס ודאי שאינו מונח לא בכיסו ולא במוחו. אין בדעתי לומר שהיסוד התימני צריך להשאר במצבו כמו שהוא, במצב הפרא, הברברי, שהוא נמצא בו עכשיו. התימנים של היום הזה עדיין עומדים על אותה המדרגה השפלה של הפלחים, ובעיני בריות גופא וידיעת העבודה אינם יכולים להידמות אפילו לפלחים. אולם אין ספק שהפועלים התימנים האלה,אשר לא יחכו לקבל הכסף מביתם, מתימן, ואשר מידת עניותם גדולה מאוד, יהיו מוכרחים אם לא ימצאו להם האמצעים הנוחים של השנוררות ואם עסקנינו יעמדו על המשמר בעניין זה – לאחוז באת ובמחרשה ובמושכות הסוס, גופם יבריא ויאמץ ויקנו ניסיון גם בעבודה ותנאיה, ואז יהיו הם המתחרים היותר טובים בכל מקצועות עבודת האיכר. הם יבואו וייקחו, והם יכולים לקחת, את מקומם של הערבים" ~מאמר בעיתון "הצבי", 27/01/1910[4]
  • "פה במושבה נוסף ב"ה [=ברוך ה'] דבר לטובה, ע"י הד הקול של קיבוץ גלויות לאה"ק [=לארץ הקודש], שבא לארץ תימן, באו רבים מאחב"י [=מאחינו בני ישראל] היושבים שם, בלחץ נורא וגלות איומה מאד, לאה"ק, והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה... והתימנים הללו, הנם ב"ה אנשים בריאים, אוהבים את העבודה, מתפללים בכל יום ג"פ [=שלוש פעמים] בציבור, בכונה, בחדר מיוחד שבביהכ"נ הגדול פה שייחדו להם, ומתנהגים בכל נימוסי ארצם, הקרובים הרבה למנהגי ישראל היותר ראשונים בכל דבר. והננו שמחים לראות קיבוץ נדחים, אלה מצפון ואלה מתימן, וכולם פונים לארץ חמדה באהבה..." ~ הרב קוק (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת רי"ב)
  • "מתוך הטיפוס הגזעי הקדמון של ארץ ישראל בעל שלושת היסודות הגזעיים (ארמי-בדואי-פלשתי) התפתחו היהודים האשכנזיים בכוון קדמת- אסיי-מונגולי-אלפי צפוני והיהודים הספרדיים בכוון מזרחי (בדואי) ים-תיכוני ועל ידי כך נתהווה הפרש ניכר בחטיבתם הגופנית של שני חלקי היהדות" ~ ארתור רופין, "הסוציולוגיה של היהודים".
  • "יהיה קל בהרבה ליישב יהודים מזרחיים (יהודים מתימן, מרוקו, חאלב והקווקז) במושבות חקלאיות. הם כבר נסחפים לכיוון פלסטינה. אך מצבם הרוחני והאינטלקטואלי של יהודים אלו נמוך כל כך שהגירה המונית תוריד את דרגת התרבות של היהודים בפלסטינה ותזיק מכמה בחינות. במספרים קטנים, עם זאת, הם עשויים להיות מועילים מאוד, בידיעתם את התנאים במזרח, בצרכיהם הצנועים ובפרט ביכולתם להתחרות בשכר עם העובדים החקלאים הערבים. היהודי המזרח אירופי לא יכול בשום אופן להתקיים ממשכורות כאלו. הוא יכול להתקיים בפלסטינה רק מעבודה המנצלת את חכמתו ואמינותו. לעבודות כפיים יש יתרון טבעי לערבי שהוא עובד זול יותר. היהודי המזרחי, שיכול לעבוד בעבודה פיזית באותו מחיר של ערבי, יכול לגשר על הפרצה הזו במערכת הכלכלית היהודית." ~ ארתור רופין, 1913
  • "..וכיצד עמד היישוב היהודי בניסיון ראשון זה[5], שההסטוריה היהודית זימנה לו? ראשית דבר, האיכר בחוש הריח שלו חש מיד בעונים של אותם אחים שבים. כהרף עין נפוצה השמועה על מיעוט הצרכים שלהם ונולדה התכנית לשמר אותם במצוקתם ולהפוך אותם לאוביקט לניצול, ככוח עבודה זול, שיספק תאבונם והרגליהם של האיכרים, שהורגלו זה שנים בניצול הפלחים הערבים והבדווים. החלום היה: האיכר יהיה מרוצה, לא שינה הרגליו, הכנסותיו לא יתמעטו, וה"אידיאל" ישמר ללא רבב. ארץ-ישראל תיבנה על-ידי יהודים והסכנה הערבית תהיה כלא היתה. העסקנים הציונים הרשמיים רתמו מייד את כל כושר הארגון שלהם ואת סמכותם להגשמת חלום זה של האיכרים. הכל נעשה כך, שהתימנים אכן ימלאו אותו תפקיד שטני שהועידו להם, בשם הציונות ויישוב ארץ-ישראל. מעולם לא הפגין כך היישוב כך היישוב היהודי את רדידותו הלאומית והאנושית. מעולם לא הוכיחו עסקנים ציוניים את ניכורם מרגש לאומי אלמנטרי, כמו בסיפור זה של "פלגש בגבעה" של התיישבות התימנים. משפחת תימנים שרויים עם חמישה ילדים קיבלה דונם קרקע אחד כלומר, החלק השלוש מאות ממה שקיבל מתיישב אשכנזי מיק"א! וזאת כדי שיהיו התימנים שרויים בחוסר כל ובאין ברירה ירוצו אל האיכרים למלכודת." ~זלמן שזר 1920[6]
  • "מבלי שנעמוד כאן על הבעיה, אשר טרם נחקרה כל צרכה, של השפעת האקלים על הקונסטיטוציה המינית, נוכל לאמר בביטחון כי עבירות מיניות שכיחות יותר אצל צעירים מזרחיים, ובפרט אצל העזובים שביניהם, מאשר אצל צעירי אירופה" ~קרל פרנקנשטיין, "עזובת הנוער, מהותה התהוותה וסימניה" 1947, עמוד 165

בימי העליה ההמוניתעריכה

  • "יש ארצות - ופה דיברתי על ארצות צפון אפריקה - שלא את כל היהודים מוכרחים להעלות. אין זאת שאלה של כמות כל כך, אלא גם של איכות האנשים. התפקיד שלנו בארץ הוא תפקיד חלוצי, ואנחנו זקוקים לאנשים בעלי חישול מסוים. אנחנו מעוניינים מאוד להעלות את יהודי מרוקו לארץ, ואנחנו גם עושים בקשר לכך מאמצים גדולים, אבל אין אנחנו יכולים לסמוך על יהודי מרוקו שהם בלבד יבנו את הארץ, מפני שאין הם מחונכים לכך. אין אנו יודעים עוד מה נגד פנינו - איזה מפלות צבאיות ומדיניות עוד צפויות לנו. לכן אנו זקוקים לאנשים אשר יחזיקו מעמד בכל קושי ושיהיה להם כושר סבל רב." ~ משה שרת, שיחה עם שר החוץ הסובייטי אנדריי וישינסקי, דצמבר 1948.
  • "האם אי אפשר להעביר את אותם יהודים, שאינם רחוקים מהערבים, ולהכניס אותם לאפיק של עיבוד בכפרים האלה[7]?" ~ רענן ויץ
  • "המטרה צריכה להיות החדרת רוח מערבית, ולא להניח להם לגרור אותנו לתוך מזרחיות בלתי־טבעית. אחד החששות הגדולים המייסרים אותנו... הוא הסכנה שמא עדיפותם המספרית של עולים ממוצא מזרחי תאלץ את ישראל להשוות את רמתה התרבותית לזו של העולם השכן." ~ אבא אבן, 1957
  • "בעיני יהודי ממזרח אירופה שקול כפליים מיהודי מכורדיסטן. יש להחזיר לארצותיהם מאה אלף מיהודי המזרח" ~נחום גולדמן
  • "גזע שלא ידענו כמותו בישראל. מדובר באנשים פרימיטיביים ביותר. רמת השכלתם גובלת בבערות גמורה, וגרוע מזה, הם חסרים לגמרי את היכולת לקלוט משהו רוחני. כללית, הם טובים רק במעט מהערבים הכושים ובארבארים שביניהם חיו. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם [...] אך יותר מכל דבר אחר קיימת עובדה בסיסית אחת – אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל, ומעל לכל אלה – עצלנותם הכרונית וסלידתם מעבודה." ~ אריה גלבלום, הארץ, 22 באפריל 1949
  • "ברגע שהם יורדים מן המטוסים בישראל, הם נדהמים, מבוישים ונבהלים, רמתם עולה רק במקצת על רמת חיות שנתפשו. הדברים הנראים לא יאומנו כי יסופרו…אחדים מעיזים ומבקשים מאתנו אש לזנבות הסיגריות שהם מוצצים בפיהם. אחר כך הם מנסים לפתוח בשיחה… רבים אינם מדברים לא עברית ולא ערבית, אלא שפה משונה, בלתי-ידועה, הדומה יותר לנהימת חיות" ~קפטן רוג'ה ליורה (מנהל סוכנות הידיעות הצרפתית), "שבט שנתגלה מחדש", על העולים מתימן, מעריב 11.11.49
  • "אנו זקוקים כאוויר לנשימה ל'זריקות' ראויות להתכבד של טבעיות, פשטות, של עם הארצות, של בעלי גוף. היהודים התמימים הילדותיים הללו, עם הפשטות שלהם, עם האינטליגנציה שלהם, שהיא כמו שאמר הכרמלי[8] 'לא של איינשטיין', הם סם החיים נגד עודף החטטנות המוחית שלנו, שבה המקור של צרות רבות שלנו, ביניהם העקשנות והנצחנות המפלגתית." ~ שבתאי קשב (קלוגמן), מאמר בעיתון "דבר", 1950
  • "באה אלינו עלייה אשר לא טעמה טעם גימנסיה, הם אינם רגילים לכל כך הרבה חינוך, לכל כך הרבה לימוד… נניח אם טוב – נוכל להשפיע שהם יגמרו בתי-ספר יסודיים, אבל מה תהיה אז הרמה, איך יהיה אז היישוב, האם אז נוכל להיות אור לגויים? ... האם היישוב בישראל יוכל להתקיים בלי תוספת אירופית ואנגלו-סכסית, יהודים משלנו? משונה אם מדברים על עלייה כאילו זוהי רק עלייה מטוניס… אולי אפשר שיבוא מישהו אחר פעם? אין עלייה רק לאלה אשר להם צפויה קטסטרופה? כל היהדות ממוצא אירופה היא מחוץ לכל עניין העלייה? נדמה לי שזהו התפקיד האקטואלי של הציונות: להכניס את היהדות, לאו דווקא את יהדות המזרח, למעגל העלייה" ~זלמן שז"ר, 1951
  • "תנאי יסודי למיזוג גלויות הוא שינוי מידות החיים של יוצאי הארצות המפגרות ואחת הדרכים לכך היא: התמיכה בחלשים ובמקופחים שבתא המשפחתי – בילד ובאשה. אין דבר משותף בין הורים הנותנים את הכל לילדיהם ורואים בחינוך ובשמירה על בריאות ילדיהם את תוכן חייהם; שמוסרים את האוכל ואת ההלבשה ואת כספם כדי שלילדיהם יהיה טוב – ובין אלה שגוזלים את המנות המיועדות לילדיהם והמתכסים בשמיכות המיועדות לילדיהם, השולחים את ילדיהם בגיל רך לעבודה ואינם מבינים מה זאת חובת החינוך ואינם יודעים מה זה רופא ותרופה. אין מיזוג גלויות, אם במשפחה אחת שולחים את האשה לעבודה ימים אחדים אחרי הלידה ובמשפחה אחרת מוציאים את הפרוטה האחרונה כדי לדאוג לעזרה ליולדת. מיזוג גלויות לא ייעשה בדיבורים אלא בחינוך ובטיפול, על-ידי השרשת מידות-חיים, על-ידי שמירה על זכות חיים לחלשים, על-ידי ביטול שלטונו של בעל-גוף, על-ידי ריסון שלטונו הפראי של הגבר." ~גיורא יוספטל, הקונגרס הציוני הכ"ג, ירושלים 1951[9]
  • "היה צורך ללמד לאמהות כיצד לטפל בילדיהן ולשמור על נקיונם ובריאותם – נגד רצונן. עמדת עולות חדשות אלה מתימן ועיראק, פרס וקורדיסטאן, היא פרימיטיבית. לדעתן, המחלה באה ביד הטבע ועליה "ללכת" ביד הטבע. אלוהים נתן להן תינוקות, והוא עלול לקחתם בחזרה לפי רצונו. ולקופת-חולים אין רשות להתערב" ~שלמה מרקוס, "שער מנשה – השער לרבבות", על המשמר, 15.3.51
  • "הילדים נמצאים במשפחות שאין שום הבנה לטפול של ילד, ואין גם סיכויים להטבה ע"י הדרכה של האנשים הפשוטים האלה בזמן הקרוב" ~חיים שיבא, ישיבת המועצה הציבורית לעניני העליה בירושלים 7.10.52.
  • "עליית תימן היא אולי המופלאה שבעליות לארץ, ומכמה וכמה טעמים." ~ יצחק בן-צבי
  • "בריון, גנב, רועה-זונות, או רוצח אשכנזי לא יצליח לעורר אהדת העדה האשכנזית (אם יש עדה כזו) וגם לא יעלה על לבו דבר כזה, אולם בקרב עדה פרימיטיבית [10] דבר זה ייתכן." ~משה עציוני, יו"ר "הוועדה לחקירת מאורעות ואדי סאליב", במכתב אל בן גוריון, 1959.
  • "החייל הצעיר, נתן אלבז, לא רק הקריב את חייו למען הצלת חבריו הוא גם הוכיח במותו: היזהרו בבני גלות מרוקו, שמהם תצא גבורה" ~יגאל אלון, 1954
  • "מעל לכל, השופטים, העידית של יהדות גרמניה. מתחתיהם, פרקליטי התביעה, גליצאים, אך עדיין אירופאים. הכל מאורגן בידי כוחות המשטרה המעוררים בי חלחלה, דוברים רק עברית ונראים ערבים. יש בהם כמה טיפוסים שנראים אלימים ביותר. אלה ימלאו כל פקודה. ומחוץ לדלתות, ההמון האוריינטלי, משל היינו באיסטנבול או בכל מדינה חצי אסיאתית אחרת [11]" ~חנה ארנדט, מכתב לקארל יאספרס על משפט אייכמן 1961
  • "אין לנו עניין בילד העשירי ואפילו לא בשביעי במשפחות העניות יוצאות המזרח ... במציאות כיום יש להתפלל תכופות לילד שני במשפחה הנמנית על האינטליגנציה. אין להדריך את השכבות העניות של האוכלוסייה לריבוי לידות אלא לקיצובן" ~ד"ר יוסף מאיר
  • " לא נכונות הידיעות ששיעור המקרים הסוציאליים ממארוקו מגיע ל-40%; מסתבר שהשיעור נע בין 12-15%. ברם, יש בעיה של קשיי קליטה. לפי כללי העלייה, משפחה שיש בה מפרנס בריא, מעלים את המשפחה גם כשהיא מבורכת בעשרה ילדים, וגם סמוכים על שולחנה הורים זקנים המסוגלים לעבודה. בזמנו, כשדנו במוסד לתיאום על הגבלות, אינני זוכר שהיה איש במוסד לתיאום שדרש להגביל את העלייה של משפחה בגלל הילדים המרובים של המשפחה. אולם למעשה, כאשר משפחה כזאת מגיעה לארץ והמסוגלים לעבודה מקבלים עבודת דחק לתקופה מוגבלת, הם נהפכים לטרדנים ולקשיי-קליטה, כי אין הם יכולים לפרנס את המשפחה משכר עבודת דחק, שאף היא נפסקת מזמן לזמן, וממילא נזקקים למוסדות הסעד ומבקשים תמיכה. הבעיה איננה, איפוא, אחוז המקרים הסוציאליים, כי אם בעיית העלאתן של משפחות מרובות ילדים, שאין בהן אלא מפרנס אחד או שניים." ~שלמה זלמן שרגאי, ראש מחלקת העליה בסוכנות היהודית, 1963[12].
  • "ראינו שהגיעו מכוניות, ומהמכוניות היו יוצאים אנשים, לבושים כמו בני אדם, לבושים עירוני. דיברו בשפה זרה. ראינו שהאנשים האלה מכניסים את התינוקות למכוניות. אז אמרתי: רגע, לאן לוקחים אותם? אז הם אמרו: אנחנו משפרים את המצב שלהם. הם הולכים להיות במשפחה אחרת, שלא יקרה להם עוד פעם מצב רפואי... התייבשות, כמו שאנחנו ידענו שזה נקרא. שלא יתייבשו. שייתנו להם נוזלים, שייתנו להם אוכל. הם גם אמרו: אנחנו מעבירים אותם למשפחה, ששמה יש להם סיכוי להישאר בחיים. הבנו את זה פשוטו כמשמעו. אמרו: לוקחים אותם לבתים יותר טובים, שיהיה להם טיפול יותר טוב והם יישארו בחיים. [...] כן. ואז כשבאו ההורים, אה, הביולוגיים, שיקרו להם. שהילדים מתו. היינו עדות לזה. אבל לא היה טעם להגיד אחרת, מפני שזה מה שאמרו המנהלות של המקום, שהילדים מתו, קברנו אותם" [...] צעקות, היסטריה. 'איפה יא וולדי ("הילד שלי" בתימנית), איפה התינוק שלי?' - 'הוא מת. לא הצלחנו לרפא אותו'. 'איפה הוא קבור, איפה הוא קבור?' איזה בכי. נקרענו מהסצנות האלה." ~ שושנה שחם, חניכה בקורס מטפלות במעון במעברת ראש העין בשנות ה-50, "עדות נדירה בפרשת ילדי תימן: "לקחו תינוקות ונסעו, ואז שיקרו להורים שמתו", ה-3 באוקטובר, 2018.

ארועי ואדי סאליבעריכה

  • "זה מתחיל להשפיע על החוצפה של הערבים... הם מתחילים לראות בזה דוגמה רעה. אם יוצאי צפון אפריקה נוהגים בצורה כזאת ונוהגים איתם בכפפות של משי מדוע להם אסור?" ~שר המשטרה בכור שטרית[13]
  • "בכל הזדמנות שאני מזדמן בין המון כזה של צפון־אפריקאים... אני מתחיל למנות בחיוב מה שעשתה הממשלה, את מה שעשתה מפא"י..(אבל) אנשים כאלה שאינם יכולים לשלם שכר דירה, מצבם המשפחתי קשה מאוד, למשל הצפון־אפריקאים. בעצמי ראיתי בדרך לירושלים, הם עובדים בעבודות הקשות ביותר בכבישים וביניהם בני שישים. אין להגיד למשל שכולם עצלנים" ~ שר הדתות יעקב משה טולדנו[13]
  • "גם התימנים היו בהתחלה פושטי יד ורק אחר כך נכנסו לעבודה... הם רוצים לעבוד בעבודות יותר קלות. כך היה גם במרוקו." ~ שר הדתות יעקב משה טולדנו[13]
  • "היה יהודי כמוני שמשך שנים הרבה טען: עלייה קצת סלקטיבית... ממצרים שלחו לנו קודם כל את הנמושות... אינני יודע את מי מביאים עכשיו מפרס, אבל נגזר עלינו לקבל אותם, נדע איזה ג'ונגל אנחנו מכינים לעצמנו." ~ לוי אשכול[13]
  • "ב–11 שנות קיומה עשתה המדינה כמיטב חוסר יכולתה כדי להרים חלק זה של הציבור במידה שדבר זה ניתן באופן אובייקטיבי, אם כי יכול להיות שבמקרה זה אינו ניתן." ~ שר החינוך זלמן ארן[13]
  • "הדבר היחיד שיש בפרשת ואדי סאליב הוא ששוטר בעל שם אשכנזי ירה שלא כהלכה." ~ מרדכי נמיר[13]
  • "אל תחשבו שכל המרוקנים רוצים לגור בוואדי סאליב. רבים רוצים לצאת לספר, רק שנהיה בני אדם. אבל מה כואב לנו? כאשר באה אונייה מרומניה את העולים משכנים בקרית מוצקין וקרית חיים ובנוה שאנן, ולא שולחים אותם לספר. רק את המרוקנים שולחים לספר, לחבל לכיש ולשובל ולנגב.. אני רק יודע דבר אחד: בלי הספרדים לא היתה מדינה וצריך לתת להם לחיות כמו בני אדם... אני מתפלל לאלוהים שגם הילד שלי יוכל ללכת לקייטנה, אם כי אינני חושב שיוכל כשאני רואה את הילדים הקטנים המתרוצצים בוואדי סאליב חצי עירומים או עירומים לגמרי ומלקטים אבנים וחול ואדמה כי אין להם מה לאכול. אני גר בוואדי סאליב משנת 51', אולם לא שמעתי שאיזה עיתונאי יבוא ויתעניין בחיינו ויכתוב עלינו. אולם לאחר המקרה הנורא באים כולם וכותבים, ופתאום עלינו לכותרות... אני זוכר שהייתי פעם בטירה הדרומית באסיפה של בן גוריון והוא הבטיח שבעוד שנתיים יחוסלו המעברות, אולם זה שקר. אמא שלי עד היום יושבת בצריף ובוודאי תשב עוד חמש שנים. אמנם בונים עכשיו שיכון אבל היא צריכה לשלם אלף או אלפיים לירות, ומאיפה תיקח? ואנו עובדים בדחק, כבוד השופט, אתה אינך יודע מה זה כי אף פעם לא עבדת בזה... אני אומר לכם בכנות, אני לא אוכל בשר במשך חודש ימים אפילו פעם אחת. לרוב אני אוכל תפוחי אדמה כי זה משביע. הבן שלי, מאז שנולד, אולי שלוש פעמים קניתי לו בננות... אני לא פוגש מרוקני אחד שאומר שטוב לו. הוא אומר: 'הלוואי ויבוא המוות, כל מרוקני שלא עובד והוא במצוקה מחכה למוות'" ~ עדותו של תושב השכונה, משה גבאי, בפני ועדת החקירה לארועים[13].
  • "תחילה באו ממרוקו המקרים הסוציאליים, בעלי השכלה לא עלו ארצה, אלא עברו לצרפת וארצות אחרות, העולים נשארו ללא מנהיגים ראויים מבני עדתם. יש להסביר לעולי מרוקו שההתפרצות אינה הדרך לפתרון בעיותיהם, במדינת ישראל אין אפליות בין העדות השונות." ~יצחק בן צבי[13]
  • "אחוזים ניכרים מתוך השכונה נמנים על עדת יוצאי צפון-אפריקה, בעיקר מרוקו. נוכחנו לדעת...כי חלקים מסוימים של עדה זו טעונים מידה מרובה של הרגשת הפליה וקיפוח, לעיתים בצורה חריפה למדי...בידוד או הרגשת בידוד מן החברה הישראלית המושרשת, תוך תביעות רבות כלפיה." ~ דו"ח ועדת עציוני לחקר ארועי ואדי סאליב, סעיף 10 למסקנות[14]

בן גוריוןעריכה

  • ״התימני אינו פחות ממני, אבל הוא יכול למלא את תפקידו כשיגור בחדר אחד ואני לא.״ ~ 1928 [15]
  • "אך אין יסוד להנחה שיהודי צפון אפריקה או תורכיה, מצרים, פרס או עדן שונים במהותם ויסודם מיהודי ליטא, גליציה ואמריקה, גם בהם גנוזים מעיינות עשירים של יכולת חלוצית, מעיינות של גבורה ויצירה. אם נשקיע גם פה מן המאמצים שהשקענו בנוער היהודי בארצות אירופה - נקבל אותן תוצאות מבורכות." ~ בן גוריון, 1971.
  • "דרושים לנו בני אדם שנולדו כפועלים. יש לשים לב יותר אל האלמנט המקומי מעדות המזרח, אל התימנים והספרדים, אשר רמת חייהם ודרישותיהם הן נמוכות משל פועל אירופי ובהצלחה יוכלו להתחרות בערבים."
  • "היהודים מתימן, היהודים המרוקאים, העיראקים, הכורדים, כל האנשים הצעירים האלה, חלקם אולי כמעט פראים, באים אל הצבא ולומדים עברית, הם לומדים את ההיסטוריה שלנו, ואיך נוצרה המדינה, ובשביל מה היא קיימת בעצם, והם יוצאים ישראלים!"
  • "זה אבק־אנשים מארצות הכי מנודות, הכי דלות, הכי מושפלות ושפלות. אנחנו נקבל, ובזרועות פתוחות, את היהדות מהארץ הכי ירודה שאנחנו מכירים – מעיראק הבזויה והשפלה. ולא יכולים להיות יהודים בארץ בזויה ושפלה, שגם הם לא הושפלו ולא התבזו."
  • "הם[10] אוהבים שמעבידים אותם בפרך."
  • "שבט זה, מצד אחד הוא יותר נוח לקליטה, גם מבחינה תרבותית וגם מבחינה משקית, מכל שבט אחר. הוא אוהב עבודה, אינו להוט אחרי העיר, יש לו (לחלק הגברי, לכל הפחות) אחיזה בלשון העברית ובתורת ישראל אבל מבחינה אחרת הוא אף הקשה ביותר. הוא רחוק מאיתנו מרחק של אלפיים שנה אם לא יותר. הוא נעדר המושגים היסודיים ביותר והראשוניים של ציוויליזציה (להבדיל מתרבות). יחסו לילדים ולאשה הוא של איש פרימיטיבי. מצב בריאותו לקוי. כוחותיו הגופניים תשושים ואינו מבחין בצרכים ההיגייניים המינימליים. הוא היה אלפי שנה שרוי באחת הגלויות האפלות והמרודות ביותר, במשטר פרימיטיבי יותר ממשטר פאודלי ותיאוקרטי רגיל. המעבר שלו לארץ – אין כמהפכה הזאת בחיי אנשים, מהפכה אנושית עמוקה ולא זו השטחית, המהפכה הפוליטית, כל ערכי אדם משתנים שינוי יסודי" ~ דוד בן גוריון על העולים מתימן, מכתב לרמטכ"ל יגאל ידין
  • "הם בעוד 10–15 שנה יהיו העם ואנו נהפך לעם לבנטיני, או שאנו במאמץ מכוון נעלה אותם להרגלים שיש לך ולו, ואתה התרגלת רק בקרב יהודי אירופה בשעה שהעם היהודי היה עם אירופי. אבל הוא איננו. אם נעשה מאמץ משותף להעלות מתוך העדות האלה מוכשרים לאליטה שגם יהיו להם ערכים ויוכלו לנהל את העם כמו שאנו רוצים שיתנהל... הבעיה היא מה תהיה הדמות של עדות המזרח. הם יהיו הרוב של העם, להם יש שישה־שמונה ילדים ולאשכנזים רק שני ילדים השאלה אם יורידו את העם או נצליח באמצעים מלאכותיים ומאמצים גדולים להעלות אותם." ~ דיון עם שלום לוין, 1962 מקור
  • בעיני זו הדאגה המרכזית של העם כעת, זה יקבע אופיו של העם. בעוד 15–20 שנה הם יהיו הרוב, הם לא יבחרו ביוצאי אירופה. נגמר העסק הזה עם יוצאי אירופה. אם לא נעשה מאמצים מיוחדים גם אם האב העיראקי יתרעם כי בנו לא יהיה בין אלה שנשלחו לחינוך מוגבר, שנדע שהילדים המוכשרים יקבלו חינוך יותר אינטנסיבי... בכוח זה שיידעו עברית לא יתעלו, כל הערבים יודעים לדבר עברית, הדיבור עצמו עוד לא משנה, כל הילדים ידברו עברית, זו לא הדאגה. השאלה היא איזה יהודים הם יהיו. האם הם יהיו יהודים כמו שאנחנו רוצים או כמו יהודי מרוקו כפי שהם היו? צריך לתת חינוך לאליטה של עדות המזרח וצריך לעשות לשם זה מאמץ מיוחד. אם אתה מתכוון שזה חינוך אחיד הממוצע — אז אוי ואבוי לנו. חוק הממוצע יסחב ויעלה את האשכנזים המעטים למעלה. האם זה מה שאנו רוצים?" ~ דיון עם שלום לוין, 1962 מקור

זאב ז'בוטינסקיעריכה

  • "צריך לקבוע לנו דין: אין מוסד בלי ספרדי! כדי שבכל מקום ומקום, אם תרים לשון זרה את ראשה ותטען שהיא 'מובנה לכול' והיא 'שפת אמא' לכול, יהיה מי שיעמוד ויגיד: 'וטו'."
  • "את האמת הזאת, את תפקידו הנצחי להיות לכלי זמר מובדל בתזמורת האומה, ואת תפקידו הזמני להגן על שלטונה הבלתי מוגבל של השפה המאחדת את כל עדותינו – את זה צריך להבין, קודם כול, היהודי המזרחי עצמו. הוא צריך להבין שחובה מוטלת עליו להילחם בעד מעמדו והשפעתו בקהל העברי."
  • "אם יש גלגול נפשות, ואם - בטרם איוולד שנית - ירשוני מלמעלה לבחור לי עם וגזע כרצוני, אענה: "אולרייט, ישראל, אבל ספרדי". נתאהבתי בספרדים, ואולי דווקא באותן התכונות שלועג להן אחיהם האשכנזי..." ~ כתבים , 'סיפור ימי', כתבים נבחרים, א', 1936; כרך 'אבטוביוגרפיה' , 79
  • "אין לנו, היהודים, שום דבר משותף עם מה שמכונה "המזרח", ותודה לאל. עד כמה שיש להמונינו הבלתי-משכילים מסורות ומשפטים קדומים רוחניים, המזכירים את "המזרח", צריך לגמול אותם מהם, ובזה אומנם עוסקים אנו בכל בית-ספר הגון, ובזה גם עוסקים בשקידה ובהצלחה מיוחדות החיים עצמם. הולכים אנו לארץ-ישראל, ראשית, בשביל נוחיותנו הלאומית, ושנית, כפי שאמר נורדאו, כדי "להרחיב את גבולות אירופה עד הפרת". במלים אחרות, כדי לטאטא מארץ-ישראל ובאופן יסודי עד כמה שמדובר על היהדות שבה בהווה ובעתיד את כל עקבותיה של ה"נשמה המזרחית". ומה שנוגע לערביים שבארץ-ישראל, הרי זה עניין שלהם; ואולם אם אנו יכולים לעשות להם טובה, הרי זו אך אחת: לעזור גם להם להשתחרר מן ה"מזרח"ועד כמה שאנו, במשך תקופת-המעבר או אחר-כך, נצטרך לחיות בארץ-ישראל בתוך סביבה ספוגה ריחות "המזרח" — תהא זו סביבה ערבית או יהודית של שלומי-אמוני-ישראל, אחת היא — אנו ממליצים על אותה תנועה, שכל אחד מאתנו עושה שלא מדעת, כשהוא עובר במעיל עליון ברחובות ה"מזרחיים" הצרים של איסטמבול, קאהיר או ירושלים: לקפל את המעיל כדי שלא יכוסה אבק באיזה אופן שהוא, ולהתבונן באיזה מקום להציב את הרגל. לא מפני שאנו יהודים; ואפילו לא מפני שאנו מאירופה; אלא בפשטות מפני שאנו בני-אדם תרבותיים." "המזרח" [1926], בתוך: עקרונות מנחים לבעיות השעה, עורך: יוסף נדבה (תל-אביב: מכון ז'בוטינסקי, 1981), 90-96, בעמ' 91

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חבר הכנסת שלמה בן עמי
  2. ^ תגובה לטענות על אי הנצחת מזרחים על שטרות הכסף,אתר הארץ אפריל 2013
  3. ^ אלכס ביין, תולדות ההתישבות הציונית מתקופת הרצל ועד ימינו
  4. ^ מצוטט למשל באתר הארכיון לתולדות רחובות
  5. ^ עליית התימנים
  6. ^ שלמה טבעוני, ראשונים ונחשונים: סיפורו של שבט הצאיירים בזכרון יעקב
  7. ^ הכוונה לכפרים הערביים שננטשו במלחמת העצמאות.
  8. ^ אליהו הכרמלי, חבר הכנסת מטעם מפא"י בשנות החמישים
  9. ^ עיונים בתקומת ישראל, כרך 12, עמ' 197
  10. ^ 10.0 10.1 הכוונה לעולי מרוקו
  11. ^ Oben die Richter, bestes deutsches Judentum. Darunter die Staats- anwaltschaft, Galizianer, aber immerhin noch Europäer. Alles organisiert von einer Polizei, die mir unheimlich ist, nur hebräisch spricht und arabisch aussieht; manche ausgesprochen brutale Typen darunter. Die gehorchen jedem Befehl. Und vor den Türen der orien- talische Mob, als sei man in Istanbul oder einem andern halbasiatischen Land מצוטט ב Hannah Arendt: zwischen deutscher Philosophie und jüdischer Politik - Annette Vowinckel עמוד 10
  12. ^ מכתבו של ש.ז.שרגאי ללוי אשכול, אתר תולדוט
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 13.5 13.6 13.7 גידי וייץ, הפרוטוקולים של אירועי ואדי סאליב | מה באמת חשבו האבות המייסדים של המדינה על המזרחים, באתר הארץ, 12 בפברואר 2014
  14. ^ דין וחשבון ועדת החקירה בעניין המאורעות בואדי סאליב
  15. ^ מצוטט אצל שבתאי טבת, קנאת דוד: חיי דוד בן גוריון, כרך ב׳, 1980, עמ׳ 382