Curriculum Vitae: הבדלים בין גרסאות בדף

'''Curriculum Vitae''' (בעברית: קורות חיים) הוא ספר מאת [[w:יואל הופמן|יואל הופמן]], שיצא לאור בשנת 2007.

* "לפעמים שעה סתם היא שעה היסטורית. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את ה[[מים]] שבאגרטל. מי שמבין - מבין."

* "דוקא הדברים הקטנים גורמים [[אושר]] ל[[אדם]]."

* "ה[[לב]] אינו יכול לשאת את המילים האלה ("שדות רחוקים"). חדרי מדרגות גורמים לנו [[בכי]]. ומטבחים קטנים. לפעמים אתה רואה מזלג ואתה מבקש את נפשך למות."

* "היינו כל כך בודדים מתחת לכיפת ה[[שמים|רקיע]] עד שרצינו לחבק את עצמנו אבל לא נמצאו לנו ידיים פנויות. יכולנו להיגאל כשקנינו מיץ אשכוליות אבל לא נגאלנו. יכולנו להגאל כשישבנו ליד אדם אחר באוטובוס אבל לא נגאלנו."

* "כל כך מובן למה ג'ויס כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. [[סוציאליזם]]."

* "הלכנו אל הנזיר היפני (ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה) ודיברנו איתו על החלל ועל [[זמן]]. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."

* "חיינו באים מלא-מקום. נולדנו ולא נולדנו. מפני זה כל דבר (לא-דבר) ברור כל כך."

* "סוכן ביטוח בא אלינו וגרביו מופשלים. הוא איבד את רצועת הגומי שהידקה את הגרביים אל הרגל ואנחנו מבינים (שמו מינקובסקי) שהגרביים האלה עומדים במרכז היקום וכל המרחקים מהם ואליהם שוים."

* "לפעמים נדמה שהעולם מלא דברים מיותרים. אנשים ששמם רודולף. כל מיני תרשימים. בניינים שלמים. אתה הולך ברחוב ובחלון הראוה [מאחורי זכוכית] אתה רואה פסטרמה. מילונים (ובהם מילים כמו שורנשטיין). קולות צפצוף של אוטו שנוסע אחורנית. שלטים."

* "תארו לעצמכם [[יהודי]] והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את [[בדידות]]ו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו."

* "אני יכול עכשיו לגלות [[סוד]]. לבית הספר העממי שברחוב [[הרצל]] פינת [[הרב קוק]] [שהיה שייך לציונים הכלליים] היו כנפיים. נכון. בדרך כלל הכנפיים היו מקופלות. אבל בבוקר, כששרנו "אדון עולם" [אשר מלך וכולי] הוא [כלומר בית הספר] פרש את הכנפיים ויכלת לראות אותן מן החלון."

* "אלו הם [[זיכרון|זכרונות]] ילדות. כמו שזוכרים סיר לילה או קרש כביסה או מדרגה שבורה."

* "אין גבול ל[[יופי]]ים של הדברים העצובים. כמו כדי חרס ישנים או יצול של עגלה במגרש גרוטאות. כל שנה עצי השזיף פורחים מחדש ואנשים ששמם שטיאסני או דהאן פותחים דלתות וסוגרים אותן."

* "אפיפנומנליסט הוא (בקיצור. כדי שלא להלאות את הקורא) אדם שסבור שה[[תודעה]] היא כמו אדים של מרק (אם הגוף הוא המרק)."

* "תודה שהרשית ל[[נשמה]] שלי לבוא קרוב כל כך אל זו שלך. ישנם דברים שרק שנינו יודעים. דברים שאי אפשר לומר אותם מפני שמילים עשויות מחומרים דמויי פח גזור ואין לו לאדם כלי להכניס בו רוח גדולה."

* "מוטב לישון. שמו הפרטי של הלילה הוא סליחה. וסמלו הישן - סדינים לבנים."

* "בסופו של דבר אנחנו גמל שלמה גדול שנוטה למלנכוליה וקשה מאוד להאמין שבחיים הבאים נהיה כובסת עליזה."