פתיחת התפריט הראשי

מתן וילנאי

פוליטיקאי ישראלי
מתן וילנאי

מתן וילנאי (נולד ב־20 במאי 1944), שגריר ישראל בסין. בעבר אלוף בצה"ל, סגן הרמטכ"ל, שר וסגן שר בממשלת ישראל וחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה.

  • "אנחנו מרגישים בצורה עמוקה את הצורך לשרת את המדינה. החלטנו לבלות עשרות שנים בחזית של המדינה ואתה המשלם על זה בחייך. מיטב חבריי לא הגיעו למקום בו אני נמצא, הם נהרגו. אבל נכון שאנשי צבא שאמונים על שירות המדינה ימשיכו לשרת והמשחק הדמוקרטי יעשה את מה שהוא עושה." ~ על ההליכה של אנשי צבא לפוליטיקה, מתוך ראיון לעיתון "הארץ", 15 באוגוסט 2010
  • "אני לא עוסק ברכילויות, המתיחויות האלה היו קיימות תמיד. הציר הזה מתפקד היטב ושניהם ראויים, הרמטכ"ל ושר הביטחון. העדות של ראש הממשלה וגם של שר הביטחון היו נכונות. הם קיבלו החלטות עקרוניות. אני לא יודע מה בדיוק היה שם אבל מדיון כזה תמיד יוצא משהו ברמת ראשומון. הייתה תקלה מאוד קשה בעניין המודיעין, אבל הצבא תפקד היטב במבצע. למרות התקלה הספינות כולן הגיעו לאשדוד. גם לפני מבצע אנטבה קיבלנו מודיעין מצ'וקמק, מפה בינלאומית של שדה התעופה, שאפילו הטרמינל החדש שבו היו בני ערובה לא היה קיים בה." ~ על הוועדה לחקירת המשט לעזה, מתוך ראיון לעיתון "הארץ", 15 באוגוסט 2010
  • "כשהתגייסתי התנדבתי דווקא לסיירת צנחנים. הם לא קיבלו אותי, כי הייתי עירוני. באותה התקופה רק קיבוצניקים שירתו בסיירת. למעשה עברתי את המבדקים והתקבלתי לסיירת, ואז ישבתי מול אחד הקצינים והוא שאל אותי ככה, דרך אגב, 'מאיזה קיבוץ אתה?' אמרתי לו: 'מירושלים'. וזהו, נגמרה השיחה. הוא כמעט נכנס להלם. 'מה זאת אומרת ירושלים? בסיירת מירושלים? אין דבר כזה'. שבע שנים אחרי זה הייתי מפקד הסיירת ו־15 שנה אחרי זה הייתי מפקדו של אותו קצין שלא קיבל אותי לסיירת, הוא היה אלוף משנה ואני הייתי תת אלוף. אלה החיים." ~ בראיון לביטאון "הלוחם", גיליון אפריל 2005
  • "היו הרבה מבצעים. כששואלים אותי עכשיו בפוליטיקה: 'אתה לא פוחד?' אני משיב: 'אדם נולד עם מנת פחד מסוימת. אני פחדתי כל כך הרבה, בזבזתי את המנה הזאת כבר מזמן. בזבזתי אותה בשדות הקרב'." ~ בראיון לביטאון "הלוחם", גיליון אפריל 2005
  • "בסוף זה תלוי באנשים שלמטה. תנו להם לפעול. זה תלוי במקצועיות שלהם וביוזמה שלהם. שדה הקרב בנוי על הדרגים הנמוכים. אומץ, יוזמה, דבקות ומקצועיות. הכלל הזה הוא כלל ברזל. החייל למטה יודע מה היכולת האמיתית שלו. כשמדברים על איכות – זו הנקודה. מקצועיות האנשים וכוחם. הידיעה שבסוף אנשים למטה יודעים לפעול כמו שצריך. יום אחרי המבצע חזרתי למוצבים ברמת הגולן. בסוף במטוס לא היה מקום גם למשאבת הדלק וגם לטנדר. לקחתי את הטנדר ולא את המשאבה. בחיל האוויר התרגזו ואמרו שהמשאבה עולה חצי מיליון דולר. עניתי להם: 'לצנחנים יש רק טנדר אחד'." ~ על פיקוד ועל מבצע אנטבה, מתוך הרצאה בביסל"ת 9, 6 באוגוסט 1992
  • "יש לזכור כי מלחמת יום הכיפורים, על כל הקרבות שבה, היתה מלחמה "ליניארית", שבה הכוחות לחמו לפי סדר פעולות ברור, הן מבחינת האויב והן מבחינת כוחותינו, בשטח לחימה נתון. הלחימה הצפויה לנו בעתיד, בעיקר מול אויב כמו חיזבאללה, היא לחימה "מבוזרת", הפרוסה על שטח גדול. חשוב להבין שלחימה מסוג זה מחייבת הטלת "רשת" – המאפשרת לכוחות רבים לפעול בו־בזמן בשטח רחב, באופן עצמאי וללא תלות ישירה ביניהם. ההכרעה תושג בכל מפגש עם האויב של כוחות קטנים, מרמה חטיבתית, הפועלים תוך עצמאות מלאה. סכום המפגשים ישיג את הניצחון השלם. במערכה מבוזרת בחירת מקומו של המפקד קשה ומורכבת יותר מאשר במערכה ליניארית. הכנת הכוחות וירידה לפרטי התכנון מהוות עבור המפקד אתגר בפני עצמו." ~ על ההבדל בין עימותי העתיד לבין מלחמת יום הכיפורים (מקור)
  • "אני תמיד מספר על יוני. הוא גדל בשכונת רחביה על גבול קטמון ולמדנו יחד באותו בית ספר. הוא היה צעיר ממני בשנתיים, ושירת בצבא באותם מקומות שבהם אני שירתתי. באותו גדוד צנחנים. יום אחד הוא בא אליי הביתה אחרי שחזר מתקופת לימודים, ואמר לי: 'מתן, אני חוזר לקבע. דן שומרון (שהיה המג"ד) הציע לי להיות מ"פ בגדוד'." ~ האלוף וילנאי, מפקד כוחות הצנחנים במבצע אנטבה, על חברו שנהרג (ראיון)
  • "כל המבצע לא היה שווה, אם יוני נהרג, זו מין מחשבה שעלתה לי בראש. לא מחשבה חכמה, לא נכונה. היא רגשית. כי היו יותר מ־100 בני ערובה, וכל אחד הוא בן אדם. כל אחד הוא עולם ומלואו." ~ על חברו יוני נתניהו שנפל במבצע אנטבה (ראיון)
  • "בדרך לאנטבה ישנו יוני ואני בתא הטייס, ואחרי זה, כשחזרנו וראיתי את הגופה של יוני, זה היה הרגע שאני הכי זוכר. אני ניגש למטוס, רואה את בני הערובה, ורואה את יוני עטוף בעטיפת אלומיניום." ~ על חברו יוני נתניהו שנפל במבצע אנטבה (ראיון)
  • "אם לא היה את נצרים היה צריך להמציא אותה" ~ על היישוב נצרים בחבל עזה בהיותו אלוף פיקוד הדרום.
  • "ירדתי לתל־אביב, וכך התחיל נוהל הקרב. בני פלד ז"ל, מפקד חיל האוויר, אמר שזה כמו לשדוד בנק. לא משתלטים על הבנק. מגיעים לכספת ויוצאים. לוקחים בני ערובה ויוצאים. והמבצע עצמו בסך הכל עבד לפי התוכנית. "כשיוני נהרג, המבצע היה עלול להיכשל בקלות. המבצע הצליח הודות למוקי בצר (סגן מפקד סיירת מטכ"ל, מ"ש) ולאנשים שלו שרצו פנימה. בשניות האלה נקבע אם המבצע הצליח או נכשל" ~ על מבצע אנטבה (ראיון)
  • "רבים מהיושבים כאן בקהל הם מפקדיי לשעבר. רבות מהמשפחות השכולות היושבות כאן, הן של אחי לנשק. פרצופיהם ניבטים אלי מאנדרטת הזיכרון. כפסע בעומדי כאן לבין היותי חקוק על קיר הזיכרון – ועל כן אני חש קרבה רבה אליכם. אני מאמין בלב שלם כי השלום איננו משאלת לב, הוא אפשרי ובהישג יד – ובלבד שגם בצד השני תמצא אותה נחישות להפסיק את פעולות הטרור." ~ בטקס הזכרון לחללי חטיבת הצנחנים (מקור)
  • "היו הרבה מבצעים. כששואלים אותי עכשיו בפוליטיקה: אתה לא פוחד? אני משיב: אדם נולד עם מנת פחד מסוימת. אני פחדתי כל כך הרבה, בזבזתי את המנה הזאת כבר מזמן. בזבזתי אותה בשדות הקרב." ~ על הפחד (ראיון)
  • "אולי מבצע אחד שחרות אצלי יותר משאר המבצעים זה 'מבצע הלם', בעומק השטח המצרי. זה קרה אחרי מלחמת ששת הימים. צה"ל ישב אז לאורך התעלה. לא היה לנו מושג איך מתבצרים. המילה 'מעוז' לא היתה קיימת בלקסיקון הצה"לי. המצרים פתחו אז בסדרת הפגזות כבדות שעלו לנו במספר רב של חיילים הרוגים. היה צריך לעשות משהו שיוציא את המצרים משווי משקלם. בצה"ל החליטו לבצע פעולה בעומק הנילוס. במרחק של למעלה ממאתיים ק"מ מהגבול. זה היה חסר תקדים בתולדות צה"ל. כדי להבין את גודל הפעולה, היה ספק אם המסוקים יכולים להגיע למרחקים שכאלה בלי לתדלק. הייתי אז סמג"ד 202 והחזירו אותי לקראת המבצע לפקד על סיירת הצנחנים. זה היה מבצע מדהים. המצרים היו בהלם כשתקפנו אותם. המבצע הזה התנהל כמו שכתוב בספרים. הכל דפק כמו שעון" ~ על מבצע הלם (ראיון)
  • "הדבר השני שהרשים אותי התרחש כשהגענו לבצע פשיטה על כפר ערבי בשם 'כפרא'. התארגנו לפשיטה במזג אוויר נוראי: גשם, ברד, היה קר מאוד ותנאי השטח היו קשים לפעילות. התלבטנו מה לעשות – איך אפשר לבצע פעילות במזג אוויר כזה? לא ידענו אילו צעדים לבצע. היה שם כוח של גולני שלא ידע מה לעשות. רק נחמיה ניגש אליי ואמר: 'תן לי 18 אנשים. אני רץ למבצע, חוזר וסוגר עניין.' אני חושב שכאן אפשר לראות שמדובר באדם שהוא מעבר ללוחם שמגיע לבצע את העבודה שלו. באמת אכפת לו מהעבודה. הוא לא מגיע לעשות משהו ואם הוא נתקל בקשיים אז הוא לא כמו אחרים, שאולי מרימים ידיים ועוזבים את זה." ~ על נחמיה תמרי במבצע "קנבוס 69" עליו פיקד כשהיה מפקד גדוד 890. מתוך הכתבה "הגנרל שלא שב", עיתון "במחנה", 2 בינואר 2004 (מקור).
  • "אלה החיים שלי. אני עד היום רואה את עצמי כצנחן, על אף שאני כבר צנחן מזדקן, מתבגר. בנשמה נשארתי צנחן כשאני בוחן דברים בכל תחום, בפוליטיקה, במקומות שאני נמצא בהם. אני תמיד יודע שאפשר לעשות הכול, שאין שום דבר שיכול לעצור אותנו, וזו מן תכונה כזו שאתה גם משלם עליה. אתה חוטף כדורים פה ושם בגלל זה, כי אתה בטוח שאותך אי אפשר לעצור. צנחנים הם חברים שנפלו, מדינת ישראל, זה הכול. כשאני פוגש מישהו, השאלה השנייה בערך היא איפה שירת בצבא. אם הוא אומר לי צנחנים, אני מתייחס אליו אחרת. יכול להיות שאני גם טועה בזה. אלה אנשים שרוצים לעשות יותר ממה שנדרש, כך הבנתי את המושג צנחן כשאני הייתי בצנחנים." ~ (ראיון)
  • "זה חוב שלא מילאנו אותו. מה שאני הולך להגיד עכשיו אמרתי מהשבוע השני שגלעד נחטף, ואז ביקרו אותי קשות. היו לי גם פגישות לא נעימות עם נפגעי טרור ודומיהם. גלעד שליט הוא חייל צה"ל ומשימתנו היא להחזיר אותו הביתה. הוא חייל שנפל בשבי, בתפקידו כלוחם אצלנו; אנחנו צריכים לעשות את מה שנדרש כדי להחזיר אותו. לא אגיד הכול, אין מושג כזה הכול, אלא מה שנדרש. כשאני חושב על גלעד, אני רואה את עצמי לבוש במדים של חייל מצרי, מסתובב במצרים מאות קילומטרים מכאן בידיעה שאם חס וחלילה אפול בשבי, מישהו ידאג להחזיר אותי חזרה. כשאומרים לי גלעד, אני רואה את עצמי, סרן מתן וילנאי מסתובב בכל מיני מקומות שאלוהים ישמור, והוא שמר. אצלי זה ממש כך, ואני אמרתי את זה אחרי שהוא נחטף ואמרו לי נחזיר אותו בכוח. אני אמרתי, ‘חבר’ה, אני מכיר את זה, עשיתי את זה, סיכנתי את חיי בשביל זה. ברגע שאין ברירה צריך להחזיר ולצערי זה מה שיקרה." ~ (ראיון)
  • "בהתחלה היו לצה"ל שתי יחידות מיוחדות: סיירת מטכ"ל וסיירת צנחנים. אני לא הייתי חייל בסיירת, כי אז קיבלו רק קיבוצניקים. חבר הביא חבר. כשראיינו אותי לסיירת וראו את היכולות שלי, שאלו אותי מאיזה קיבוץ אני. אמרתי שאני מירושלים, אז אמרו לי שירושלים היא לא קיבוץ, ולא קיבלו אותי. באופן אירוני, בהמשך חזרתי ליחידה כמפקד. האדם שלא קיבל אותי היה הסגן שלי." ~ (מקור)
  • "בגלל שאני מחונך, מן חינוך דפוק כזה מהצבא, שאנחנו הולכים קדימה, וקודם כל שואלים מה הדבר נכון לעשות? אחרי זה שואלים אם אני נפגע או לא נפגע. והלוחמים שפה יודעים היטב בדיוק על מה אני מדבר" ~ על הסיבה שבשלה בחר לטפל בנושא העורף. מתוך הרצאה שנשא במכון למחקרי ביטחון לאומי ב־1 באוגוסט 2012 (מקור).

נאמר עליועריכה

  • "מתן וילנאי, חף מפוליטיקה, עם ברק בעיניים שלא היה נדלק לו ליד אהוד ברק, צוחק כשאני אומר לו שלדעתי הוא היה המ"פ הצעיר ביותר בצה"ל כשהיה מפקד הפלוגה שלנו. בגיל 21, גבוה ונערץ בקול הבס הרועם, הוא היה בפסגת הקריירה שלו." ~ יהונתן גפן, מתוך מאמרו ("הרשת החברתית שלי: מחזור פברואר שנת '65 נפגש ומתרגש"), "מעריב", 6 בנובמבר 2010

קישורים חיצונייםעריכה