ערים של מטה

ערים של מטה הוא רומן מאת שמעון אדף העוסק בשאלות של זהות וזיכרון: האם עלינו להתמיד בזהות שהוקנתה לנו בעבר או ליצור זהות עצמאית משל עצמנו. הספר יצא לאור ב־2012.

עטיפת הספר

---

• "ידענו את העונג בהיות הכול חדש."
• "כובל את האחרים בחוסר האונים שלי."
• "הוודאות העמומה שאנו חיים תמיד בעולם של לחישות."
• "האם לא נשמעה קודם משום שבאו טרדות היום להחרישה."
• "יצאתי החוצה, פוסע באין כיוון מוגדר. בטיילת נהמו הגלים."
• "השבתי לו מבט, שוב הבהלה הזו בעיניים, הקריאה לעזרה."
• "מה יותר גרוע, להשלים עם הכישלון או לחיות מתקווה זעירה אחת לתקווה זעירה שנייה."
• "מדופנים ספרים חרש, דמומה גם התנועה הדלילה של באי הספרייה. קשה היה לנחש שבחוץ מתחוללת מהפכה."
• "הצער הזה שאין לאחוז בו, מלווה בידיעה שדבר־מה נפרד מן העולם, נחמס משולי הדברים, שלא הבנתי מהו ועל מה."
• "את עבודת האבל, אני חושב, לא אסיים, אבל אולי, בתום יצירה זו אוכל לחדול מכתיבתה. בלילת הזמנים של דורון אפללו היא תחבולה מחוכמת, אני חושב, מארג של לחישות וצללים."
• "היא אמרה שלא בו התאהבה, אלא ששימש בשבילה אמצעי להחליט לשנות את חייה, כשרק באה לביקור, כתיירת, שהוא היה המפתח לעיר."
• "זו של האינסוף וזו של פונקציות רקורסיביות, שתיהן אדנים של התודעה האנושית, תפיסת האפשרות של היעדר הגבול וסגולת הרפלקסיה, או בהתאמה, היכולת לדמות מכשיר שאת תוצאותיו היא נכשלת להשיג, והכושר לקלוט את עצמה כנתון של עצמה."

נאמר עליו

• "מי שמוכן יהיה לצאת למסע אל הערים של מטה, צפויה חוויה שאין כמוה רבות בספרות העברית." ~ לילך וולך