ריינר מריה רילקה

משורר וסופר אוסטרי יליד בוהמיה
ריינר מריה רילקה

ריינר מריה רילקה (בגרמנית: Rainer Maria Rilke‏;‏ 4 בדצמבר 1875 - 29 בדצמבר 1926), משורר וסופר גרמני, יליד פראג.

כלליעריכה

  • "מי מדבר על ניצחון? מה שחשוב הוא לשרוד."
  • "כאשר אנו נתקלים בקשיים, זו סיבה נוספת להמשיך."
  • "אנו מכילים בתוכנו את המוות כפי שהפרי מכיל את הגלעין."
  • "כל המפלצות שבחיינו אולי אינן אלא נסיכות המצפות לראותנו גיבורים או מאושרים."
  • "אין זה בזכותנו לפתוח ספר אם אין בדעתנו לקוראו עד תום." ~ רשימותיו של מאלטה לאורידס בריגה
  • "הדלות כמוה כאור גדול בעמקי הלב." ~ ספר הדלות והמוות
  • "אין זה די שיש לנו זיכרונות; עלינו לדעת לשוכחם כשהם רבים מדי, ולהתאזר בסבלנות גדולה כדי לצפות לשובם."
  • "מיזוג של שני אנשים אינו אפשרי שכן גם בין האוהבים הקרובים ביותר ממשיכים להתקיים מרחקים אינסופיים."
  • "אם חייך דלים אל נא תאשימם; האשם את עצמך ואת אי יכולתך להיות משורר כדי לחוות את עושרם."

מתוך שיריועריכה

  • "אַחֲרוֹן בָּתֵּי הַכְּפָר הַזֶּה נִצְּב בּוֹדֵד כְּבַיִת שֶׁבִּקְצֵה עוֹלָם."
  • "לַגֶשֶם דוֹמָה הַבְּדִידוּת הַגְדוֹלָה. לִקְרַאת הָעֲרָבִים מִן הַיָם הִיא עוֹלָה."
  • "רְאוּ, קָרָאתי לַאֲהובתי, אֲבָל לא רק היא לְבַדָה הָיתָה באה... נערוֹת אחרות היו קמוֹת מִקְבָרים שְבירים ועוֹמדוֹת... כי אֵיך, אֵיך הייתי מַגבִּיל את קולי הקורֵא?"
  • "אֹהַב אֶת הַכֹל, שּום דָבָר לֹא עָלּוב
מִכְדֵי ׁשֶיֻזְהַב וִיצֻיַר,
אֲנִיפֹו לַגְבָהִים, וכְמֹו מִתֹוְך כְלּוב
עָלּום, נִשְמָתִי תְשֻחְרַר..."
  • "והִנֵּה תֵּבֵל עָשִׂיתָ. וְהִיא רַבָּה.
וכַמִּלָּה הַמַּבְשִׁילָה עוֹד בַּדְּמָמָה.
כְהָבֵן רְצוֹנְךָ אֶת טַעֲמָהּ,
עֵינֶיךָ יַנִּיחוּהָ בְּחִבָּה…"
  • "יָקְרּו לִי רְגָעַי הָאֲפֵלִים,ׁ
שָעֹות בָהֵן נַפְשִי צֹולֶלֶת פְנִימָהׁ,
שֶאָז, כְמֹו בְמִכְתָּב עַתִיר קְפָלִים,
חַיַי ׁשֶכְבָר נֶחְיּו עֹודָם גְלּולִים..."

מכתבים אל משורר צעירעריכה

(קובץ חילופי מכתבים עם פרנץ קאפוס בשנים 1902 - 1908 שיצא לאור ב־1929)

  • "על היוצר להיות עולם לעצמו ולמצוא את הכל בתוכו ובתוך הטבע שאליו התחבר."'
  • "התרחק מן הצורות הרגילות והשגורות יתר על המידה... דרוש כוח רב ובשל כדי להגיע להישג מקורי במקום שמסורות טובות, מקצתן מזהירות, מצויות בשפע."
  • "תאר את עצבויותיך ואת מאווייך, את המחשבות החולפות ואת האמונה ביופי כלשהו – תאר כל זאת בדבֵקות וביושר שקט וענו והשתמש לשם ההבעה בחפצים שבסביבתך, בתמונות של חלומותיך ובעצמים השמורים בזכרונך."
  • "לגבי האדם היוצר אין עוני ואין מקום דל ואדיש. ואפילו היית בכלא שחומותיו היו מרחיקות מחושיך את כל הרעשים שבעולם – כלום לא היתה שמורה עמך עדיין ילדותך, הנכס המופלא והמלכותי הזה, בית־אוצר זה של הזכרונות?"

קישורים חיצונייםעריכה