רעיונות

רעיונות (ביוונית: Τὰ εἰς ἑαυτὸν) הוא ספר מאת מרקוס אורליוס מהמאה השנייה לספירה. הספר תורגם לעברית גם בכותרים "הרהורים" ו"מחשבות לעצמי".

"עצמאות בכל עניין ושמחת חיים."
"לאהוב את ילדַי אהבה כנה ואמיתית."
"לגמול חסד, לתרום בנדיבות ולקוות לטוב."
"להבין עד כמה שפל, גחמני ונבזי הוא שלטון עריצות."
"חף לעולם מכל גסות רוח או תאווה לחדשנות לשמה."
"לא הוקיע את האחרים אך גם לא אפשר להם להוליכו שולל."
"לשאת באורך רוח דיבור ישיר ופשוט; להפוך את הפילוסופיה לבת־ביתי."
"לבָבִיות ונחישות בלתי מעורערת בדבר החלטות שנתקבלו אחר עיון יסודי."
"לתפוס את המציאות נכוחה, לטכס עצה ולמצוא נתיב אל עקרונות החיים שאין בִלתם."
"אל תוסף עוד להתוכח על־אודות השאלה: איך צריך להיות איש טוב? כי־אם היֵה איש כזה!" (ספר עשירי, ט"ז)
"להיות שווה־נפש ועם זאת מלא חיבה לבני־אנוש; לומר דברי שבח בנועם ולהרבות דעת ללא רַהַב."
"לשאת בעמל ולהסתפק במועט, לכונן דברים במו ידַי, לא לבחוש בקדֵרת אחרים ולסור מדיבּת לשון."
"לקרוא בשקידה ולא להסתפק בעיון כוללני ושטחי, אף לא להיחפז ולהסכים עם המדברים סחור סחור."
"היה שוקל כל עניין לגופו, כמי שפנאי בידו, ללא טְרָדוֹת, בהחלטיות, בנחישות ובהתאם לתפיסותיו שלו."
"ליהנות ממנעמי החיים, אשר המזל משפיע עלינו, ללא רהב וללא התנצלות; בהִמצאם – להתענג עליהם בחופשיות, אך בהיעדרם – לא להזדקק להם."
"הכול הוא כפי שיפוטך, ושיפוט זה נמצא בשליטתך. טול אפוא, כל אימת שתרצה, את השיפוט ותבואך שלווה – כמלח הסובב כף ובא אל מפרץ שכולו רגוע, גלים בו עין."
"כל אימת שרציתי לסייע לאחד העניים או הנזקקים לדבר מה, לא נאמר לי מעולם כי אין ברשותי הממון לעשות כן. מודה אני לאלים שלא אִתרע מזלי להזדקק לעזרת הזולת כאנשים אלה; שזכיתי לאישה שכזו, כה נוחה וקשובה, כה אוהדת וכה תמימה; שהיו לי מבחר מחנכים ראויים לילדַי."
"נכון להישמע לאותם שניחנו בכישרון כלשהו, כדוגמת רהיטות דיבור או ידע מחקירתם את החוקים, המסורות ושאר עניינים באשר הם. תמך במרץ באלה האנשים, למען ישיג כל אחד מהם את התהילה הראויה לו כפי כישוריו האישיים. את הכול עשה לפי מנהגי האבות, אך מעולם לא עלה בו צורך להפגין דבקותו במנהגים אלה קבל עם ועדה."
"שלושה הם מרכיביך: גוף, רוח חיים, שכל. השניים הראשונים שלך הם כל עוד מחובתך לדאוג לרווחתם, אולם השלישי בלבד הוא שלך במלוא מובן המילה. לפיכך, אם תפריד מעצמך, כלומר ממחשבתך, את כל שיתר האנשים עושים או אומרים, או את כל שאתה בעצמך עשית או אמרת, וכן את כל טרדותיך לעתיד; וכן את כל שדבק בך על־כורחך עקב צרכי הגוף העוטף אותך או צרכי נשמת חייך; אם תשליך את כל מה שגורפת המערבולת החיצונית הסובבת אותנו מכל עבר, כך שסגולת תבונתך, חופשיה מכל כורח, תעמוד בטהרתה ותחיה כבת חורין בכוחות עצמה, תעשה צדק, תקבל ברצון את כל הקורה לה ותאמר דברי אמת."
"אילו היו לך בו בזמן גם אם חורגת וגם אם אשר ילדתך, בוודאי היית ממלא תמיד את המוטל עליך כלפי הראשונה, אבל היית שב תמיד אל האחרונה. והנה בדומה לכך הם בשבילך כיום: הארמון והפילוסופיה. שוב אל הפילוסופיה לעיתים קרובות ומצא מנוחתך בה, ועל ידי כך יהיו לך החיים בארמון נסבלים יותר, ואתה תהיה בו נסבל יותר."
"לאלה השואלים איפה ראית את האלים? מניין לך כי הם ישנם במציאות שככה אתה מעריץ אותם? אני משיב: ראשית כל, הרי הם באמת נראים לעין ושנית, הלא את נפשי אינני רואה כל עיקר, ובכל זאת, הריני מכבד אותה. והוא הדין באלים שאת כוחותיהם הפועלים בי אני מכיר בכל שעה מתוך הניסיון, ומכאן אני למד שהם נמצאים והריני מעריץ אותם."
"כל שהנו יפה באופן מסוים, יפה מכוחו שלו ודי לו בעצמו, מבלי שיחשיב את השבח כחלק ממנו. הן בכל מקרה לא יהפוך מושא השבח לטוב או רע יותר בשל כך. זאת אומר אף באשר לדברים הנחשבים יפים על פי הדעה הרווחת, דהיינו חומרי גלם ויצירות אמנות ואומנות. אמת, היפה מטבעו כלום זקוק הוא לדבר מה? לא יותר מאשר זקוקים החוק, האמת, האדיבות והיראה; מי מאלה הופך יפה כי ישובח, או לחילופין נשחת כי ימצאו בו אשם? כלום פוחת ערכו של האיזמרגד אם אין משבחים אותו? ומה בדבר הזהב, שן־הפיל, גלימת הארגמן, הנבל, החרב, הפרח הקט והשתיל הרך?"