שדים (ספר)

שדים (ברוסית: Бесы) הוא רומן מאת פיודור דוסטויבסקי על מהפכנים ברוסיה. הספר יצא לאור ב־1872.

עטיפת הספר

---

• "עומק ליבם של בני האדם אינו נחקר."
• "המדע בכבודו ובעצמו לא יחזיק מעמד בלי היופי ולו להרף־עין."
• "האדם אומלל מפני שאינו יודע כי הוא מאושר."
• "הוא לא הכניס אותי. הוא הסתגר והיה שקוע בכתיבה."
• "הדלתות הצדדיות לטרקלין האורחים, שהיו נעולות עד אז, נפתחו, ולפתע התגלו כמה דמויות מחופשות. הקהל כיתר אותן ברעבתנות. כל המזנון, עד האיש האחרון, נהר באחת לטרקלין. המסכות נערכו לריקוד."
• "ואילו אני מכריז ששייקספיר ורפאל נעלים משחרור האיכרים, נעלים מרוח העם, נעלים מהסוציאליזם, נעלים מהדור הצעיר, נעלים מכימיה, נעלים כמעט מכל האנושות, באשר הם הפרי הבשל, פרייה האמיתי של כל האנושות, אולי אפילו הפרי הנשגב ביותר שרק ייתכן! התגלמות היופי שכבר הושגה ובלעדי השגתה, אולי אפילו לא אסכים לחיות...אלוהים אדירים!"
• "הנישואין הם מותה המוסרי של החירות."
• "הסוציאליזם מתפשט בארצנו בעיקר מתוך רגשנות."
• "אם אתה רוצה להתגבר על כל העולם, התגבר על עצמך."
• "כאשר הספינה עומדת לטבוע העכברושים הם הראשונים לנוטשה."
• "חלקם השני של חיי אדם עשוי מן ההרגלים שרכש בחלקם הראשון."
• "שלוש שנים חיפשתי את תכונתה של אלוהותי, וגם מצאתיה; תכונת אלוהותי היא העצמאות."
• "החירות במלואה תתקיים כאשר זה יהיה היינו הך, לחיות או לא לחיות. זאת תכלית הכול."
• "איש חכם לא מפחד להתמודד עם האמת."
• "אתה יודע, חבר יקר, שהאמת היא בדרך כלל בלתי סבירה? על מנת להפוך אותה ליותר סבירה, יש צורך להוסיף לה שקר קטן."
• "האדם פוחד מהמוות מפני שהוא אוהב את החיים, כך אני רואה זאת, הערתי. כך ציווה הטבע."
• "כשאנו אומללים אין דבר בלתי נסבל יותר מאשר מאה חברים המוכיחים אותנו על שהתנהגנו בטיפשות."
• "באבן אין כאב, אבל בפחד מהאבן יש כאב. האל הוא הכאב שבפחד המוות. זה שינצח את הכאב והפחד, ייעשה לאל בעצמו."
• "אני סוגד לגדולתם של גאונים ; אבל מפני מה אותם אדונים גאונים שלנו מתנהגים לפעמים, בערוב ימי תהילתם, כמו ילדים קטנים?"
• "כבר רמזתי על כך שהופיעו אצלנו ברנשים ובריות משונות למיניהם. בעתות עיוועים של זעזועים או מעברים צצים תמיד ובכל מקום כל מיני ברנשים מפוקפקים. איני מתכוון לאלה המכונים 'מתקדמים', אשר תמיד רצים בראש כולם (זו דאגתם העיקרית), ואף אם לעיתים תכופות במטרה אווילית, אך פחות או יותר מוגדרת. לא, כוונתי רק לנהלים. בכל תקופת מעבר הנבלים האלה שישנם בכל חברה מרימים ראש נבלים של זמן הדמדומים, ואז כבר לא רק ללא כל מטרה אלא אפילו בלי שמץ של מחשבה, ואך ורק מבטאים בכל כוחם את עצבנותם ונמהרותם. ובתוך כך הנבלים האלה, בלי שהם עצמם יידעו זאת, סרים כמעט תמיד למרותו של קומץ 'מתקדמים' קטן הפועל במטרה מוגדרת, וזה כבר מנתב את כל הפסולת הזאת ככל יעלה רוחו, כל עוד הוא עצמו אינו מורכב ממטומטים גמורים, מה שדרך אגב עשוי לקרות."
• "אני מסרב לתאר את התמונה הבאה."

נאמר עליו

• " 'שדים' נפתח בנימה אירונית, אולי משועשעת אפילו, כשהמספר העלום של דוסטויבסקי משרטט פורטרטים מורכבים של קושרים־בעיני־עצמם, אנשים שמרכז חייהם הוא פרנויה מאורגנת והדרך שלהם לתהילה מלאה בשמועות על מידת סכנתם למשטר." ~ אריאנה מלמד
• "יצירה זו, 'הפוליטית' והאנטי־מהפכנית במובהק, זכתה ל'יחסי ציבור' מינוריים יותר מאשר הרומנים הגדולים האחרים של הגאון הרוסי. חלק מההסבר לכך נעוץ בנידויה מהקאנון הרוסי בזמן השלטון הסובייטי." ~ אריק גלסנר