שונאים - סיפור אהבה

שונאים – סיפור אהבה (ביידיש: שׂונאים. געשיכטע פֿון אַ ליבע) הוא רומן מאת יצחק בשביס-זינגר שיצא לאור ב־1966 ועובד לתיאטרון ולקולנוע.

---

• "הנשמה, כמוה כגוף, מסוגלת לשאת פגעים רבים עד למידה מסוימת ולא יותר. אחר כך חדלים לחוש כאב."
• "ניו יורק מלאה שודדים, אך אין מה לדאוג לחנות. לפני כמה ימים, כשנעלתי את החנות, שאל אותי אחד השכנים, בעל המטוויה, אם איני פוחדת מפני גנבים; ואני עניתי לו שהפחד היחיד שלי הוא שמא יפרוץ איזה סופר־יידיש אל החנות בלילה ויכניס פנימה ספרים נוספים."
• "שביעות הרצון העצמית שאיתה יכל האדם לבצע במינים אחרים ככל העולה על רוחו, הדגימה את התיאוריות הגזעניות ביותר: העיקרון שלפיו החזק צודק."
• "דומה שדברי הרמאן יצאו מפיו כצליל הקיים בזכות עצמו, ורק מאוחר יותר היה יורד לעומקה של תחבולה שזמם ותיכנן. מאחורי סערת רגשות מטורפת זו, ניצב מהמר מנוסה המתגבר על סיכון יום־יומי."
• "העבר חי וקיים! אמר הרמאן לעצמו. אמנם הזמן אינו אלא אופן חשיבה, כפי שטען שפינוזה, צורה של ההסתכלות החושנית, כדעתו של קאנט – אך עדיין אין בכל אלה כדי להכחיש את העובדה שבציבקב בחורף הוסק התנור בעצי הסקה; אביו זכרונו לברכה, למד גמרא ותוספות שעה שאימו בישלה תבשיל־בשר עם דייסת־גריסים, שעועית, תפוחי־אדמה ופטריות יבשות. הרמאן יכול היה לחוש את טעם הדייסה, להאזין למלמולי אביו בשעת קריאתו, לקול אימו הפונה אל יאדוויגה במטבח, לצלצוליהם של פעמוני המזחלות הגוררות בולי־עץ שאיכר הביאם מהיער."