פתיחת התפריט הראשי

דיוקן האמן כאיש צעיר

ספר מאת ג'יימס ג'ויס
עטיפת הספר במהדורה העברית הראשונה

דיוקן האמן כאיש צעיר (באנגלית: A Portrait of the Artist as a Young Man) הוא רומן מאת ג'יימס ג'ויס על סיפור התבגרותו ועולמו הפנימי של בחור בדָבּלִין. הספר יצא לאור ב־1916.


  • "חש שהמילים מרגשות אותו ולחייו מתלהטות גם הן."
  • "הוא עשה את עצמו שהוא לא רואה שהיא הולכת לבכות. היא הייתה אמא טובה, אבל לא כזאת טובה כשהיא בוכה."
  • "באולם הלימודים היה ודאי יותר טוב מאשר בקור הזה בחוץ. השמים היו קרים וחיוורים, אך בטירה נצנצו אורות."
  • "כולם היו בארצות לא מוכרות, והארצות היו ביבשות, והיבשות היו בעולם והעולם היה ביקום."
  • "הוא פיהק שוב. תפילת לילה ולמיטה; הוא רעד ורצה לפהק. בעוד רגע יהיה נעים. הוא חש שחמימות מתגנבת אליו מתוך המצעים הקרים והרועדים, ונעשה לו חם יותר ויותר."
  • "רעד עבר בגופו. כמה עצוב וכמה יפה! הוא רצה לבכות בשקט, אבל לא על עצמו: על המילים, יפות כל כך ועצובות כל כך, כמו מוזיקה."
  • "משוטט היה אנה ואנה ברחובות האפלים והמרופשים, נועץ עיניים בחשכתם של סמטאות ומבואות ומקשיב רב קשב לכל קול. מנהם היה לעצמו כחיה תועה משחרת לטרף."
  • "לפני הפתחים ובפרוזדורים המוארים התאספו חבורות מקושטות כלקראת איזה פולחן. הוא נמצא בעולם אחר; הקיץ מתנומת דורות."
  • "שעה שעמד דומם באמצע החדר באה אליו וגיפפה אותו בעליצות ובכובד ראש. זרועותיה העגולות הצמידוהו אליה בחזקה, והוא, בראותו את פניה נשואות אליו בשלווה רצינית ובחושו את שדיה עולים ויורדים חמימים ושלווים, כמעט שפרץ בבכי."
  • "הוא רצה להיות חבוק בחוזקה בזרועותיה ומלוטף לאט, לאט, לאט. בזרועותיה חש שהוא נעשה לפתע חזק וחסר מורא ובוטח בכוחו."
  • "מוזיקה רחוקה ליוותה אותו החוצה ופנימה. איזו מוזיקה? המוזיקה קרבה והוא נזכר במילים, מלוות אותו קטע שיר של שֶלי (Shelley) על הלבנה הנודדת ערירית."
  • "נדמה היה לו שהחברים קטנים ומתרחקים וקורות השער דקות ורחוקות כל כך והשמים האפורים והרכים גבוהים כל כך."
  • "את המילים שלא הכיר שינן לעצמו שוב ושוב עד שידע אותן בעל פה; וכך זכה להצצות חטופות במשמעותן בעולם הממשי. נראה היה שקרב ובא היום שבו ימלא גם הוא תפקיד בעולם הזה, ובחשאי התחיל להתכונן לתפקיד העצום שממתין לו, כך הרגיש."
  • "מְזָמֵר פראית לים, מקדם בזעקה את בוא החיים שזעקו אליו."
  • "מלאך פרא נגלה אליו, מלאך של נעורי אנוש ויופי אנושי."
  • "כשעייפה נפשו מחיפושים אחר מהות היופי בין מילות־הרפאים של אריסטו או תומאס אקווינס, פנתה פעמים רבות, להנאתה, לשיריהם הענוגים של המשוררים האליזבתניים."
  • "אסיים את מה שאמרתי על היופי, אמר סטיפן. יחסיו ההרמוניים של המוחש חייבים אפוא להתאים לשלביה ההכרחיים של התפיסה האמנותית."

נאמר עליועריכה

  • "ג'ויס שובר כאן את הליניאריות והאובייקטיביות המקובלות בצורת הרומאן, ועיקר הדגש מצוי בשפה ובהתרחשות פנימית אסוציאטיבית תוך שימוש בטכניקת המבע המשולב. העלילה החיצונית מצטמצמת ומאוזכרת באופן אגבי." ~ גליה בנזימן