השותפות הגדולה

השותפות הגדולה (באנגלית: The Great Partnership) הוא ספר מאת יונתן זקס על מדע, דת והחיפוש אחר משמעות. הספר יצא לאור ב־2011 ותורגם לעברית.


  • דת עושה מה שלא עושה אף לא אחד מהמוסדות החברתיים בני זמננו: לא הפוליטיקה, הכלכלה, לא המדע או הטכנולוגיה. היא עונה על שלוש השאלות הגדולות שכל אדם המתבונן אל נפשו שואל: מי אני? (שאלת הזהות). למה אני כאן? (שאלת התכלית). אם כן, איך ראוי שאחיה? (שאלת האתיקה והמשמעות). אלה השאלות שאנחנו שואלים את אלוהים. המדע לא יכול לספק כאן תשובות."
  • אמונה היא מערכת יחסים שאנו נעשים בה לשותפיו של ה' בעבודת האהבה. המונח 'שותפים' נשמע אבסורדי. מדוע עשוי אל כל־יכול וכל־יודע להזדקק לשותף? הרי אין דבר שאינו יכול לעשות לבדו. אבל שאלות כאלה שואל המוח השמאלי. התשובה של המוח הימני היא שיש אכן דבר שאלוהים איננו יכול לעשות לבדו: להימצא במערכת יחסים. לשם כך דרוש גם אדם. האמונה היא מערכת יחסים בין־סובייקטיבית."
  • "הדמוקרטיה הליברלית עניינה ה'אני' המצביע. הכלכלה עניינה ה'אני' הצורך. אבל כש'אני' לעצמי מה אני? אני לבדי, ממש כמו אדם הראשון. וכזכור, לא טוב היות האדם לבדו. ה'אני' המבודד מתקשה לקיים מערכות יחסים. בעולם של 'אני' נישואים מתפרקים, קהילות נשחקות, הנאמנות מבוזה, האמון מידלדל ואלוהים מוצא מכלל חשבון."
  • "תרבות המערב בנויה על גבי יסודות דתיים מובהקים, ואם יסודות אלה יימוטו, ייעלם מחיינו הרבה ממה שעושה אותם חינניים, חופשיים ואנושיים. בלי הדת, כך אני מאמין, לא נוכל לקיים את המושג כבוד האדם. נאבד גם סוג מסוים של הפוליטיקה שלנו, הפוליטיקה של הטוב המשותף. נגלה שאיננו מסוגלים להחזיק במוסר משותף – והמוסר חייב להיות משותף אם רצוננו שהוא יעשה מה שעשה תמיד, ויאגד אותנו בקהילות של עקרונות וערכים משותפים. הנישואים שתוסר מהם הקדושה יתפוררו, והילדים יסבלו מכך. ולבסוף ניווכח שאיננו יכולים להצביע על משמעותם של חיי האדם בכללותם. במקרה הטוב נצליח לראות את חיינו כמיזם אישי, כנווה פרטי במדבר של חוסר משמעות. בעולם שמאמינים שאלוהים קיים בו, המושכל הראשון הוא מערכת יחסים. יש אלוהים, יש אני, ויש יחסים בינינו, כי אלוהים קרוב אליי אפילו יותר מכפי שאני קרוב אצל עצמי."
  • "כשהמונותיאיזם נתן לחיים משמעות, הוא גאל אותם מידיה של הטרגדיה. היוונים הבינו את מושג הטרגדיה טוב יותר מכל תרבות לפניהם או אחריהם. ישראל הקדומה, אף על פי שהייתה מלומדת בייסורים, לא היה לה חוש טרגי. לא הייתה לה אפילו מילה שתבטא את המושג הזה. המונותיאיזם הוא תבוסתה הרעיונית של הטרגדיה בידי התקווה."