לאה גולדברג
משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית (1911–1970)
לאה גולדברג (29 במאי 1911 - 15 בינואר 1970), מגדולות המשוררים העבריים בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970.
מתוך יצירותיה
עריכה- "אתכם אני נשתלתי פעמיים, אתכם אני גדלתי, אורנים אך שורשיי – בשני נופים שונים." ~ אילנות
- "האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד ותלכי בשדה ותלכי בו כהלך התם." ~ האמנם
- "הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער. הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם. הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר. ישב הזקן לנוח בצד הדרך." ~ שירי סוף הדרך
- "אתה כבר רחוק ואני עוד קרובה. נרך בוער בי לא כבה, אות קין חרתה בי האהבה, לא אחזור בתשובה." ~ שתי בלדות על העלמה העזובה
- "ורעדו הווילונות, כי בשתיקת החלונות הייתה קפיצת חתול שחור, ומת האור." ~ בלדה על היד השזופה
- "היא הייתה בודדה וכמו כל אדם רקומה מחושך ואור, ואין כמעט מה לזכור." ~ מי שידעני יזכור
- "אם זה כך או אם אחרת, אם אחרת או אם כך, היא ודאי לא מכוערת, גִזרתך נחמדת, גברת! – הוא אומר ונאנח." ~ מריונטות
- "הם הלכו אליך, הם בכו אליך מאותו המטה העמוק מלב, הם תמיד קיוו לבלוע בשוליך שבלי דממה של רעד מלבלב." ~ מול הדלת
- "בחדרי מוגפים כל התריסים, חום וחושך כרתו פה ברית, כסדר של פסח בבית אנוסים ערוכה פה השחרית." ~ חמסין
- "סלח לי, ריבונו של עולם, כי לא הריתי אלא שירים, מחל לי, ריבונו של עולם, כי לא היה לי כלב נאמן ושום אדם ושום בהמה לא אכלו לחם רענן מידי." ~ אביב אחד
- "אל תביט בצלה של דמותי הכושלת, בוא עצום את עיניך לרגע וזכור שכתוב, בין היתר, הספר קהלת, כי מתוק האור." ~ על הדברים הפשוטים
עם הלילה הזה (1964)
עריכהדף ציטוטים מורחב – עם הלילה הזה |
- "המסע הקצר ביותר הוא לתוך העבר."
- "הנה אני בת חורין ושקטה."
- "רק עם רדת היום התגלגל הירח מלמעלה."
- "ונדמה – אך תחזיר את ראשך, ובים שטה כנסיית עירך."
כל הסיפורים (2009)
עריכהדף ציטוטים מורחב – כל הסיפורים |
השירים הגנוזים (2019)
עריכה- "כמה יָפֶה עלו / הקוצים שזרעתָּ — / שִׁירַי היבשים והעיקשים. / הלוא תזכור כמה יפים היו / דרדר וחוח / בהרי ירושלים."
- "לפעמים משקיף מחלוני הָאַיִן / ואני מסתכלת בעיניו הכבויות / אבל מכיוון שלא מתי עדיין / אני, כנראה, אמשיך לחיות."
- "נדדה שנתי / חלוני פתוח / אל אוויר הלילה החם, המלוח / אני מקשיב למשק הזהיר של הים / החושש להעיר את יַלְדֵּךְ שנרדם."
- "הַשֵּׁד היושב בעטים, / עפרונות ומכונות הכתיבה — / כבר מוחק, מלכלך ומכתים / את מלות האהבה — // בייחוד כשהן מתחרזות."
- "המרחק שביני ובין זו שבשיר / כמרחק בין גופי וצלו על הקיר. / אך אני אמות והיא תישאר / והיום לא אוכל לסלוח לה זאת."