מגילת קהלת

מגילת קֹהֶלֶת היא אחת מספרי התנ"ך, ונכללת בחמש מגילות.

מתוך הספר

"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל." ~ פרק א, פסוקים א - ב
"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת." ~ פרק א, פסוק ד
"כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת." ~ פרק א, פסוק ז
"כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר, לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ." ~ פרק א, פסוק ח
"מַה שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ." ~ פרק א, פסוק ט
"רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ." ~ פרק א, פסוק יד
"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת." ~ פרק א, פסוק טו
"כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב." ~ פרק א, פסוק יח
"אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי, לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב, וְהִנֵּה גַם הוּא, הָבֶל." ~ פרק ב, פסוק א
"וְרָאִיתִי אָנִי, שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ." ~ פרק ב, פסוק יג
"הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ." ~ פרק ב, פסוק יד
"לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
עֵת לָלֶדֶת – וְעֵת לָמוּת,
עֵת לָטַעַת – וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ,
עֵת לַהֲרוֹג – וְעֵת לִרְפּוֹא,
עֵת לִפְרוֹץ – וְעֵת לִבְנוֹת.
עֵת לִבְכּוֹת – וְעֵת לִשְׂחוֹק,
עֵת סְפוֹד – וְעֵת רְקוֹד.
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים – וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;
עֵת לַחֲבוֹק – וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
עֵת לְבַקֵּשׁ – וְעֵת לְאַבֵּד,
עֵת לִשְׁמוֹר – וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
עֵת לִקְרוֹעַ – וְעֵת לִתְפּוֹר,
עֵת לַחֲשׁוֹת – וְעֵת לְדַבֵּר.
עֵת לֶאֱהֹב – וְעֵת לִשְׂנֹא,
עֵת מִלְחָמָה – וְעֵת שָׁלוֹם." ~ פרק ג, פסוק א-ח
״ כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם – כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.״ ~ פרק ג, פסוק טו
"וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ, כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו." ~ פרק ג, פסוק כב
"וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם, אֵת אֲשֶׁר-עֲדֶן לֹא הָיָה, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ." ~ פרק ד, פסוק א-ח
"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ." ~ פרק ד, פסוק ט-י
"וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק." ~ פרק ד, פסוק יב
"טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל." ~ פרק ד, פסוק יג
"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה; גַּם זֶה, הָבֶל." ~ פרק ה, פסוק ט
"מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל." ~ פרק ה, פסוק יא
"עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" ~ פרק ה, פסוק יב
"טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם, מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ; גַּם זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ." ~ פרק ו, פסוק ט
"טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ." ~ פרק ז, פסוק א
"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא." ~ פרק ז, פסוק כ
"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת, אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ, אֲסוּרִים יָדֶיהָ; טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, וְחוֹטֵא, יִלָּכֶד בָּהּ." ~ פרק ז, פסוק כו
"דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים." ~ פרק ט, פסוק יז
"וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל" ~ פרק י, פסוק יט
"שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ." ~ פרק יא, פסוק א
"וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ." ~ פרק יא, פסוק ז
"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ,וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ, וְדָע, כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט." ~ פרק יא, פסוק ט
"וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ, כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת, הָבֶל." ~ פרק יא, פסוק י
"וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר, אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ." ~ פרק יב, פסוק א
"סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם -- אִם טוֹב, וְאִם רָע." ~ פרק יב, פסוק יג

על מגילת קהלת

"הרואה שיר השירים בחלום - יצפה לחסידוּת, קהלת - יצפה לחכמה, קינות - ידאג מן הפורענות." ~ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נז, עמוד ב
"בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה." ~ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל, עמוד ב
"שלושה ספרים כתב [שלמה]: משלי, קהלת ושיר השירים. אי זה מהן כתב תחלה? רבי חייא רבה ורבי יונתן: רבי חייא רבה אמר: משלי כתב תחלה ואחר כך שיר השירים ואחר כך קהלת. ומייתי לה מהאי קרא: 'וידבר שלושה אלפים משל' - משל זה ספר משלי, 'ויהי שירו חמישה ואלף' - זה שיר השירים, וקהלת בסוף אמר. מתנייתא דרבי חייא רבה פליגא על הדין שמעתא. מתניתא אמרה: שלשתן כתב כאחת. ושמעתא אמרה: כל חד וחד בפני עצמו. תני רבי חייא רבה: רק לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים משלי וקהלת ושיר השירים. רבי יונתן אמר: שיר השירים כתב תחלה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת. ומייתי לה רבי יונתן: מדרך ארץ כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים. רבי ינאי חמוי דרבי אמי אמר: הכל מודים שקהלת בסוף אמרה. ~ שיר השירים רבה א
"אינני מבין איך אפשר לכתוב שירי אהבה אחרי שיר השירים, ואיך אפשר לכתוב פילוסופיה של החיים אחרי קהלת." ~ אלכסנדר קופרין, כפי שצוטט על ידי חיים נחמן ביאליק

ראו גם

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: מגילת קהלת

טקסט בוויקיטקסט: קהלת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מגילת קהלת