Curriculum Vitae
Curriculum Vitae (בעברית: קורות חיים) הוא ספר מאת יואל הופמן, שיצא לאור בשנת 2007.
- "דוקא הדברים הקטנים גורמים אושר לאדם."
- "לפעמים שעה סתם היא שעה היסטורית. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את המים שבאגרטל. מי שמבין - מבין."
- "היינו כל כך בודדים מתחת לכיפת הרקיע עד שרצינו לחבק את עצמנו, אבל לא נמצאו לנו ידיים פנויות."
- "הלב אינו יכול לשאת את המילים האלה ('שדות רחוקים')."
- "ראינו בעיקר את רגלי המשוררות אבל רצינו באמת למצוא את השיר הנכון."
- "חיינו באים מלא-מקום. נולדנו ולא נולדנו. מפני זה כל דבר (לא-דבר) ברור כל כך."
- "חדרי מדרגות גורמים לנו בכי. ומטבחים קטנים. לפעמים אתה רואה מזלג ואתה מבקש את נפשך למות."
- "יכולנו להיגאל כשקנינו מיץ אשכוליות אבל לא נגאלנו. יכולנו להגאל כשישבנו ליד אדם אחר באוטובוס אבל לא נגאלנו."
- "כל כך מובן למה ג'ויס כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. סוציאליזם."
- "הלכנו אל הנזיר היפני (ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה) ודיברנו איתו על החלל ועל זמן. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."
- "ראינו את מדורי הספרות שבעיתוני סוף השבוע והבנו שאנשים בונים סביב צערם סיפור. כמה מהם מסתפקים בריאליה וזהו."
- "סוכן ביטוח בא אלינו וגרביו מופשלים. הוא איבד את רצועת הגומי שהידקה את הגרביים אל הרגל ואנחנו מבינים (שמו מינקובסקי) שהגרביים האלה עומדים במרכז היקום וכל המרחקים מהם ואליהם שוים."
- "לפעמים נדמה שהעולם מלא דברים מיותרים. אנשים ששמם רודולף. כל מיני תרשימים. בניינים שלמים. אתה הולך ברחוב ובחלון הראוה [מאחורי זכוכית] אתה רואה פסטרמה. מילונים (ובהם מילים כמו שורנשטיין). קולות צפצוף של אוטו שנוסע אחורנית. שלטים."
- "תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו."
- "אני יכול עכשיו לגלות סוד. לבית הספר העממי שברחוב הרצל פינת הרב קוק [שהיה שייך לציונים הכלליים] היו כנפיים. נכון. בדרך כלל הכנפיים היו מקופלות. אבל בבוקר, כששרנו 'אדון עולם' [אשר מלך וכולי] הוא [כלומר בית הספר] פרש את הכנפיים ויכלת לראות אותן מן החלון."
- "אלו הם זכרונות ילדות. כמו שזוכרים סיר לילה או קרש כביסה או מדרגה שבורה."
- "אין גבול ליופיים של הדברים העצובים. כמו כדי חרס ישנים או יצול של עגלה במגרש גרוטאות. כל שנה עצי השזיף פורחים מחדש ואנשים ששמם שטיאסני או דהאן פותחים דלתות וסוגרים אותן."
- "אפיפנומנליסט הוא (בקיצור. כדי שלא להלאות את הקורא) אדם שסבור שהתודעה היא כמו אדים של מרק (אם הגוף הוא המרק)."
- "תודה שהרשית לנשמה שלי לבוא קרוב כל כך אל זו שלך. ישנם דברים שרק שנינו יודעים. דברים שאי אפשר לומר אותם מפני שמילים עשויות מחומרים דמויי פח גזור ואין לו לאדם כלי להכניס בו רוח גדולה."
- "מוטב לישון. שמו הפרטי של הלילה הוא סליחה. וסמלו הישן - סדינים לבנים."
- "בסופו של דבר אנחנו גמל שלמה גדול שנוטה למלנכוליה וקשה מאוד להאמין שבחיים הבאים נהיה כובסת עליזה."
- "אנחנו [כלומר אני] רוחשים כבוד עמוק למציאות. כשבאה אישה - אנחנו רואים אישה. כשבא קוריאני - אנחנו רואים קוריאני. ומעל לכל אלה אנחנו פורשים שמים בדיוק כפי שפרש אותם בורא העולמות."