אריה אליאס

אריה (אלבר) אליאס (1 באפריל 1921 - 7 במאי 2015) היה שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ישראלי; זוכה פרס אופיר על מפעל חיים.

אמרותיו

"אני מספר סיפור כמו טרובאדור לקהל של האנשים והסיפור קולח. אני חי את הסיפור. כמו המשוררים שהיו מספרים לנו סיפורים בבגדאד."
"אני מרגיש שהגשמתי את החלום הזה של להיות שחקן. זו הייתה קריירה קשה מאוד. השפה, המבטא, מאיפה אתה בא, כל אלה השפיעו בבירור על האם תתקבל או לא. אני מרגיש שהיה לי קשה יותר בגלל הדברים האלה. אבל אחר כך זה נפתח. אני עמדתי בדלת וחיכיתי לתפקיד שמתאים לי, וכשהוא הגיע היה בסדר. אני הייתי בשורה הראשונה – אמרתי להם שלום, אני כאן, ובסוף אהבו אותי מאוד." ~ על הקריירה הענפה שלו (איתי אילנאי, "אריה אליאס חולם על תפקיד במחזה של שייקספיר", באתר mynet,‏ 16 במאי 2013)
"היינו קבוצה של שלושה חיילים שהוצבו בבאר טוביה. הוצבנו שם מטעם המודיעין אבל לא היו לנו אמצעי האזנה. אילתרנו אנטנות מצינורות מים כדי להאזין לאויב המצרי. התושבים בבאר טוביה שהתיידדו אתנו, לא ידעו מה המשימה שלנו ואנחנו לא סיפרנו להם. שמענו את השיחות של המצרים ברשת הקשר, והעברנו את תוכנן אל המפקדים. כמו כן היינו מדווחים על תנועת כוחות האויב ומעבירים את ההתרעות הלאה." ~ על פועלו ביחידת ההאזנה של הפלמ"ח במהלך שנות ה־40 (יובל אזולאי, לא קיבלו צל"ש כי המצב היה "רגיש", באתר הארץ, 3 בספטמבר 2008)
"מה שקרה דומה ליחס שאמנות המשחק שלי קיבלה. כי לא האמינו למשל שיש שחקן בבגדד. אבל כששיחקתי בערבית את דמותו של שיילוק (מהמחזה 'הסוחר מוונציה') אל מול יגאל אלון הוא הכיר באיכות המשחק שלי. ואחר כך באו הסרטים שלי אחד אחרי השני. והאנשים החלו להכיר אותי וזה נתן לי דחיפה. יוסף שלחין (במאי הסרט 'הילד מעבר לרחוב^(וצ)') היה לוקח את הסרט שעשינו ממקום למקום. ואין תלמיד משנות השישים שלא ראה את הסרט ובכה. וכולם שאלו מי זה שחקן האופי הזה. ואחר כך הגיע הסרט 'קזבלן' (1973) בבימויו של מנחם גולן." ~ על קריירת המשחק שלו ("אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס", מתוך המקומון "אנשים", 21 במרץ 2006, גליון 474, עמודים 22 - 29)
"בכלא גיליתי שהשחקנים ידעו ללמוד את הטקסט בצורה הכי מהירה. אתה נותן להם טקסט והופ הם לומדים אותו בעל פה. ככה אין להם מה לעשות בתוך התא. כן, הכלא היה ברובו מזרחי ושאלתי את עצמי לא פעם (בצחוק) איך זה שלא קיימים אשכנזים פושעים. אתה יודע לא היו קיימים ככה פושעים בבגדאד. התיאטרון יכול לעזור המון. הוא מפיג מתחים ויוצר תקשורת. רק חבל שהעיתונאים לא ידעו לכתוב על העבודה המופלאה שעשינו עם האסירים. אתה יודע העלינו מחזות כמו 'נאסר א-דין' (עממי) ו'בדרך לנמל ארקוט' ועוד." ~ על התקופה בה לימד משחק בקרב אסירים ("אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס", מתוך המקומון "אנשים", 21 במרץ 2006, גליון 474, עמודים 22 - 29)
"קודם כול הבעיה הייתה בכך שהאנשים שלנו דחו את היוצרים שלנו. תלך לחפש עבודה ולאכול ואל תלך לתיאטרון היו אומרים לו. ועכשיו השתנה המצב וכולם רוצים ללכת לאמנויות ובעתיד זה עומד להגיע. אני אישית לא קיבלתי את התמיכה והיו מכנים אותי כמו ג'נגלר, כמו ליצן החצר. עד שיום אחד הייתה לנו הצגה ואני הזמנתי את אבא שלי. וזה היה תחת חסותו של איזה שר. וכל היהודים היו על הבמה והצופים מחאו כפיים. אבא שלי ישב בשורה הראשונה והייתה לו מקטרת. וכולם עישנו. ואני זוכר את אבא שלי מסתכל עליי כמו בחלום, וכל הזמן מדליק מחדש את המקטרת שנכבתה לו משום שהיה מרוכז במחזה. הוא בא אליי אחרי ההצגה ואמר אתה תעשה מה שאתה רוצה ואני אדאג לכסף. אני אתן לך הכול. וככה קיבלתי בפעם הראשונה כסף על הפעילות האמנותית מאבא שלי." ~ על הקשיים של אומנים מזרחיים בעבר להשתלב בעולם המשחק ("אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס", מתוך המקומון "אנשים", 21 במרץ 2006, גליון 474, עמודים 22 - 29)

נאמר עליו

"אריה אליאס כותב בסגנון המעשיה הפלסטינית 'החורפאיה' עם פ' דגושה כפי שכתב עליה אמיל חביבי. הוא מספר את המעשיות על בגדאד וצירים היסטוריים וסוציולוגיים נמתחים אל העבר. ההווה המביט אל העבר, משאיר לנו גם אפשרות לעתיד 'אחר'. הדמויות של אליאס שמקבלות לעתים את שמן מהמקצוע שלהן מתכתבות עם 'הטרילוגיה הקהירית' של זוכה פרס נובל הסופר המצרי נגיב מחפוז שגם התחקה אחר דמויות אלה וגורלן. אריה אליאס מאוהב בדמויות השוליים ומתחקה אחריהן בדיוק רב." ~ מתי שמואלוף, על דרך הכתיבה והעבודה של אליאס ("אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס", מתוך המקומון "אנשים", 21 במרץ 2006, גליון 474, עמודים 22 - 29)
"הציבור אוהב את אריה. כי הוא סך הכול שחקן ואיש נשמה אמיתי. הספר התקבל בהרבה התלהבות ואנשים יאהבו אותו ולא מעט עולי עיראק יתרפקו עליו. אני חושב שאנשים יוכלו להתחבר דרך הספר לעידן שלפני הגעת המחשב. אריה משתמש בהרבה ערכים כמו כבוד ואחרים שקצת נעלמו לאחרונה. לדעתי זהו ספר חובה לתוכנית החינוך של משרד החינוך. אם אנחנו למדנו את שלום עליכם אז זו התשובה הישראלית של העולם שלנו. חשוב להביא את הדרך בה הוא ראה את השכונה בבבגדאד ואת הדרך בה למדו תיאטרון בעיראק לציבור כולו." ~ שלומי חסקי, על הספר "דבש ותמרים" העוסק בדמותו של אליאס ("אריה בבגדד: ראיון עם אריה אליאס", מתוך המקומון "אנשים", 21 במרץ 2006, גליון 474, עמודים 22 - 29)