פתיחת התפריט הראשי

בנימין בן אליעזר

איש צבא ופוליטיקאי ישראלי
בנימין בן אליעזר, 2008

בנימין (פואד) בן אליעזר (12 בפברואר 1936 - 28 באוגוסט 2016), היה שר בממשלות ישראל, חבר הכנסת מטעם העבודה ותת־אלוף בצה"ל.

  • "את הקשר עם השטח אל תנתק בחיים, אתם בעצב ובשמחה. תהיה להם כתובת ותעזור להם בבעיותיהם, הם אוהבים את הנאמנות ההדדית. כך תוכל לבנות לך מחנה גדול שיבטיח בחירתך בגדול בפעם הבאה (ערבים, דרוזים, פריפריה, ערים ראשיות, קיבוצים, מושבים, גמלאים). אל תתבלבל, ההישג שלך בפריימריס הוא נטו שלך" ~ בן אליעזר משיא עצה בפתק לח"כ חדש במפלגת העבודה (אורן א., "בנימין בן אליעזר: הממזר שהיה למלך", אתר הארץ, תאריך 2.9.2016)
  • "כשר ביטחון, ביקרתי אחת לחודש באחד מבתי הסוהר ושוחחתי עם מתאבדים ששרדו. פעם שוחחתי עם מתאבדת שנשלחה לעשות פיגוע משולב בראשון לציון. המתאבד הראשון פוצץ את עצמו בבנק דיסקונט, המתאבדת נפצעה ושרדה. אנשים חשבו שהיא ישראלית ופינו אותה לבית חולים. היא ברחה לבית לחם, שם תפסנו אותה. היא דיברה עברית ואנגלית, היו לה חברות בקיבוץ שמיר. למדה מחשבים לתואר שני באוניברסיטה של בית לחם. שאלתי אותה מה הסיפור. לאורך שעה שלמה דיברה על העולם הבא. לא הבנתי כלום ולא קניתי את זה" ~ בנימין (פואד) אליעזר על תופעת המתאבדים בתקופת מבצע חומת מגן ב2002 (מילשטיין א., "רצו שלא אהיה נשיא: חברו הטוב של פואד חושף את שיחתם האחרונה", אתר מעריב, תאריך 30.8.2016)
  • "אני ביליתי עם שרון הרבה שנים בצבא ובכנסת, הוא היה המפקד שלי, ולאחר מכן בהרבה מסגרות שונות. ההיכרות הראשונה שלי אתו היא ב-55' כלוחם בגולני. מפעל חייו של שרון היה ביטחון מדינת ישראל ועם ישראל. הוא היה אמיץ בצורה שלא ניתן לתאר אותה. הוא היה יכול לקבל החלטות שנויות במחלוקת." ~ סופד לאריאל שרון (עמרי נחמיאס ואמיר תיבון, פרס ספד לשרון: "אהב את עמו ועמו אהב אותו", באתר וואלה!, 11 בינואר 2014)
  • "הכרתי אותו בשנת 1955. הוא חשב על בטחון ישראל והיה איש אמיץ שקיבל את ההחלטות הכי קשות. תמיד היה בעיניי איש אמיץ, אדם שמסוגל לקבל הכרעות שאחרים לא מסוגלים לקבל, שנתן את המוחלט והטוטאלי לפקודים שלו איש שסימן כמודל לחיקוי איש שאפשר ללכת אחריו. אהבתי אותו והערצתי אותו. אני חושב שהוא היה אחד שישראל חבה לו הרבה. ישראל הייתה מפעל חייו, בטחון ישראל היה מפעל חייו, כך הוא ייזכר בעיניי ובעיני כל מדינת ישראל. אני זוכר את מנהיגי ערב, חלקם בגלוי וחלקם בסמוי, מובארכ, חוסיין, עבדאללה, ההנהגה העולמית, נשיאים כמו בוש וקלינטון ואת כל מנהיגות אירופה שהעריצו אותו." ~ סופד לאריאל שרון (חדשות 10, חברים מספרים: "לוחם בכל רמ"ח אבריו, מקווים שייזכר כגיבור ישראל", באתר nana10,‏ 11 בינואר 2014)
  • "הוועדה צריכה לשמור על רציפות תפקודית. אני קורא לפעול לבחירתו של יו"ר קבוע לוועדה. כשר ביטחון לשעבר אני מבין את המשמעות של אי יציבות בתחום זה. זוהי הוועדה החשובה והרגישה ביותר בכנסת. ביטחון המדינה צריך לעמוד לנגד חבריה. שיקולי החברים בה צריכים להיות חפים משיקולים קואליציוניים או אופוזיציוניים. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להשבית את פעילותה של הוועדה החשובה הזאת." ~ על ההכרח למנות יו"ר קבוע לוועדת החוץ והביטחון (אריק בנדר, פואד: יש למנות יו"ר קבוע לוועדת החו"ב, באתר nrg,‏ 9 בינואר 2014)
  • "תרשה לי להמר, שמעון פרס ירכיב את הממשלה." ~ בראיון לגלי צה"ל, ליל הבחירות, 29 במאי 1996
  • "אני מסתובב ממקום למקום, אני רואה את האנשים, את הילדים – המדינה צוהלת." ~ 28 בינואר 2002
  • "צה"ל מעולם לא היה יותר חזק!" ~ בעת מבצע גשמי קיץ
  • "אני לא אתן!" ~ התנגדות בן אליעזר בנוגע להצעת תיקון בגין "פדיון מתנות", 14 ביוני 2000
  • "אנחנו לא רוצים להרוס בתים של ערבים, להפך." ~ בנאום בכנסת

נאמר עליועריכה

  • "החלטתו של בנימין (פואד) בן אליעזר להתמודד לנשיאות, שהתרקמה במשך שנים ונראתה בשעתו כטיול בפארק, התגלתה לימים כהרת אסון. טרגדיה שייקספירית ממש. מצד אחד, היא החרידה מרבצם את החוקרים שבמשך תקופה ארוכה לא טרחו לבדוק חומרי מודיעין שנאגרו במחשביהם. מצד שני, בשל ההתמודדות לנשיאות, החליט בן אליעזר לדחות ניתוח פשוט למדי של השתלת כליה עד לאחר שייבחר לבטח. לאחר שנאלץ לפרוש בבושת פנים — קודם מן המרוץ לנשיאות ואחר כך מן הזירה הציבורית והכנסת — כבר היה מאוחר מדי. ההשתלה הפכה לבלתי אפשרית. בן לילה הוא איבד את בריאותו שהלכה והידרדרה, את הפוליטיקה שהייתה כל חייו במשך כשלושה עשורים ואת חלומו להיבחר לנשיא המדינה. את השנתיים האחרונות הוא בילה בביתו ביפו. הוא לא היה בודד. פוליטיקאים רבים שמרו עמו על קשר, ביקרו אצלו, ביקשו את עצתו. את התפקיד הזה, של זקן השבט, או 'הבאבא סאלי של הפוליטיקה' כלשונו, הוא תכנן למלא מתוך בית הנשיא. אלא שלא הסתייע... החברים והמזל ששיחק לו פעם אחר פעם גרמו לו להאמין שהוא חסין מכל פגע, טפלון אנושי. רכישתה של דירת הפאר ביפו במיליוני שקלים — שחלקם, על פי כתב האישום נגדו, הושג בעבירות של מרמה ושוחד — היתה מה שמכונה במקומותינו 'מהמקפצה'. שאלות נשאלו, גבות הורמו, במשרדים הנכונים החלו לפשפש במגירות. אם היה עומד למשפט ומורשע בעבירות בהן הואשם, היה נשלח לבית הכלא ללא מעט שנים" ~ על ההסתבכות של בן אליעזר בפרשת השחיתות בערוב ימיו (ורטר י.,"פואד בן אליעזר, הסחבק שידע לנקום", אתר הארץ, תאריך 28.8.2016)
  • "במונחים ישראליים, טיפוסו של פואד לצמרת הפוליטית והביטחונית הוא סיפור הצב והארנב, הממזר שהיה למלך, גם אם לרגע חולף. עם כל ההערכה לתעוזה ולהתמדה של שקד, הפיקוד על הסיירת הדרומית לא נחשב יוקרתי ומרכזי כמו על גדוד בצנחנים או בשריון, שהתבלט בשנות ההתשה ושאב אליו, כנתיב מהיר לקידום, את טובי המפקדים מהצנחנים ומסיירת מטכ"ל; ואם כבר שקד, המפקדים הנערצים, בליהוק ההוליוודי, היו קציני הקומנדו מהמושבה ומהקיבוץ, דני וולף־רהב ואמציה (פצי) חן. בצמרת השאפתנית בצה"ל, הרואה בכל מפקד אוגדה סדירה מתחרה בכוח על כהונת הרמטכ"ל בעוד שש־שמונה שנים, לא החשיבו אותו. פואד לא היה מפקד חטיבה סדירה, לא מפקד אוגדה, לא אלוף, אף שכמתאם הפעולות בשטחים, לאחר פרישתו לגמלאות כתת־אלוף, רק צירוף נסיבות גרם לכך שכיהן כאזרח ולא חזר לשירות פעיל בדרגה דומה לזו של קציני קבע לפניו ולאחריו. נזקקו לכישוריו בתפקידי ממשל וקישור, מול לבנונים ופלסטינים, שם נדרש — בעצם כמו בשקד, בנגב ובגבולותיו, עם בדואים ומצרים, עזתים וירדנים — לורנס איש ערב, בזעיר אנפין. הוא היה המקרה המובהק של מספר 2 המתאמץ יותר, כי מספר 1 קצת שאנן — כשהאצילים עצלים, הפשוט פושט. במפלגתו של האלוף במילואים ויצמן, "יחד", היו עוד שני אלופים, אברהם (אברשה) טמיר ומרדכי (מוטי) הוד, אבל את הקופה לקח התא"ל; ואף שבתחילה נטה לליכוד ולפיתוי למשוח את ויצמן לסגנו של ראש הממשלה יצחק שמיר ולשר הביטחון גם יחד, הסתגל במהרה למפלגת העבודה והיה לבשר עב מבשרה. הוא בא למסיבה עם ויצמן, כשהבכורה בידי שמעון פרס, ועם הזמן ויחסי הכוחות היה לרביניסט. עם אהוד ברק, הצעיר ממנו בשש שנים, חלק את יום ההולדת, 12 בפברואר, ומהלכים פוליטיים. כשברק הפסיד לאריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה ולחיים רמון במאבק על תיק הביטחון, שברק רצה להשאיר בידיו בממשלת שרון, נקלע פואד להזדמנות חייו, אמנם עם כוכבית" ~ על הטיפוס של בן אליעזר לצמרת (אורן א., "בנימין בן אליעזר: הממזר שהיה למלך", אתר הארץ, תאריך 2.9.2016)
  • "הכוכבית בדלת שנפתחה לפני פואד ב–2001, אמרה מפלגת העבודה. ארץ אוכלת יושבי ראש, מפואד ואילך, כי עד אז התאפיינה ביציבות יחסית. בחמשת העשורים הראשונים למדינה נחלקה הנהגתה לשתי תקופות כמעט שוות באורכן, אם גם לא במהותן, כי בראשונה היו המנהיגים דוד בן גוריון, לוי אשכול וגולדה מאיר גם ראשי הממשלה (למעט, להלכה, בשנתיים של משה שרת) ובשנייה שלטה במפלגה נדנדת רבין־פרס, רוב הזמן מחוץ לראשות הממשלה. ברק, אילו כלכל את צעדיו בחכמה ולא בהתחכמות, היה מאריך שנים בהנהגת העבודה והמדינה. כשתמרן עצמו החוצה, להתעשר ולהתגרש, השאיר את פואד מול שני נסיכים מקומיים, מתן בן זאב וילנאי ואפרים בן משה סנה. המותג העממי ניצח. פואד, בוגר מפלגתו העדתית של אהרן אבו חצירא, תנועת מסורת ישראל, היה לראשון המנהיגים המזרחיים של אחת המפלגות הגדולות" ~ על בן אליעזר בראשות מפלגת העבודה בתחילת שנות ה2000 (אורן א., "בנימין בן אליעזר: הממזר שהיה למלך", אתר הארץ, תאריך 2.9.2016)
  • "בהגיעו ללשכת שר הביטחון, בבניין הישן של המשרד והמטכ'ל, המתין לו בקצה המסדרון — האמיתי, לא זה של בגין — המנכ'ל עמוס ירון, אלוף במילואים. השניים היו במקביל סגני־אלופים ואלופי־משנה ותת־אלופים, אבל משניהם הגיע רק ירון לדרגה היחידה הנחשבת באמת, זו המעניקה גם הלוויה צבאית. בשנות ה–60, בבית הספר לקצינים במחנה סירקין, שירתו בצוותא, ירון כמפקדם של צוערים ופואד כשליש הבסיס. בסגל בה'ד 1 רווח אז דימויו של פואד כ'מוכר שעונים וטרנזיסטורים, להשלמת הכנסה'. שר הביטחון הטרי, שלא התייחס לעצמו ברצינות מופרזת, לא התרעם ולא התבייש לשמע תקתוק השעון הנושן ההוא. 'טרנזיסטורים! ברבים! נו, באמת, טרנזיסטור אחד. המשפחה של אשתי, באנגליה, הביאה לנו את הטרנזיסטור הראשון בארץ, וכשנמאס לנו — מכרנו אותו'. מאחר שהיטיב לדעת שאינו מצביא דגול, לא ראה בדילוגו מתת־אלוף בממשל הצבאי עד לראשות הביטחון כר לניסויים שרלטניים. במינויים היה זהיר ושמרן. לקראת סיום תפקידו של ראש אמ'ן, עמוס מלכא, התלבט אם לאחד התפקידים הרגישים ביותר במדינה נכון למנות קצין מבריק, המסוגל להפליא בקליעה למטרה אך גם לסכן את המערכת כולה בהימור פזיז, ואם כן — מי משני אלופים שרכשו לעצמם שם כזה ושהתכתשו כאלופי־משנה בסוגיית ראשי הקרב הכימיים של הטילים העיראקיים, עמוס גלעד ויצחק בן ישראל" ~ על בן אליעזר כשר ביטחון בממשלת אריאל שרון בתחילת שנות ה2000 (אורן א., "בנימין בן אליעזר: הממזר שהיה למלך", אתר הארץ, תאריך 2.9.2016)
  • "פואד היה אדם עתיר זכויות, אשר העניק את מיטב שנותיו להגנת המדינה ולביצורה. תת אלוף בצה"ל, אשר שירת כמפקד יהודה ושומרון וכמתאם פעולות הממשלה בשטחים. בשנותיו הרבות כפרלמנטר וכשר עשה למען העם והמדינה במסירות ובלב חפץ. בלכתו, נעלה על נס את אהבתו לארץ הזו, את מסירותו לביטחונה, ואת כל שהעניק לה ולפיתוחה." ~ ראובן ריבלין
  • "אני לא מוכן להצטרף לאחרי מות קדושים, בעיני הוא היה הפוליטיקאי הכוחני, הדורסני, הוא היה הפוליטיקאי שלא היה צריך להיות מועמד של מפלגה כמו מפלגת העבודה לנשיאות." ~ יוסי ביילין(וצ)
  • "אחד הקטעים המצחיקים מחייו, אותו נהג בן אליעזר לספר שוב ושוב, אירע ב־1972, כשהיה בשירות קבע בצה"ל. בן אליעזר נשלח אז לתאילנד כדי לסייע בטיפול בהשתלטות מחבלים על שגרירות ישראל. התפקיד שהוטל עליו היה לענות לטלפון האדום. כשראשת הממשלה גולדה מאיר צלצלה, הוא הציג עצמו כ'פואד', והיא נבהלה ואמרה: 'אוי ווי, הערבים עלו על הקו'." ~ (עופר אדרת, עידו אפרתי, שרון פולבר ויהונתן ליס, מת השר לשעבר בנימין בן אליעזר, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2016)
  • "כמו רוב קודמיו במשרד הביטחון מאז 1967, בן אליעזר נשא דרגה בכירה בצבא. אולם מסלול חייו ושירותו הצבאי היו שונים בתכלית מאלה של הנסיכים הישראליים דיין, שרון או ויצמן. הוא נולד בעיראק ב־1936 ועלה לישראל בגיל 14. הוא התגייס לחטיבת גולני, שלא נחשבה אז לערש לידתם של מיועדים לגדולה, והתקדם בשורותיה. במלחמת ששת הימים היה מפקד סיירת שקד, שניהלה מרדפים אחרי מחבלים בגבול הדרומי. את רוב תפקידיו הבכירים עשה במערכת הצבאית שטיפלה בערבים: הוא היה מפקד יחידת התיאום והקישור ללבנון, ובתפקידו האחרון מתאם הפעולות בשטחים. זו הייתה קריירה צבאית מכובדת, אבל לא נלוו לה הברק וההילה של קודמיו. הוא היה רחוק מתדמית מר ביטחון של רבין, או מן הצל"שים והפעולות העלומות של אהוד ברק. בדרך המשונה שבה נמדדים שרי ביטחון בישראל, בוודאי בימי מלחמה, פואד נחשב כמעט נעדר כישורים." ~ מתוך הספר "בומרנג" מאת עפר שלח ורביב דרוקר, הוצאת כתר, 2005, עמוד 176

קישורים חיצונייםעריכה