פתיחת התפריט הראשי

ראובן ריבלין

נשיאה העשירי של מדינת ישראל
ראובן (רובי) ריבלין

ראובן (רובי) ריבלין (נולד ב־9 בספטמבר 1939), נשיאה העשירי של מדינת ישראל, בעבר חבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד, יושב ראש הכנסות ה־16 וה־18 ושר התקשורת בממשלת שרון הראשונה. עורך דין במקצועו.

כלליעריכה

 
ריבלין, 2017
  • "תמיד חשוב להקשיב לוותיקים מאיתנו."
  • "אזרחי ישראל, אני עומד לפניכם נוכח גודל שליחות בענווה. אני מודה לכולכם. תחי הדמוקרטיה הישראלית! תחי מדינת ישראל!" ~ בנאום ההכרזה לאחר שנבחר לנשיא המדינה
  • "שמעתי אתמול בענין ובסיפוק רב את נתניהו אומר לשר החוץ הצ'כי, כפי שאני אמרתי לו, שאם באמת אבו מאזן רואה בחמאס בעיה ולא רואה בו פיתרון, אנחנו נשמח לחדש משאים-ומתנים. אני קורא לשניהם להגיע לכדי הבנות איך אנחנו חיים אלה לצד אלה. לא חשוב עם מי אנחנו מדברים אלא על מה אנחנו מדברים." ~ על דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, 2016
  • "איזה פייט נתת." ~ פונה למועמד המפסיד מאיר שטרית בנאום ההכרזה לאחר שנבחר לנשיא המדינה
  • "הקיצוניות היא אם כל חטאת. היא יכולה להביא חברה לידי התפרקות והתרסקות. ערעור החברה בישראל."
  • "אני טמבל אבל לא חמור." ~ מגיב להדחתו מתפקיד יו"ר הכנסת ע"י יו"ר הליכוד וראש הממשלה בנימין נתניהו. מקור
  • "אין רגע ישראלי יותר מן הרגע הזה, הרגע שבין 'יזכור', לַהֲנָפַת הדגל." ~ דבר יו"ר הכנסת לערב יום העצמאות ה־‎57, התשס"ה
  • "אנחנו, המתנגדים, היינו לוחשים את הפסוקים האחרונים של ברכת המזון 'נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם'. שאלתי את אבי למה אחינו הספרדים והחסידים שרים זאת בקול גדול ואילו אנחנו לוחשים. היה אומר לי אבי 'כי אנחנו, כאן בירושלים, ראינו'."
  • "פרס הגיע עם השקפת עולם, כמו שאני באתי עם השקפת עולם שלא זנחתי. היא זו שעומדת בפניי גם היום" ~ על ההבדל בינו ובין קודמו בתפקיד שמעון פרס (הנשיא ריבלין: מנהיג ללא מתחרים הוא סכנה לדמוקרטיה, אתר הארץ, תאריך 27.9.2014)
  • "חודש הרמדאן הופך לנגד עינינו לחודש של טרור ובלהות. אנו נילחם בו בכל הנחישות והעוצמה עד שימוגר מכל שטחה של ארץ ישראל. דווקא בחודש רמדאן, יותר מתמיד, צורם בהיעדרו קולה של ההנהגה הפלסטינאית וחוסר המעש כנגד מתכנני ומבצעי הפיגועים." ~ על גל הטרור של חודש יוני 2015, הוא חודש הרמדאן(וצ) המוסלמי (מקור)
  • "הפיגוע הזה הוא חציית קו אדום ומטרתו המידית היא דרדור האזור למלחמת דמים. השתיקה והתגובות הרפות של חלק מהמנהיגות הפוליטית הערבית מקוממות. טרור חייב להיות מוקע ללא תנאי וללא התפתלויות. מי שאינו מוקיע טרור, משתף איתו פעולה". ~ ראובן ריבלין, מקור: ריבלין: השתיקה של חלק מהמנהיגות הפוליטית הערבית מקוממת, מעריב אונליין, 16 ביולי 2017.
  • "מה ששמענו אמש היה נורא. לומר שישראל היא תוצאה של קונספירציה של העולם המערבי ושלעם היהודי אין קשר לארץ ישראל? אלה בדיוק הדברים שבגללם הואשם לפני שנים באנטישמיות ובהכחשת שואה - על אף שגם הוא יודע היטב שהקוראן מציין את ההכרה בישראל כארצנו, ובלי ההכרה הזו לא נוכל לבנות אמון ולהתקדם." ~ על נאום אבו-מאזן(וצ), 15 בינואר 2017 (מקור)
  • "האמת איננה יחסית, אי אפשר להפוך רוצח לקורבן, ולהאשים את הקורבן שביקש להגן על עצמו." ~ ביחס לטענות הפלסטיניות על פגיעה במחבלים רוצחים שביצעו את פיגועי הדקירה באוקטובר 2015 (מקור)
  • "יותר משאני חש בושה, אני חש כאב. כאב על רציחתו של תינוק קטן. כאב על שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי" ~ ביחס למעשה הרצח של משפחת דוובשה בכפר דומא, 31 ליולי 2015
  • "באתי לאוהל יזכור, לא רק כדי לשמוע תיאורים היסטוריים או את עובדת קיומה של השואה. באתי כיהודי, שמבקש לשמוע בקשת סליחה ומחילה מאלה שגרמו לאסוננו, וביניהם הגרמנים והכנסייה." ~ לגבי ביקור האפיפיור בישראל בחודש מאי 2009
  • "אנו זוכרים שלא מאושוויץ באנו ושלא לאושוויץ אנו הולכים. אסור לנו לתת לעשן המשרפות לטשטש את יכולותינו ולהכיר את עברנו. הם חזקים מכל אלה שעמדו עלינו לכלותנו. יש הטועים לחשוב שמדינת ישראל היא פיצוי על השואה, אך אין טעות איומה מזו – ישראל קמה מכוח הזכות למולדת העתיקה, לא מאימת הכיליון ולא משנאת האחר". ~ בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשע"ה , 15 באפריל 2015 (מקור)

על דמוקרטיהעריכה

 
ריבלין, 2016
  • "אנו צריכים כולנו להילחם בקיצוניים. אנחנו צריכים כולנו כשאנו רואים דבר שהולך לכיוונים לא נכונים לעמוד כרוב שקט, ולאמר – 'זו לא דרכינו ולא תהיה דרכינו'. דרכינו היא לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית. מי שחושב כך או אחרת הם מיעוטים. מיעוטי מיעוטים. נועדנו לחיות ביחד, ורוב הציבור חושב ככה."
  • "הגישה ההיררכית, המעמידה את היהודית לפני הדמוקרטית, מחמיצה את עומקה וגדולתה של מגילת העצמאות שכרכה את שני המרכיבים יחדיו ללא הפרד: יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית - בדיבור אחד נאמרו, ובדיבור אחד הן מוכרחות להמשיך ולהיאמר. אלה אינן מילים בעלמא. זוהי נשמת אפה של מדינת ישראל."
  • "חברה דמוקרטית מבוססת על כך שהיא נבנית מתהליכים, לא ממהפכות. משטר דמוקרטי תקין, הוא כזה שמלטש ומשחיז את דרכו הליברלית, בדרך של שקלא וטריא, בדרך של שיתוף פעולה והידברות." ~פרי הבאושים של המהפכה החוקתית
  • "אנחנו בהחלט רואים נטייה של עם ישראל לא לראות יותר ממנהיג אחד. בלי כל ספק, מדינה דמוקרטית בלי אלטרנטיבה היא סכנה לדמוקרטיה עצמה. יש לנו ראש ממשלה שיכול להיות פי אלף יותר טוב אם ידע שמישהו קורא תיגר על כסאו. אם אני מתייחס לסקרים, שבהם אחד המועמדים הוא בסביבות 40% תמיכה והאחרים רק בסביבות 10%, זה דבר מאוד מדאיג" ~ נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין על היעדר אלטרנטיבה למנהיגותו של נתניהו (הנשיא ריבלין: מנהיג ללא מתחרים הוא סכנה לדמוקרטיה, אתר הארץ, תאריך 27.9.2014)
  • "חופש הביטוי הוא ערך יסוד דמוקרטי, והוא מהותי לכולנו. לנשיא, ולאחד העם. אנחנו מאד לא מסכימים אחד עם השני, המחלוקות ביננו נוקבות, עד תהום, ודווקא משום כך, בוא נתווכח אותם כהוגן, בואו נתווכח אותם נכון. בואו נקשיב, ולא נחליף מהלומות" ~ דצמבר 2015, מקור
  • "מורשת רבין היא עבורי גם מורשת של מנהיגות, מנהיגות מעצבת ועמידה באומץ מול החלטות הקשות. הוא היה מנהיג ללא תירוצים, כלוחם. והוא היה מנהיג ללא תירוצים, כחבר כנסת, שר, וראש ממשלה. מי שידע לשאת באחריות, כראש ממשלה, לפעולה המוצלחת באנטבה, ידע גם לשאת באחריות, כראש ממשלה, לכישלון מבצע השחרור של נחשון וקסמן הי"ד. אצל רבין, גם הניצחונות וגם הכישלונות לא היו יתומים. עבורי רבין, כן, דווקא הוא, הוא אבי הקריאה שעלתה מהכיכרות לפני שלוש שנים לשינוי סדרי העדיפויות במדינת ישראל, להפניית הזרקור פנימה. לצד השלום והביטחון, ואפילו לפניהם, הוא התעקש לעסוק, בחינוך, בבריאות וברווחה, ובמכלול השינויים, שהוא הנהיג בממשלתו השנייה, תחת הכותרת, 'שינוי סדרי עדיפויות'" ~ נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין סופד לרבין ביום הזיכרון ה-19 להירצחו (גבאי י., הנשיא רובי ריבלין: יצחק רבין - מורשת של מנהיגות, אתר כיכר השבת, תאריך 4.11.2014)
  • "כבר שלוש שנים שהציבור הישראלי משמיע קול חזק וברור - שמשדר חוסר שביעות רצון מהמערכת הכלכלית והחברתית הקיימת. כאשר אזרחים רבים כל כך מרגישים שבתנאי המערכת הכלכלית והחברתית הנוכחיים הם אינם מסוגלים לצמוח ולהתפתח - זהו איום אסטרטגי! עם או בלי הסדר מדיני, מדינת ישראל תצטרך להמשיך ולהשקיע נתחים משמעותיים מהתוצר, לטובת ההשקעה בביטחון, במחקר, בפיתוח וברכש. בשלוש השנים האחרונות למדנו, שהאוצר הציבורי לא נמצא אצל החרדים כפי שהוא לא נמצא בהתנחלויות. זוהי תפיסה מסוכנת. ברור לכל, שהתעשייה הפיננסית, תעשיית האנרגיה, תעשיית המזון, ענף הדיור ותעשיות נוספות, זקוקים היום לרפורמות אמיצות ואחראיות. רפורמות אמיצות אינן הרפורמות שהתקבלו בכנסת בנושא חוק הריכוזיות וחוק המזון. אני חושש שהרפורמות הללו לא היו אמיצות דיין" ~ נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין טוען כי יוקר המחיה הוא איום אסטרטגי יותר מאיומים אחרים (עמוד הפייסבוק של המכון לדמוקרטיה תאריך 3.11.2014)
  • "אנחנו נפגשים כאן היום, אחרי קיץ קשה, כואב ומדמם. בקיץ הארוך הזה, ידענו להתאחד, מול אויב חיצוני. אבל בקיץ הזה הקדשנו גם לא מעט זמן לצערי, כדי לסמן אויבים מבית. 'חתיכת יהודון שקרן', כך הטיחו בי מבקריי, ועוד אמרו: 'יימח שמכם סוכנים ערבים', 'לך תהיה נשיא בעזה', 'חנפן מסריח', 'נבלה סרוחה', 'אפס מאופס', 'בוגד, נשיא של חיזבאללה'. אלה הם רק מקצת הקולות, לדברי הרפש שהוטחו בי בעקבות דברים שאמרתי ואירועים שבהם השתתפתי. וכל העם, וכל נבחריו, רואים ושומעים את הקולות. אני מוכרח לומר, שהוכיתי תדהמה מהבריונות הקשה שזיהמה את הדיון. בעניין זה כולנו, 'אחד העם'. כולנו שווים בפני האלימות. והאלימות הזאת לצערי לא עוצרת ברשתות החברתיות, כפי שהיא לא מכוונת רק לאנשי ציבור. היא נמצאת בתוכנו, היא נמצאת ברחובות, היא נמצאת בהפגנות, ובבתי הספר. קשה היום שלא להרגיש, שאנחנו מאבדים את היכולת לדבר אחד עם השני. אנחנו מאבדים לא רק את היכולת לדבר אחד עם השני בכבוד, אלא גם את המילים והערכים שהיו לנו לשפה משותפת. אני שואל את עצמי, ואתכם חברי הכנסת נבחרי הציבור, כיצד הגענו למצב שבו אמירות פשוטות על חיינו כאן, שבו השמעת דעות המבטאות את הערכים שהיוו עד לא מזמן את המכנה המשותף שלנו, זוכות לתגובות כאלה?, כיצד ייתכן שביטוי של ערכי היסוד שלנו כאן, כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית, נתפס בעיני אחדים כגבורה ובעיני אחרים כבגידה? אני שואל אתכם בכנות, איזו גבורה מצד אחד, ואיזו בגידה מצד שני, יכולות להיות בכך? האם יש כאן, בבית הזה מישהו שחושב ששריפת מסגד היא לא פשע? האם יש כאן מישהו שחושב שסקילת הרכבת הקלה בירושלים באבנים, שיידוי אבנים על רכבים יהודים, אינם פשע? אני מסתובב זמן מה בתחושה שנשארנו בלי מילים- שאפשר לדבר אותן לכולם. הפכנו אילמים. קשה היום, שלא להרגיש, שאותם יסודות ומושגים ערכיים שעומדים בבסיס הברית בינינו, עברו תהליך מסוכן של ניכוס פוליטי, שלא לומר, התעללות פוליטית. ערכים בסיסיים מדיי, הנוגעים ליסוד דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נפלו קורבן למחלוקות הקשות בינינו, המחנות האידיאולוגים השונים, והפכו מוקצים מחמת מיאוס. האם כאשר אני אומר "ארץ ישראל", אני פונה לצד מסוים בבית הזה? האם כאשר אני אומר, "שוויון", עכשיו החצי השני מפסיק להקשיב? אם מושגים כמו שוויון, הקשבה, כבוד האדם, ולחילופין, ירושלים בירת ישראל ואהבת ארץ ישראל, הפכו לנגועים פוליטית- אנה אנו באים? אם מילים כמו שלטון החוק, דמוקרטיה, תרבות של מחלוקת, ציונות, התיישבות, הפכו לעילה לכתב אישום בבוגדנות או בפאשיזם- גם חוקה כבר לא תעזור לנו. במציאות כזאת, שבה גם המובן מאליו הופך כר להשתלחות נטולת רסן, הרי שגם אתם, אנחנו, היושבים כאן, מוכרחים לשאול את עצמנו, מה חלקנו בכך. אסור לנו לשתוק. השתיקה שלנו מסוכנת. הבית הזה ידע ויודע, וויכוחים קשים, לפעמים, אפילו צעקות. זוהי דרכם של דיונים רגישים בארץ חמת מזג כשלנו. זוהי דרכה של הפוליטיקה. אבל, אני חושב, שלאחרונה, דווקא השתיקה, סביב הנקודות הרגישות, הלא נוחות, הלא פופולאריות כלפי ציבור בוחריך; שדווקא השתיקה נוכח השחיקה הקשה בערכים שמשותפים לכולנו, מהדהדת יותר מכל" ~ נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין בנאום נוקב בעת פתיחת כנס החורף של הכנסת (כהן י., "הנשיא רובי ריבלין: כינו אותי נבלה סרוחה, אפס, חנפן מסריח", אתר כיכר השבת, תאריך 27.10.2014)
  • "אין לי לתאר את אשר רואות עיניי במה שנראה כניסיון מתמשך להחליש את שומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית אנו עדים היום לרוחות של מהפכה או הפיכה שנייה - הפעם, שלטון הרוב הוא השליט הבלעדי. מלוא כל הארץ ומוסדותיה פוליטיקה... אנו מוצאים את היקום הפוליטי ותחת המציאות שבה הכול היה שפיט, צומחת מציאות שבה הכול פוליטי. התקשורת, המוסדות הדמוקרטיים ועד למבקר המדינה – פוליטיים. בית המשפט העליון – פוליטי. כוחות הביטחון - פוליטיים... לממשלה, למחוקקים, לכם, עומדות הזכות והחובה לערוך שינויים מערכתיים, לעיתים דרמטיים ומתחייבים. אבל רבותיי, מה בין זה לבין הפגיעה בלגיטימיות של המוסדות עצמם? האם אין לנו עוד צורך בהם? האווירה הזאת, של ה'דה לגיטימציה', אווירת ה'הכל פוליטי', מחלחלות היום אל הציבור, שמקבל את המסר, שאין עוד ממלכתיות, יש רק משילות. ודמוקרטיה, באווירה זאת, דמוקרטיה פירושה שהחזק קובע. דמוקרטיה פירושה שהכוח של הרוב המזדמן הוא שקובע, ורק על פיו יישק דבר. ואני שחייתי בימים של בלי חירות ומק"י, יודע מה המשמעות של הדבר הזה" ~ נאום בפתיחת מושב החורף של הכנסת, אוקטובר 2017 . מקור

נאמר עליועריכה

 
ריבלין, 2017
  • "בשנים שכיהן כיו"ר הכנסת הוכיח כי הוא דמוקרט אמיתי וידע לנווט בהצלחה בין הגלים הפרלמנטרים. הוא היטה אוזן למיעוט והעניק לו אפילו העדפה מתקנת, כפי שלפעמים נדרש. באופן מידי הופיע הביטוי השחוק על הנעליים הגדולות (של פרס) וכל השטויות הללו. רובי לא הולך יחף, יש לו נעליים משלו ואני מאמין שהוא יטיב להלך בהן בארץ ומחוצה לה." ~ נחמן שי על אופיו של ריבלין שנבחר לכהונת נשיא מדינת ישראל ביוני 2014 (השבוע שהיה כך היה: הנעליים של רובי 8-13/6/14, באתר הבית של נחמן שי, 13 ביוני 2014)
  • "כבודו הולך בדרך לא הוגנת כלפי עמו, ומתרחק בכל יום שעובר יותר ויותר, עד כדי ויתור כמעט מוחלט על הערכים היהודיים בעם היהודי ועל זהותו האישית כיהודי. ובעיקר, הכי חשוב - על הפניית עורף אל בני עמו, תוך התנשאות והחלפת העור." ~ עמיר בניון(וצ), יוני 2015 (מקור)
  • "ריבלין הוא כבר מזמן לא משלנו. אני לא מופתע ואין לי ציפיות ממנו. התגובה שלו נגדנו היא תמיד כי נתניהו לא הצביע בשבילו ולא תמך בו לנשיאות. אנחנו נבחרנו על ידי הציבור הוא נבחר על ידי חברי הכנסת לא על ידי הציבור ואנחנו מייצגים את הציבור שלנו ואת הציבור של עם ישראל" ~ח"כ דוד ביטן, בתגובה לנאומו של ריבלין בפתח מושב החורף של הכנסת, אוקטובר 2017. מקור

קישורים חיצונייםעריכה