דונלד ויניקוט

דונלד ויניקוט (באנגלית: Donald Winnicott)‏ (1896 - 1971) הוא רופא ילדים בריטי, מחשובי הפסיכואנליטיקאים במאה העשרים.

דונלד ויניקוט

אמרותיועריכה

 
ביתו של ויניקוט בלונדון
  • "אם טובה דיה."
  • "המשחק הוא בעצמו תרפיה."
  • "להיות מודע לפחד ולשנאה."
  • "יצירתיות היא חלק מחוויית החיים של היחיד."
  • "זהו עונג להתחבא, אך אסון לא להימצא."
  • "לפעמים אגרסיה פירושה ספונטניות."
  • "את אשר תקבלו ממני, תצטרכו ללקט מתוך כאוס."
  • " אני חותר להיות עצמי ולהתנהג כעצמי."
  • "ערך האנליזה משתנה בהתאם לפרט – לרבים היא עוזרת, ואחרים לא מסוגלים לעשות בה שימוש; לא מדובר במשהו מרפא־כול." ~ מתוך: מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 105

משחק ומציאות (1995)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – משחק ומציאות
  • "למטופליי, אשר שילמו כדי ללמד אותי." ~ הקדשה
  • "כבוד לחוויה אשלייתית."
  • "לחיות באורח יצירתי ולהתקיים כיחידים."
  • "התאמתה של האם לצורכי התינוק, כשהיא טובה דיה."
  • "כניעות נושאת עמה הרגשה של חוסר תועלת לאדם."
  • "חוויה תרבותית ראשיתה בחיים יצירתיים, המתגלים לראשונה במשחק."
  • "מעברו של התינוק ממצב של מיזוג עם האם אל מצב של יחס אל האם כדבר חיצוני ונפרד."
  • "כשאני מסתכל אני נראה, משמע אני קיים."
  • "להיות בעל עצמי, אשר אל תוכו אפשר להתכנס לשם התרגעות."

עצמי אמיתי, עצמי כוזב (2009)עריכה

  • "למעשה אני מלקט מזה ומזה, מפה ומשם, מתפנה אל ההתנסות הקלינית, מגבש תיאוריות משלי, ואז, בסוף התהליך, אני מעסיק את עצמי בשאלה מה גנבתי מהיכן. אפשר ששיטה זו אינה נופלת מכל שיטה אחרת."
  • "אכן דלים אנו אם איננו אלא שפויים."
  • "הייתי שפוי... ובאמצעות אנליזה ואנליזה עצמית השגתי דרגה מסוימת של אי־שפיות. אולי אנו האנליטיקאים מנסים להחלים ממנוסתו של פרויד לשפיות."
  • "מעולם לא יכולתי ללכת בעקבותיו של אדם אחר, אפילו לא של פרויד."
  • "את פרויד היה קל לבקר, מאחר שהוא תמיד היה ביקורתי כלפי עצמו."
  • "אין טעם, מסעוד, לבקש ממני לקרוא שום דבר! אם זה משעמם אותי ארדם באמצע העמוד הראשון, ואם זה מעניין אותי אתחיל לכתוב הכול מחדש בסוף אותו עמוד!" ~ לעמיתו מסעוד חאן (Masud Khan), הפסיכואנליטיקאי הבריטי
  • " [האם -] כוללת את כל שגרת הטיפול ביום ובלילה, ואין היא זהה אצל שני תינוקות כלשהם, משום שהיא חלק מהתינוק ואין שני תינוקות דומים. היא עוקבת גם אחר השינויים הרגעיים מיום ליום, הפיזיים והפסיכולוגיים כאחד, השייכים לצמיחה ולהתפתחות הפיזית והפסיכולוגית של התינוק." ~ עמ' 192
  • "כל תינוק 'הנזקק רק לטיפול־האם' מגיע בעזרת טיפול זה לקיום אישי, וכך הוא מתחיל לבנות את מה שניתן לכנותו המשכיות של הוויה. על בסיס המשכיות זו של הוויה, הפוטנציאל המולד מתפתח בהדרגה לתינוק אינדיווידואלי." ~ עמ' 197
  • "על פי רוב, אנליזה נועדה לאלה שרוצים בה, זקוקים לה, ומסוגלים לעמוד בה." ~ עמ' 220
  • "כל יחיד הוא ישות מבודדת, לעד לא־מתקשר, לעד בלתי־ידוע, למעשה לא־נמצא." ~ עמ' 244
  • "אז הייתי אנליטיקאי גרוע שמפרש פירושים טובים." ~ עמ' 268
  • "טעות היא לחשוב על מחלה פסיכוטית כהתמוטטות; זהו ארגון הגנתי המתייחס לייסורים פרימיטיביים, והוא בדרך כלל מצליח." ~ עמ' 294
  • "הו אלוהים! הלוואי שאחיה בשעת מותי." ~ עמ' 297
  • "קל יותר למטופל לזכור טראומה מאשר לזכור ששום דבר לא קרה, כאשר יכול היה לקרות." ~ עמ' 298
  • "רק מתוך אי־קיום יכול להתחיל קיום." ~ עמ' 299

הפסיכולוגיה של השיגעון (2018)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – הפסיכולוגיה של השגעון
  • "באנליזה, 'מה אכפת לי' מפנה מקום לרגשות אשמה."
  • "בני האדם מנסים בעצם למצוא לידה חדשה, שקו החיים שלהם לא יופרע בה על ידי שיעור של תגובות העולה על מה שביכולתם לחוות בלי לאבד את תחושת ההמשכיות של הקיום האישי."
  • "היה לכן שבריר שנייה בו נחוותה אימה מפני שיגעון, אך חרדה ברמה כזו היא בלתי־ניתנת־לחשיבה. עוצמתה עולה על כל תיאור, והגנות חדשות מתארגנות מיד, כך שבפועל השיגעון מעולם לא נחווה."
  • "מעולם לא התאהבתי ביצר המוות, ואשמח מאד אם אוכל לחלץ את פרויד מן הכורח לשאתו לנצח על כתפי האטלס שלו."

נאמר עליועריכה

  • "אותנטיות ויצירתיות - אפיוני 'העצמי האמיתי' - הם הנושאים הראשיים של הגותו." ~ מרדכי גלדמן
  • "ויניקוט מדבר על מושג ה'אם טובה דיה', שמצד אחד אינה 'טובה מדי', ולכן היא מאפשרת לילד לפגוש קשיים ולהתמודד עמם, ומצד שני היא מציעה לילד די תמיכה והחזקה כדי שלא יוצף בתסכול, בכעס ובכאב שעדיין אינו יכול לשאת ולעבד בכוחות עצמו." ~ יעלה ורטהיים
  • "כפי שציין וויניקוט, יש להבחין בין ויתור זמני על אומניפוטנטיות, ויתור שמהווה בפני עצמו ביטוי של העצמי האמיתי, שמסוגל להשהות את עצמו ולהשתמש בינתיים בעצמי המזויף, לבין שימוש בעצמי המזויף שמגיע מתוך כניעה, היענות וחיקוי." ~ רחל בר-יוסף-דדון
  • "לפי ויניקוט, הדרך לאינטגרציה עוברת במה שהוא מכנה תהליך הפרסונליזציה - חוויית השתכנות הנפש בתוך הגוף. הוא מזהיר אותנו מפני הישענות על השכל המנותק מהגוף, כשהשכל עלול להיות מקום מושבו של העצמי המזויף." ~ דני שראלף
  • "הנפש והגוף היו עבורו בלתי ניתנים להפרדה, הם היו 'גוף ורוח אשר עמוק בפנים הם היבטים תלויים זה בזה של אותה מציאות'."[1] ~ ואן דר פוסט
  • "הוא עודד תלמידים או עמיתים למצוא את דרכי העבודה האישיות שלהם, ולא לנהות אחריו."[2] ~ מרגרט ליטל

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מצוטט בתוך: מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 56
  2. ^ חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 73