דיונים (ספר)

דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס (באיטלקית: Discorsi sopra la prima deca di Tito Livio) הידוע בכינויים דיונים ודיונים על ליוויוס, הוא ספר שנכתב על ידי ניקולו מקיאוולי בשנת 1517.

"כדי להיות יעילים עלינו להסתיר את כוונותינו."
"אין צורך שהשליט יהיה דתי, אלא שיראה כדתי."
"ה'כן' של אדם אחד שווה בדיוק כמו ה'לא' של אדם אחר."
"דברי רכיל מעצבנים את האנשים, ואינם גורמים להם לתקן את מידותיהם."
"העוצמה היא זו הרוכשת לה בנקל את התארים, ולא התארים את העוצמה."
"גידופים וחרפות מולידים שנאה ואין בהם שום תועלת." ~ ספר שני, פרק כ"ו
"הניסיון מצביע על כך שאנשים אינם זוכים לצבור עושר ויכולת, אלא תחת שלטונה של ממשלה מתקדמת."
"שניים הפועלים בדרכים נבדלות, משיגים אותה התוצאה, ושניים הפועלים בדרך זהה, האחד מגיע למטרתו והאחר אינו מגיע."
"הדנים לכף חובה את המהומות בין האצילים לפשוטי העם, נדמה לי שהם מגנים אותם דברים שהיו הסיבה הראשית לכך שרומא נשמרה חופשייה."
"מפני שדי לבקש ממישהו את כלי הנשק בלי לומר: 'אני רוצה להרוג אותך בהם', כי כשכלי הנשק נמצא אחר כך בידך, אתה יכול לספק את תאוותך."
"לפשוטי העם ברומא נראה שהם ראויים לכהונת הקונסול כי חלקם בעיר גדול יותר... אך משהיה עליהם להעריך את האנשים שלהם כפרטים, הכירו בחולשה של אלה והעריכו שאיש מהם אינו ראוי למה שנראה להם כי כולם ביחד ראויים לו."
"חולשתם של האנשים בני־זמננו, הנגרמת מן החינוך הרפה שקיבלו וממעט הידע שיש להם על הדברים, מביאה לכך שחלק מן הדעות העתיקות נראות בעיניהם בלתי אנושיות וחלק מהן נראות להם בלתי אפשריות."
"כשאני... רואה כמה גדול הכבוד שחולקים לימי קדם, כמה להוטים בני־אדם לקנות פסל עתיק, ולא גם קטוע, ולו גם בדמים יקרים מאוד... ואני שם אל לבי, מצד אחר, שבני אדם אומנם מתפעלים גם מן המעשים הגדולים והכבירים שעשו מלכויות ורפובליקות בימי קדם... ממעשיהם של מלכים, שרי צבא, אזרחים נותני חוק ומשפט ואחרים... אבל מחקים אותם מעט ואין דבקים במידותיהם, ונהפוך הוא, סרים מדרכם של אלה בכל מקום – איני יכול שלא לתמוה תמיהה גדולה וגם להצטער צער רב." ~ מתוך הפתיחה לספר הראשון של "דיונים", בתרגום אפרים שמואלי (מקיאבלי – כתבים פוליטיים עמ' 51–52)

נאמר עליו

"ספר חשוב ביותר הדן בשאלות הפוליטיות הגדולות, בתשוקת הביטחון והחירות, בשאיפת הכוח והתהילה ובניתוב הרוע למען הצדק והטוב המשותף." ~ ניקול הוכנר