והיה העקוב למישור

נובלה מאת ש"י עגנון

והיה העקוב למישור היא נובלה מאת שמואל יוסף עגנון על זוג חשוך ילדים בגליציה של אמצע המאה ה־19. הספר יצא לאור ב־1912.


  • "מה רצית להגיד? ויאמר לו ההלך, את אשר היה בפי להגיד הגדתי."
  • "ברצות ה' לערער דרכי איש – מזלו יעוף חיש. והרבה שלוחים למקום להוריד עד לאשפות אביון."
  • "שמיום שברא הקדוש ברוך הוא את עירם לא נמצא אורח גווע על פני חוץ ואין מאסף אותו הביתה."
  • "אלמלא אותו רשע תיפח רוחו שירד לחיינו והביא אותנו לידי תאוות הניצחון לא באה עלינו כל הצרה הזאת."
  • "אין זאת כי אם הבורא יתברך לא יחפוץ כי נאכל מיגיע כפינו ככל איש מישראל."
  • "ויקלל את העניות שהביאתו לידי קבצנות, ואת הקבצן שהשיאו למכור את כתב ההמלצה, ואת הפונדקי יותר מכולם."
  • "אך את עצמו לא זכר ולא נתן תפילה בנפשו, הגם שהוא גופא היה מקור כל הרעות והגורם להשתלשלות כל הצרות האלה באשר נתן אוזן קשבת לתעתועי היצר וילך שובב אחרי לבו."
  • "והשומר שהיה בקי באותו מעשה שסיפרנו לעיל העמיד את המצבה לראוי לה ויתן שם ושארית בישראל למנשה-חיים הכהן שהלך ערירי. ובבוא יום הכסא עמדה קריינדיל-טשארני על קברו של מנשה-חיים ודמעותיה ננערו לעפרו."

נאמר עליועריכה

  • "הספר הקטן הזה הוא בלי ספק אחת היצירות היותר יפות, שנוצרו בספרותנו בשנים האחרונות." ~ פישל לחובר, 'הצפירה', 16 באוגוסט 1912
  • "בעקבות הופעת 'והיה העקוב למישור' נקבע מקומו של עגנון לא רק כסופר בולט ביישוב, אלא ברפובליקה של הספרות העברית בכללותה. הספר תורגם לכמה לשונות, והוא העניק לעגנון נראוּת גם מחוץ לגבולותיה של הלשון העברית." ~ דן לאור