פתיחת התפריט הראשי

חיים רמון

פוליטיקאי ישראלי
חיים רמון

חיים רמון (נולד ב־10 באפריל 1950), בעבר חבר הכנסת, יו"ר ההסתדרות ושר בממשלות ישראל.


  • "יצחק רבין נרצח על ידי בן עוולה גם כי לא האמנו שזה יכול לקרות, ואולי בעיקר בגלל שלא האמנו. הייתה לנו קונספציה וסירבנו להאמין." ~ מתוך דברים בשבעה ליצחק רבין בבית נבחרי ההסתדרות
  • "הגיעה עת ההכרעות הגדולות. ואין טבעי ומתבקש יותר, בשעה זו ובמציאות הפוליטית של היום, מהקמתה של תנועה מרכזית חדשה גדולה." ~ מתוך "המפץ כבר כאן", ידיעות אחרונות, 4 במרץ 2005
  • "הכיבוש מסכן את עצם קיומנו."
  • "לא ייתכן שחזבאללה ישתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן חי."
  • "היא התקרבה אליי, הרימה את הראש וחייכה אליי בסוג של אותו מבט מזמין. אני מרכין את ראשי אליה והיא לא נרתעת - להפך." ~ עדותו במשפט רמון, נובמבר 2006
  • "כשלתובעת אין על מה להסתמך אז עוברים לדמיון." ~ על התובעת במשפטו
  • "בעיניי הייתה חשיבות רבה, בשלב שבו נמצאנו, שלא נפסיד את המלחמה... הסיבה השנייה הייתה, שראש ממשלה, שמנהל מערכה - אתה צריך לתת לו גיבוי... זה התחייב גם ממה שאני חושב באופן עקרוני, וגם, כמובן, במערכת יחסים מאוד קרובה עם ראש הממשלה [כדי שלא] תהיה פגיעה קשה בסמכותו וביכולתו להנהיג בעת מלחמה..." ~ הסבר לוועדת וינוגרד מדוע תמך בשלב האחרון של מלחמת לבנון השנייה (דו"ח הוועדה, פרוטוקול עדות חיים רמון, עמודים 41 - 42)
  • "נכון, הפרדה והיפרדות לא היו מונעים את כל מעשי הטרור... אבל רבים מהאנשים שהובלנו לקבורה בחודש האחרון היו נמצאים היום בין החיים, אילו היה בינינו לבין הפלשתינאים גבול בטחוני, דמוגרפי ומדיני - לפחות לתקופת ביניים... אם תהיה פריצת דרך מדינית, אשמח להודות בטעותי. אלא שאני סבור, שכל מי שהכשילו עד היום את תוכנית ההפרדה הם הטועים טעות מרה, ששילמנו ועוד נשלם עליה מחיר גדול וכואב כל כך." ~ מתוך המאמר "הפרדה עכשיו" (ידיעות אחרונות, 11 באפריל 2002), שקרא להקמה מיידית של גדר ביטחון, שתפריד בין ישראל לבין הגדה המערבית
  • "האמת היא שאני קיבלתי לידיי אוניית־ענק בעלת עבר מפואר ומוניטין היסטוריים, אבל 'טיטניק' זאת הייתה נקובה ורקובה, והיא הייתה בדרכה למצולות, בשעה שעל סיפונה העליון עוד חגגו החוגגים... זאת הייתה התמונה האמיתית של ההסתדרות ביולי 1994, ביום בואי אליה. היא הייתה בגסיסה מתמשכת. דמותה ותדמיתה הציבורית הפכו למשל ולשנינה והיא נתפסה בעיני כול כמוסד רקוב, מסואב ומושחת. בסקרי דעת הקהל ובתקשורת של הימים ההם נחשפה ביקורתם הנוקבת של רוב אזרחי המדינה, ובכללם גם רוב חברי ההסתדרות ורוב חברי מפלגת העבודה, על הנעשה בהסתדרות ובמוסדותיה." ~ מתוך "ההסתדרות וחוק ביטוח בריאות ממלכתי" מאת חיים רמון, 2003, עמודים 2 - 3
  • "התהליכים המדיניים, שאנחנו ניצבים בפניהם, הם בלתי נמנעים. הם יביאו, במוקדם או במאוחר, להתפוררותו של הימין האידיאולוגי. זה יהיה חלקו השני של המפץ הגדול. הליכוד במתכונתו הנוכחית ייעלם. הפתרון הנראה באופק, בין שיהיה הסכם מסגרת מדיני ובין שיהיה מהלך מדיני־בטחוני חד־צדדי, יביא לקצו של הימין האידיאולוגי." ~ מתוך "שרון - חמש שנים קדימה", 2011, בעריכת צ. אבישר, עמוד 61

חוק ביטוח בריאות ממלכתיעריכה

  • "לפני חודשיים בא גם מזכ"ל המפלגה וביקש לדחות את 'חוק ביטוח בריאות ממלכתי' בשנה. וחיים הברפלד אמר בכנס תומכים, לפני הפריימריס: "בואו נדון בחוק בעוד שנתיים - שלוש." ארבעים וחמש שנים לא רצתה ההסתדרות ולא רצו שרי האוצר בחוק. אחרי ארבעים וחמש שנים בא, סוף סוף, שר אוצר, שהיה מוכן ליטול על עצמו סיכון תקציבי, ואמר, בניגוד לדעת פקידי האוצר: "נלך על זה!" מי שממשיכה למנוע, לצערי, את חקיקת החוק, היא ההסתדרות. בכל פגישה אומרים לי: "מה בוער לך?" שנה וחצי אני עובד על החוק, ושואלים אותי: "מה בוער לך?" האמינו לי, לי באופן אישי - "לא בוער". גם לחלק גדול מכם - "לא בוער". יש לנו שירותי בריאות יוצאים מן הכלל. יש לנו הקשרים שלנו, והטלפונים שלנו והלשכות שלנו, ואנחנו "מסדרים" אחד לשני את כל צורכי הבריאות שלנו. אבל ל-80,000 ילדים ללא ביטוח בריאות "זה בוער". ל-300,000 איש, שאינם מבוטחים, "זה בוער". למאות אלפי "מעוכבי זכויות", שאתם, בקופת-החולים הכללית, הקפאתם את זכויותיהם, ברגע שלא היה להם כסף לשלם עבור חברותם - "זה בוער". היום, באין חוק, אתם מנציחים מצב, שבו "סל הבריאות" של קופת-חולים, שהיה במחתרת, יחזור לשם. איש לא ידע מהו ואיש לא יידע. כשניגשתי אני ושאלתי מהו "סל הבריאות" של קופת-חולים, ענו לי: "זהו סוד". אסור לדעת. עכשיו הם באים ואומרים, שהסל יחזור למחתרת. אתם, המבוטחים, לא תדעו למה אתם זכאים. מה שהיה הוא שיהיה. ומי שאין לו אמצעים ימשיך להיות בן-ערובה; בריאותו תהיה בת-ערובה. אתם בעד מס רגרסיבי? מה קרה לכם? היום זהו מס רגרסיבי: ככל שאתה עשיר יותר - בקופת-חולים אתה משלם פחות. עכשיו העלו את המס של הכנסת הנשים העובדות. כל הנשים המשתכרות עד 2,500 שקל, שהן 75 אחוזים מהנשים העובדות, משלמות יותר. ולמי העניקה ההסתדרות הנחה? למי שמרוויחה 4,000 שקל, והכנסת משפחתה - 10,000 שקל. זהו הסוציאליזם החדש. אתה עשיר - תקבל הנחה; אתה עני - תשלם יותר. לא יהיה חוק, ואתם יודעים, שלא יהיה חוק, וראש הממשלה יודע, שלא יהיה חוק. הוא אדם הגון, ישר, והוא יודע, שלא יהיה חוק. הוא ימשוך מחר את החוק ויקבור אותו. לצערי, קופת-החולים תקרוס, בראש ובראשונה. אני עשיתי הכול, האמינו לי, עשיתי הכול. הצעתי אינספור הצעות פשרה. החוק הזה בא להציל את קופת-חולים: 800 מיליון שקל "על השולחן" היתה קופת-חולים הכללית צריכה לקבל. החוק היה צריך להציל אותה. אני לא אוכל למנוע את קריסתה. אתם לא רוצים שאני אציל. כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוק שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד." ~ מתוך "נאום הלווייתנים", ועידת מפלגת העבודה, 30 בינואר 1994, בהתייחס לסוגיית חוק ביטוח בריאות ממלכתי וההפרדה בין קופת החולים הכללית (שירותי בריאות כללית דהיום) ובין ההסתדרות (ר' גם "אנו מכריזים בזאת - 60 נאומים נבחרים בתולדות ישראל", עורכת: אניטה שפירא, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2008; עמ' 217)
  • "ההסתדרות מנעה במשך שנים את חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ויצרה מצב חולה, שבו קרוב למיליון אזרחים ישראליים היו חסרי ביטוח מלא או חלקי. לעולים החדשים שהגיעו בהמוניהם בתחילת שנות ה-90 היה רק כיסוי רפואי מינימלי. תשלום המס האחיד היה רגרסיבי, גמלאים ובני השכבות החלשות והמוחלשות שילמו 6% עד 7% משכרם, ובני השכבות המבוססות שילמו כ-2% עד 3% אחוזים משכרם. בשל העובדה שההסתדרות גזלה למימון קיומה כשליש מהתשלומים לקופת החולים, קופת החולים של ההסתדרות העניקה שירותים פחותים בכ-40% משירותי קופות החולים "מכבי" ו"מאוחדת", שלא היו צריכות להקצות הון עתק למימון מנגנונים מנופחים ולעיתים אף מושחתים. לא פחות גרוע מזה, קופת חולים של ההסתדרות הייתה על סף קריסה, עם גירעון של מיליארדים.קרנות הפנסיה ההסתדרותיות צברו גירעונות אקטוארים אדירים והפנסיות של למעלה מ-600 אלף חברי קרנות הפנסיה היו בסכנה מיידית ומוחשית. רק בזכות ההסכמה בין האוצר לביני – שהמדינה תערוב לזכויות החברים בקרנות הפנסיה – הם ניצלו. רוב החֲבָרוֹת בחברת העובדים של ההסתדרות נוהלו במעורבות פוליטית, שגבלה ברשלנות פושעת. נכסי חברת העובדים בסך של למעלה מ-10 מיליארד שקל במונחי 1994 ירדו לטימיון. חברת העובדים פיטרה ללא רחם עשרות אלפי עובדים ממפעליה. זכור לשמצה ליל הכלבים, שבו שיסו מנהלי מפעל סולתם (שהיה שייך להסתדרות) כלבים בעובדיהם, חברי ההסתדרות ששבתו במפעל. ספרו של פרופ' גרינברג על "קריסת חברת העובדים בשנות השמונים" מתאר בפירוט את קריסת הגוף האדיר הזה. ההסתדרות ושלוחותיה פשטו ידן וביקשו סיוע מן הממשלה. בתמורה לסיוע הממשלתי, ההסתדרות "מכרה" את העובדים וויתרה על מאבקי שכר ופנסיה, העדיפה את הקופה על החולים, את הקרן על הפנסיה ואת החברה על העובדים. לעסקניה דווקא דאגה ההסתדרות היטב. חברי הוועדה המרכזת (ממשלת ההסתדרות), למשל, קיבלו משכורות גבוהות יותר ב-30% מאלה של שרי הממשלה, והיו זכאים לצאת לפנסיה תקציבית כבר בגיל 45." ~ מתוך "היינו משועבדים: ההסתדרות הישנה היתה גוף מושחת ורקוב", "כלכליסט", 23 באפריל, 2018

קישורים חיצונייםעריכה