חיים נחמן ביאליק

חיים נחמן ביאליק (9 בינואר 1873 - 4 ביולי 1934), מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, כותב מסות, סופר, מתרגם ועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית. נתכנה בשם "המשורר הלאומי". עם זאת, רבים משיריו עוסקים בנושאים אישיים.

חיים נחמן ביאליק, 1923

מתוך שיריו

"לי אין עולם אלא אחד - העולם שבלבבי."

• "הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן־תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת." ~ הכניסיני תחת כנפך

---

• "אִם בְּהָקִיץ וְאִם בַּחֲלוֹם, אַךְ לוּ עוֹד פַּעַם אֶחָת,

אֲהָהּ, לוּ אַךְ הַפָּעַם, וְלוּ רַק עַד־אַרְגִּיעָה,

יִשָּׁנֶה נָא אֵלַי בְּכָל־יְקָרוֹ חֲזוֹן קַדְמַת יַלְדוּתִי

וּבֹקֶר חַיַּי יַעַבְרֵנִי בִּמְלֹא מָתְקוֹ הָרִאשׁוֹן." ~ אחד אחד ובאין רואה

---

• "קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –

בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי.

מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי

נִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,

נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל־בֵּיתִי." ~ קומי צאי

---

• שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,

מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי -

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה־נַּפְשִׁי כָלָתָה

בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,

מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,

הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,

תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?" ~ אל הציפור

---

• "הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם

וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן

שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם

הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן." ~ הקיץ גווע

---

• "וּבְעוֹד כֻּלְּךָ רֹעֵד מִצִּנָּה חֹדֶרֶת, יְדִידִי,

כִּי־יִפְגַּע אָזְנֶיךָ שִׁיר זָמִיר הַמְצַפְצֵף וְהוֹמֶה –

הַאֻמְנָם לֹא־תָנוּד לַמְשׁוֹרֵר הַבּוֹדֵד, הַיְחִידִי,

וְלֹא־תִשְׁמַע שִׁירָתוֹ כִּשְׁמֹעַ קוֹל שִׁירָה יְתוֹמָה!" ~ שירה יתומה

---

• "אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:

הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;

קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה." ~ אחרי מותי

---

• "לי אין עולם אלא אחד - העולם שבלבבי."
• "אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה־זֹּאת אַהֲבָה?"
• "יש מילים - הררי אל, יש מילים - תהום רבה."
• "בדקתם נעליכם? טִלאתם אדרתכם? צאו הכִינו תפוחי אדמה."
• "אייך? ואני עוד לא ידעתי מי ומה את - ושמך על שפתיי רעד".
• "הִיא יושבה לחלון ושורקה שערה, בעיניכם הִיא פרוצה ובעיני הִיא ברה."
• "'לך ברח?' – לא-יִברח אִיש כמונִי!"
• "צנח לו זלזל על גדר וינום."
• "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור."
• "איכה נישא פנינו? במה נקדם יום יבוא?"
• "ים הדממה פולט סודות, וכל העולם כולו שותק."
• "לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן־הַהֶפְקֵר, אַף לֹא־בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי."
• "מִתַּחַת לְצִיּוּן עֵץ דַּל, נְבוּב נְסָרִים דַּקִּים, בְּאֶחָד מִימֵי אֱלוּל מָצְאוּ עַצְמוֹתָיו מְנוּחָה." ~ אבי
• "ראִיתִיכם שוב בקוצר ידכם ולבבִי סף דִמעה."
• "קומו, תועי מִדבר, צאו מִתוך השממה; עוד הדרך רב, עוד רבה המִלחמה."
• "מה רב, אוי, מה רב השיממון בארץ המלאה הפתוחה, שהכל נתנת הִיא לנו, אך אחת לא תיתן – מנוחה!"
• "אכן חצִיר העם, יבש היה כעץ / אכן חלל העם, חלל כבד אין קץ."
• "אכן נבל העם, מלא נִקלה ורוש / כולו רקב ומסוס מִכף רגל עד ראש!"
• "אכן אובד העם, שואף חרפה ורוק / אין למעשיו יסוד ולפעלו אין חוק."
• "אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו שאבו אחיך המומתים."
• "שמיִם, בקשו רחמִים עלי! אִם יש בכם אל ולאל בכם נתִיב – ואני לא מצאתִיו – הִתפללו אתם עלי!"
• "ארור האומר: נקום! נקמה כזאת, נִקמת דם ילד קטן – עוד לא ברא השטן!" ~ השיר "על השחיטה"
• "התליין! הא צוואר – קום שחט!"
• "ואִם יש צדק – יופע מִיד! אך אם אחרי השמדי מתחת רקיע הצדק יופיע- ימוגר נא כסאו לעד!"
• "הוא נִכנס אל גִנזי הפרדס ובידו לפִידו – וחמִשים לפרדס שערִים, ובכל נתִיבותיו חתחתִים: תהומי תהומות והררי הרִים."
• "בְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים – הַחַיִּים עַד-הָעוֹלָם!"
• "קִראו לנחשִים ויעבִירו זעמכם עד קצה הארץ... קִראו לנשרִים ויִשאו זעקתכם עד לב השמיִם... קִראו לעבִים ויִשאו יגונכם אל רחבי הימִים."

פזמונות

• "למִי תודה, למִי ברכה? – לעבודה ולמלאכה!"
• "למִי אבן טובה, ולמִי המרגלִית, ולמִי שש אצבעות בידו השמאלִית?"
• "קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים. ובכל ביצה - הס פן תעיר - ישן לו אפרוח זעיר."
• "מִנהג חדש בא למדִינה: אתמול חנה, מחר פנִנה."
• "אחת, שתיִם, שלוש, ארבע – הִזמִין אל לך אִישה – בחר בה! אל תתמהמה, אל תאחר, שמא יקדמך אחר."
• "מִנהג חדש בא למדִינה: שִמלת שש וכתנת פסִים – ובשבתות, בין העצִים, פורחִים נשִיקות ואגסִים."

מתוך סיפוריו

• "מבת צחוקו התמידית נכּר שהוא נהנה. יושב הוא ממולי, מצחצח כנגדי בשניו הלבנות ונהנה. מאֹד מאֹד הוא שבע רצון. כל דבר ממציא לו קורת רוח." ~ 'איש הספון'
• "והיה מדי יצר לרוּחה בבית פנימה, ועלתה על גג המגדל והתהלכה שם לרוח היום, או אל מעקה הגג תשען והביטה אל מרחבי הים אשר מסביב, והקשיבה להמון גליו, והייתה לה הרווחה." ~ 'בת המלך ובן זוגה'
• "פקידי היער – רובם גחכנים ועליזי רוח – מבדחים את דעת הנשים."
• "הפרנסה היתה מצומצמת, החיים דלים, אבל היו בהם מעט שלווה ונחת."

מאחורי הגדר (1909)

דף ציטוטים מורחב – מאחורי הגדר

• "בימי בכורי הפירות בגן היו עושים חליפין: הוא זורק לה דרך הגדר פת לבנה של שבת והיא זורקת לו תפוח נאה או אגס מהודר."
• "אבל נח אינו משגיח בריבות שבשכונה. נֹח שותק ואין יודע מה בלבו. בין הבריות אינו מתערב ועם העגלונים אינו מרבה שיחה."
• "האילן הושיט לו בראש שרביט אחד, קרוב ביותר, שני תפוחים אדומים וּבשלים, כמי שאומר: טול, שלך הם."

יום שישי הקצר (1910)

• "וקם ביום הששי הקצר כעלות השחר ותיכף לנטילת ידיים נזדרז והתחיל בעבודה מִיָּד. הלואי שיִכָּנס ויצא בשלום! חרד הוא על כל רגע קטן שלא יֵצֵא לבטלה."
• "העגלה רקדה על־גבי יתדות הדרכים והרקידה עמה את גופו הרצוץ של ר' ליפא. כמעט שנתפזרו עצמותיו בדרך. אילני יער, זקנים מופלגים, רחבי ענפים וּמסובּלי שלג, עברו לעיניו בתוכחה של שתיקה וּבזעף גדול."
• "וּבחצות היום, כש'הקהל' בעיָרה יצא מבית־הכנסת והלך בהדרת שבת וּבנחת בצדי הרחוב וּבאמצעו, והכל נותנים וּמחזירים 'ברכת שבת' זה לזה – בו ברגע נחלצה וּבאה כנגדם מן המבוי עגלה מהירה וקלה."

גילוי וכיסוי בלשון (1915)

• "הלשון לכל צרופיה אינה מכניסה אותנו כלל למחיצתם הפנימית, למהותם הגמורה של דברים, אלא אדרבה, היא עצמה חוצצת בפניהם."
• "הלא דוקא אותה האפלה הנצחית, זו המטילה אימה כל כך – הלא היא היא לבדה שמושכת אליה כל ימי עולם את לב האדם בסתר ומעוררת בו געגועים כמוסים להציץ בה רגע קטן. הכל יראים ממנה והכל נמשכים לה. במו פינו נבנה עליה מחיצות של מלים מלים ושיטות שיטות להעלימה מן העין, ומיד הצפרנים חוטטות וחוטטות באותן המחיצות, כדי לפתוח בהן אשנב קטן, סדק כל שהוא, ולהציץ דרך שם רגע אחד אל מה ש“מעבר הלז”. אולם אהה, שוא יגיעת אדם! בו ברגע שהסדק נפתח לכאורה – והנה חציצה אחרת, בדמות מלה או שיטה חדשה, עומדת פתאום במקום הישנה וחוסמת שוב את העין."
• "האם לא היה אדם הראשון ברגע זה אף הוא צַיָר וחוזה נשגב, בורא על פי אינטואיציה ניב שפתים, וניב נאמן מאוד – על כל פנים לגבי עצמו – לזעזועים נפשיים עמוקים ומסובכים."

החצוצרה נתביישה (1917)

דף ציטוטים מורחב – החצוצרה נתביישה

• "כל ימות החול היה אבא שוהה ביער, ובערבי שבתות וימים־טובים היה חוזר בעגלתו לביתו ומבלה יום או יומים במסבת אשתו וילדיו."
• "בלילי החורף ובימי הקיץ הארוכים באה אשה לבית חברתה או לסטיו שלה לשם שיחה בטלה, להתליע קטניות, לטגן מרקחת, או לשם מריטת נוצה וסריגת פוזמק בחבורה."
• "חן ערב הפסח שכן על כל העולם, בין העבים הקטנים ברקיע נתפנו רוָחים גדולים, שבילי תכלת חדשה, תכלת של פסח. באויר הזך התנצחו זה עם זה גלים קטנים של חמימות מתוקה וצנה משיבת נפש."

אמרותיו

ביאליק בצעירותו

• "כל ההתחלות קשות, אך קשה מהן היא ההתמדה."
• "אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים [המפרשים] האלה המתנפנפים מעל התורן לעין כל."
• "גזזיני ואגרשך, עדפיני במילייך." ~ הכוונה היא: תני לי גזוז ואשלם לך במטבעות של גרוש, תני לי עודף במטבעות של מיל.
• "לחם צר ומים לחץ." ~ על מצות ומי סודה
• "עומדים שני ליצים, אוחזים בעצים, מכים בביצים והמיטיב להכניס ללוך, הרי זה משובוח." ~ על משחק הביליארד
• "הסיגריה – בצד אחד אש, בצד שני טיפש ובאמצע – עשב יבש."
• "כל מיני 'האנוסים' שלנו, שנכנסו לבטן הנצרות 'וקרקרו במעיה' ושם הוסיפו לחתור מתוך רצון יהודי ומתוך דם יהודי – גם אני כהיטלר מאמין בדם ובכח הדם – לאט לאט תחת שרידי האלילות, והם הם בעיקר – אף כי קוראים בשמות של גויים גדולים – שהכשירו את יצירת כל תנועות החופש הגדולות בעולם: את הרינסנס, הליברליזם, הדימוקרטיזם, הסוציאליזם והקומוניזם." ~ דברים שאמר באוניברסיטה העברית, 1933.
• "כל 'וכדומה' אינו בא אלא לשם טישטוש דבר־מה שאינו דומה למדובר... זה טוב במיוחד בהרצאה, שהקהל המקשיב אין לו שהות להרהר ולהקשות קושיות..."
• "מה שיש בשפה העברית, כלומר, בכל הספרות העברית המסורתית וגם החילונית, יש אחד היודע: הרב קוק; אך מה שאין בה, עדין לא נולד אדם שיודע!" ~ על הטענה "דבר כזה אין בשפה העברית!"

על חינוך ודעת

• "היהדות הוציאה את המדע, או נכון יותר, את התורה (המונח 'תורה' הוא מושג עליון, שהמדע כלול בתוכו), לרשות הרבים. כל מי שרוצה לזכות בו יכל לזכות בו. דברי התורה נמשלו למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, מים אין להם הרים, יש שטח שווה אחד, – ודעת אמתית צריכה למלא את כל הארץ כמים, 'כמים לים מכסים'. זהו הצביון היהודי האמתי בעולם הרוח, – להשוות את השטח העליון של התרבות הרוחנית בתוך האומה במדה אחת, שלא יהיה שם גדול וקטן." ~ בנאום לפתיחת השיעורים האוניברסיטאיים בתל אביב, דצמבר 1933
• "אנו צריכים לבנות את ירושלים של מעלה. ירושלים של מטה היא אמצעי לבנין ירושלים של מעלה. תל אביב היא העיר שנבנתה על ידי יהודים ומתחילה ועד סוף נבנתה על חול, אלא שבשעה זו באו ועשו לה יסוד מוצק והוא החינוך - בנין שיהיה לעדי עד. תורה היא מלה עברית בלעדית. אין בלשון אחרת המושג תורה. היא אינה חכמה או מדע ואמנות בלבד והיא גם לא מושג הכולל את כולם... התורה ביחד עם הארץ יהיה הבנין שלם. אתם תינוקות עמלים תמיד לעשות את הבנין שלם לכן אין מבטלים תינוקות של בית רבן מתלמוד תורה אפילו לבנין בית המקדש - שהוא עליון על הכל, שובו לעבודתכם ולתורתכם מפני שזה הבנין החזק והנצחי ביותר בלעדיו אין שום ערך ליתר עבודתנו שובו לתלמוד תורה שהוא כנגד כולם." ~ בקבלת פנים שערכו לכבודו ילדי תל אביב בשנת תרפ"ד אחרי שעברו לפניו בסך תלמידי בתי הספר בעיר ('שנה בשנה', תשל"ד, עמ' 335)
• "יודעים אנו, כי החוכמה האמיתית היא זו הלומדת מכל אדם. חלונות הבית הזה ושעריו יהיו איפוא פתוחים לארבע רוחות השמיים, להביא אליו את כל הטוב והנעלה מכל תנובות רוחו היוצר של האדם בכל הזמנים ובכל הארצות. ואולם גם אנחנו לא טירונים אנו במלכות הרוח, ובלמדנו מכל, יש לנו גם מה־שהוא ללמד. ובטוח אני כי יבוא היום ואותם העיקרים המוסריים שהונחו ביסודם של בתי תורתנו, כגון אלה המנויים בברייתא הקצרה והמופלאה, שנקראת פרק 'קנין התורה', יעשו לנחלת האנושיות כולה." ~ בטקס פתיחת האוניברסיטה העברית, אפריל 1925

• "צריך לשמור על סופרי א”י שלא יעשו מרי לב ונפש, שלא יבואו ויפיצו מרירות־לבם בארץ. צריך לגרש את כל מרי הלב..." - מתוך 'שיחותי עם ביאליק', שמעון ראבידוביץ.

על השבת

• "השבת כסמל המזוקק והצרוף ביותר של הרעיון הסוציאלי ושוויון ערך האדם." ~ איגרות ביאליק, כרך ה, עמ' רטז
• "עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים ואין צלם אנוש בעולם." ~ איגרות חיים נחמן ביאליק, בעריכת פ' לחובר, 1939, כרך ה' עמ' רכ.
• "סכנה גדולה נשקפת לנו שנתפלג ונהיה לשני שבטים: האחד נאמן לקנייני האומה, והשני – פורק־עול, פוקר וכופר, הולך בדרכי ירבעם בן נבט. בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול, לא תהיה לנו תקומה... יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד, ‘חיזוק שבת‘ או ‘עונג שבת‘. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחוכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת." מקור
• "אף לאחר שנתחולל בי ׳שנוי ערכין׳ גמור הייתי נזהר בעישון בשבת, אפילו בחדרי חדרים. בשמירת מצוה זו ראיתי ענין לאומי-עממי, התקשרות אל כלל ישראל, אל ההמונים הנושאים בעול היהדות ואינם מבקשים חשבונות רבים... הצטערתי הרבה על "ההתבטלות שהיתה בי" אז בפניו [בפני 'אחד העם'] בענין העישון בשבת, וכמה פעמים קבלתי עלי בקבלה גמורה ומוחלטת לחדול מזה. אבל כאן נתגלתה בי חולשת רצוני, ואולי חולשת אופיי בכלל. מעוות לא יוכל לתקון". ~ דבריו האחרונים של ביאליק לאהרן ליטאי לפני מותו,'הארץ', 'התבטלות היתה בי', 6 יולי, 2001.
• "דע לך, שהנני מבדיל הבדלה גמורה בין מה שאדם עושה בפרהסיה ובין מה שהוא עושה בחדרי ביתו. בפרהסיה, אם אדם יעשן ב'עונג שבת' שלי, אוחזנו במפרקתו ואשליכנו החוצה. מה שאין כן בחדרי ביתו, ברשות היחיד שלו. שם צריך שיהיה בן חורין לנהוג כחפצו, ואת החשבון בינו ובין קונו יעשה הוא בעצמו, באין איש איתו." ~ ש' שלום, עם ח"נ ביאליק ומכס ברוד, 1984, עמ' 44.
• "איכה לא יבינו צעירנו, כי עם ישראל ברוב מנינו ובנינו - זה שעל אדמתו אתם יושבים, ובכספו אתם יושבים, ובכספו אתם נתמכים, נתן את ידו לבנין הארץ, על דעת כך שתשמר השבת בשלמותה, ועל דעת כך שולחתם הנה. הטוב, נכון הדבר, כי תמעלו מעל בשליחותכם?" ~ איגרות ביאליק, כרך ה, עמ' רכט.
• " 'שבת המלכה'. בדמיון העם הייתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. היא השבת שהכניסה הקדוש ברוך הוא לעולמו בגמר מעשה בראשית, 'כדי שלא תהא החופה המצוירת והמכוירת חסרה כלה'. היא שהייתה חמדה טובה להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו ולא מצא לה בן־זוג נאה אלא ישראל." ~ הלכה ואגדה, 1917
• "אין זאת כי אם אידיאה נשגבה אחת, צורה אחת עליונה של שבת רחפה לפני עיני האנשים המפורדים האלה, ורוחה הוא שקבצם הנה מכל הדורות ועשאם שותפים ביצירתה ובשכלולה. כל 'מתקיף', כל 'וּרמינהו', כל סייג וכל גדר אינו אלא תג ציורי חדש, פיתוח נוסף באותה הצורה, תג ופיתוח מוכרחים, מפני שבלעדיהם לא תהיה למה שצריכה להיות. ומה פרי כל העבודה הטרחנית הזאת של ההלכה? יום שכולו אגדה." ~ הלכה ואגדה, 1917

• "אם אנו חוזרים לא"י – עלינו לחזור עם השבת" ~ "על אהל שם ועונג שבת"
• "היום הזה ראוי שבו יפגשו בני העם זה את זה, בשבת שנתנה לפני התורה והיא למעלה מן התורה, והיא סמל לשלום ואחדות". ~ "על אהל שם ועונג שבת"
• "ביום הזה [-שבת] צריכים להפגש כל ששת הקנים שלנו מול פני המנורה לשבת של שלום, המאחדת את הלבבות והמזכירה לכל, שיש לנו שרשים עמוקים ושאיפות למעלה". ~ "על אהל שם ועונג שבת".
• "עכשיו כשאנו שומעים “פעמי גאולה” צריך תוכן השבת להיות קודש, ואולי מכאן תבוא רוח חדשה לכל מהלך חיינו". - "על אהל שם ועונג שבת"
• "אם ב”עשרת הדברות" מקופלת כל התורה - הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות". ~ "על אהל שם ועונג שבת"

על עצמו

• "הנני עוד הפעם אותו ביאליק הקשה ורך כאחד, המתוק והמר ביחד, השוטה וערום בבת אחת, האוהב והשונא בחדא מחתא, המזכה והמחייב תוך כדי דיבור אחד - הוא ביאליק מתחילתו ועד סופו." ~ מכתב ליוסף קלוזנר, 14 בפברואר 1905
• "אין כאן משל ח"ן ביאליק אלא ח"ן בלבד." ~ על ספר האגדה שבעריכתו שלו ושל י"ח רבנציקי.

נאמר עליו

• "אצל ביאליק האמצעי העיקרי של שיכוך הכאב היה הפירוש האלגורי של הסבל כ"צרת האומה" לדורותיה. העצמי הפגוע חילק את סבלו בין רבבות חברי הקולקטיב שהוא, העצמי, נעשה למייצגם." ~ דן מירון
• "מה שמכוון את הקשב שלנו למרחבים לא־נחקרים של שעמום, דיכאון, חרדה, פחד, צער וזעם אלים - מרחבים שהיו חסומים בפני השירה העברית לפני ביאליק - הוא המוזיקה של השיר." ~ מיכל לחמן, על הספר "כינור ערוך: לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק", מאת אריאל הירשפלד

ראו גם

• ספר האגדה
• בעיר ההריגה
• ציטוטים מספר המחקר: כינור ערוך
• ציטוטים מהסיפור: אגדת שלושה וארבעה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: חיים נחמן ביאליק

טקסט בוויקיטקסט: חיים נחמן ביאליק

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיים נחמן ביאליק

• מילים לשירים של חיים נחמן ביאליק באתר שירונט
• כתבי חיים נחמן ביאליק בפרויקט בן־יהודה