פרידריך ניטשה

פילוסוף גרמני
(הופנה מהדף פרידריק ניטשה)

פרידריך וילהלם נִיטְשֶׁה (בגרמנית: Friedrich Wilhelm Nietzsche)‏ (15 באוקטובר 1844 - 25 באוגוסט 1900), פילוסוף גרמני.[1]

פרידריך ניטשה, 1875

כלליעריכה

 
פרידריך ניטשה, 1882
  • "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'."
  • "מה שלא הורג אותי - מחשל אותי."
  • "מת האלוהים! לא יחיה עוד! ואנו רוצחיו!"
  • "וכי מי לא הקריב אי־פעם למען שמו הטוב – את עצמו?"
  • "אדם שופט עצמו לפי הכוונות שלו, אחרים לפי ההישגים שלהם."
  • "החינוך הוא הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל."
  • "בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח."
  • "מוסריות היא אינסטינקט העדר באינדיבידואל."
  • "כל אשר מאהבה ייעשה, מתרחש תמיד מעבר לטוב ולרוע."
  • "אין עובדות, רק פרשנויות."
  • "מבלי מוזיקה החיים היו טעות."
  • אמנות מצילה אותנו מן האמת."
  • חיים חייבים שוב ושוב לגבור על עצמם."
  • "יש בכוחו של האמן לעורר את כוחות הפעולה הרדומים בנפשו של הזולת."
  • אהבה מאחדת את הניגודים באמצעותה של השמחה."
  • "אה נשים, הן גורמות לעליות להיות יותר גבוהות ולנפילות יותר דחופות."
  • "אני לא יכול להאמין באל שרוצה רק שבחים כל הזמן."
  • "רצון לאהבה: משמע שגם המוות לרצון לי."
  • "רבים נוהגים בעקשנות במרדף אחר הדרך שבחרו לעצמם, מעטים במרדף אחר המטרה."
  • "אהבה לאישה אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות."

הולדת הטרגדיה (1872)עריכה

  • "ההכרה הורגת את הפעולה. כדי לפעול יש צורך בעיניים מוסוות באשליה."
  • טבע שנוכר, העוין או המשועבד, חוגג שוב את חינגת התפייסותו עם בנו האבוד, עם האדם."
  • "על מנת שיוכלו להמשיך לחיות, הוכרחו היוונים מתוך אילוץ עמוק ביותר לברוא את האלים ההם."
  • "אותו יצר עצמו, המוליד את האמנות כהשלמתו ומושלמותו של הקיום, בבחינת פתיון להמשך החיים, הוא אשר חולל גם את העולם האולימפי, ששימש בידי ה'רצון' ההלני מעין ראי מזכך. האלים מעניקים צידוק לחיי אדם על ידי כך, שהם עצמם חיים אותם – וזהו צידוק האלוהים היחיד שהוא בגדר טעם מספיק!"

שופנהאואר כמחנך (1874)עריכה

  • "[להיות] אחראים בעצמנו לקיומנו: שנאחז בו בלא שנתיר כי חיינו ידמו למוצר אקראי בעלמא."
  • "מי שבמובן הרחב ביותר נולד להיסטוריה לא יראה לעולם את הדברים נכוחה ובעצמו לא יהיה לדבר שיראוהו נכוחה."
  • "רק המתמסר בכל מאודו לאחד האישים הדגולים יקבל את הסמכתה הראשונה של התרבות."
  • "למה אני חי? איזה מוסר השכל אלמד מן החיים? כיצד הפכתי למה שהנני?"
  • "אף אחד לא יכול לבנות את הגשר הזה אשר עליו אתה, ורק אתה, חייב לחצות בעזרתו את נהר החיים."
  • "מה עוד ניתן להמציא כדי להגדיל את השפעתו האפשרית [של הפילוסוף] על בני־דורו? אילו מכשלות חייבים לסלק תחילה כדי שרושם־המופת שלו יתבטא במלואו וכדי שהפילוסוף שוב יחנך פילוסופים?"
  • "כל אחד מאיתנו משימה אחת בלבד: לסייע בטיפוחו של הפילוסוף, של האמן ושל הקדוש בקרבנו ומחוץ לנו ובכך לעמול למען השלמת הטבע."
  • "לכל אחד מוכר המצב המשונה עת לפתע פתאום זכרונות בלתי־נעימים אוכפים עצמם עלינו ואנו מתאמצים לגרשם ממחשבותינו על־ידי מחוות וקולות נמרצים, אולם החיים ורעשיהם בכללותם מורים, שבכל עת אנו כולנו מצויים במצב מעין זה, בפחד מפני ההיזכרות וההפנמה."
  • "אדם שאינו חפץ להימנות עם ההמון, עליו לחדול להרגיש עצמו בנוח: שיילך אחרי מצפונו, הקורא לו: 'הייה אתה עצמך! כל מעשיך, הגיגיך ומאווייך עד עתה – אינם אתה עצמך'. "

אנושי, אנושי מדי (1878)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – אנושי, אנושי מדי
  • "האושר היחיד ניתן לנו במפעלי היצירה."
  • "הצורך איננו עובדה מבוססת אלא פרשנות."
  • "בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח."
  • "התביעה להיות נאהב היא מן החוצפות הגדולות ביותר."
  • "אהוב את אויביך, בגלל שהם מפיקים ממך את הטוב ביותר."
  • "שום עוצמה אינה מסוגלת להחזיק מעמד אם עדת צבועים היא המייצגת אותה."
  • "נחוץ זיכרון טוב כדי שניתן יהיה לקיים הבטחות. נחוץ כוח דמיון רב כדי שניתן יהיה לחוש רחמים."
  • "ניתן להבטיח מעשים, אך לא רגשות, שכן אלה אינם רצוניים."
  • "האם אין זו מידת נפש בזויה לדמות את האויב תמיד כמרושע."
  • "ודאי שאתה רשאי לדחות בקשה, אך לעולם אל תהא דוחה תודה."
  • "התשוקות נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים עליהן ברשעות ונוכלות."
  • "החינוך הוא הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל."
  • תשוקה מגדילה את מה שאדם רוצה בו; היא עצמה צומחת מכוח אי מימושה."
  • "דבר מוזר הוא העונש שלנו: אין הוא מטהר אלא מכתים, והוא הפשע הגרוע מן הפשע עצמו."
  • "מן הראוי לסלק את מקבצי הנדבות, כי אתה מצטער בתתך, ומצטער בחדלך מלתת."
  • "מן הראוי היה שלא להתיר לאיש להחליט דבר לגבי חייו מתוך מצב של התאהבות."
  • "כדי לבנות מקדש צריך להרוס מקדש."
  • "אתה הולך אל האישה? אל תשכח את השוט!"
  • "מי שמתכחש לגאוותו הוא גאה בדרך כלל באופן כה גס, שכדי לא להתבזות הוא עוצם את העיניים בנוכחותה."
  • "אם תרצו להעפיל גבוה, השתמשו ברגליכם שלכם! אל תניחו שישאוכם, אל תתישבו על גבם וראשיהם של אחרים."
  • "אם חפץ אתה בשלוות נפש ובאושר - האמן; אם נוהה אתה אחרי האמת - חקור..."
  • "סופו של איש האמת להגיע לכלל הכרה שהוא משקר כל ימיו."
  • "כאשר האדם, אבי ההרס, ההרס העצמי, פוצע את עצמו, פצע זה הוא המכריחו לחיות."
  • "האדם הוא דבר נזיל ונוח לקבל צורה - אפשר לעשות ממנו כל מה שחפצים."
  • "הכול באישה חידה והכל פתרון אחד לו - הריון; הגבר אינו אצל האישה אלא אמצעי בלבד, המטרה היא תמיד הילד."
  • "אתה הכוכב הגדול! גם אושרך כלא היה, לולא היו אלה אשר להם אתה מאיר."
  • "יש מי שבשבילו הבדידות היא בדידותו של המוגבל, ויש מי שבשבילו הבדידות היא בריחה מהמוגבל."
  • "על הר האמת אתה אף פעם לא מטפס לשווא; או שתגיע לנקודה גבוהה יותר היום, או שתאמן את עצמך להגיע יותר גבוה מחר."
  • "אנשים שנותנים בנו את אמונם המלא, מאמינים שמגיע להם גם האמון שלנו. ההנחה הזו שגויה, מתנה לא מביאה זכויות."
  • "הדרך הכי טובה להשחית את הנוער היא להדריך אותו להעריך יותר את אילו שחושבים כמוהו מאשר את אילו שחושבים אחרת."
  • חוכמה מציבה גבולות אפילו לידע."
  • "אני חושב שהבנתי למה רק האדם לבדו צוחק; הוא לבדו סובל באופן כה עמוק עד כי היה חייב להמציא את הצחוק."
  • "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'."
  • "האדם לא רוצה להיות חופשי אלא נשלט."
  • "סופר טוב ניחן לא רק באינטלקט שלו אלא גם באילו של חבריו."
  • "אדם שופט עצמו לפי הכוונות שלו, אחרים לפי ההישגים שלהם."
  • "אדם מלא שמחה חייב להיות איש טוב. אולי אינו הכי נבון, כי הוא משיג את מה שהגדול בחכמים שואף אליו בכל כושר תבונתו."
  • "ממה שאתה רוצה ללמוד ולהכיר היטב אתה חייב להתרחק, לפחות לזמן מה. רק כשמשקיפים על העיר ממרחקים מבחינים היטב במגדליה הגבוהים המתנשאים מעל בתיה."
  • "מי שמעדיף את היפה על היעיל גומר כילד המעדיף סוכריות על לחם, על ידי כך שהוא מקלקל את הקיבה, ועל ידי השקפת עולם מרה."
  • "כל הדברים הטובים מדרבנים את החיים, ואפילו ספר טוב שנכתב נגד החיים."
  • "מהי לכן האהבה, אם לא לשמוח ולהבין כשאנו רואים מישהו פועל ומרגיש באופן שונה מאתנו, ולפעמים ההפך מכפי שאנו? כי האהבה מאחדת את הניגודים באמצעותה של השמחה. אסור להתעלם מן הניגודים או לכלותם."

דמדומי שחר (1881)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – דמדומי שחר
  • אושר, יהיה מה שיהיה, מעניק אוויר, אור וחופש תנועה."
  • "חובותינו - הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו."
  • "מצב הרוח הרגיל שלנו מותנה במצב הרוח שאנו יודעים לקיימו סביבנו."
  • "מידה הומאנית היא במורה להזהיר את תלמידיו מפני עצמו."
  • "עצם הדבר הזה, להבין סיבה ומסובב כסיבה ועונש, כמה נורא הוא ומנוגד לתבונה!"
  • "וכי מה כורח הוא לנו להשמיע בקול רם כל כך ובקנאות שכזאת, מה שהננו, מה שאנו רוצים איננו רוצים?"
  • "הנצרות, בעקבות בוזה לעולם הזה, הפכה את הבורות למידה טובה, למידת התום הנוצרי, אולי מפני שהתוצאה המצוייה ביותר של תום זה היא, כמרומז, האשמה, רגש האשמה והייאוש."
  • "כמה קלה יותר תהיה הרגשת החיים הכללית אם נוסף על האמונה באשמה נשתחרר גם מיצר הנקמה הישן ואף נחשוב את ההליכה בדרך הנוצרית ונתינת ברכה לאויבינו וגמילת חסד עם מי שפגעו בנו לחוכמה יתרה מצד האנשים המאושרים! הבה נסלק את מושג החטא מהעולם – ותיכף ומיד נשלח בעקבותיו גם את מושג העונש."
  • "לעולם אל תעצור או תאטום אזניך בפני מה שעלול לעלות על הדעת נגד דעתך! נדר זה נדור לעצמך! ראשית יושרה של החשיבה היא. צא יום-יום למסע מלחמה אף נגד עצמך. ניצחון ומוצב שנכבש, אינם עוד עניינך שלך, כי אם של האמת, - אך גם מפלתך אינה עוד עניינך שלך!"
  • "מן הראוי שנפחד מפני מי ששנא את עצמו, כי נהיה קורבן לזעמו ונקמתו. נדאג, איפוא, לדרכים כיצד לפתותו לאהבת עצמו!"

המדע העליז (1882)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – המדע העליז
  • "מוסריות היא אינסטינקט העדר באינדיבידואל."
  • "האכזריות היא תרופתה של גאווה שנפגעה."
  • "רק הכאב הגדול הוא גואלה האחרון של הרוח."
  • "מה שאנו עושים לעולם אינו מובן, אלא רק זוכה לשבח או לגנאי."
  • "לחיות – משמע: להיותך מרחיק מעליך בלי הרף משהו המבקש למות."
  • "ההחלטה הנוצרית להשקיף על העולם כרע ומכוער, גרמה לו להיות מכוער ורע."
  • "יש בכוחו של האמן לעורר את כוחות הפעולה הרדומים בנפשו של הזולת."
  • "לעולם לא נצא חובת רכות שאנו חייבים בה כלפי האישה."
  • "ההסברים המיסטיים נחשבים לעמוקים; האמת היא, שאין הם אפילו שטחיים."
  • "רעד וחיל אוחזים בנו שוב; מיהו זה אשר ישתוקק לקדש מחדש כאלוהית מפלצת זו של עולם לא נודע, כפי שנהגו חכמי העולם העתיק?"
  • "איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? האין אנו צונחים מטה מטה ואחורה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן - עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! אלוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!"
  • "מטרתו הסופית של המדע אמורה לגרום לו, לאדם, הנאה רבה ככל האפשר וצער מעט ככל האפשר. אולם מה הדין אם ההנאה והצער כה מקושרים הם זה בזה בחבל אחד, שכל מי שרוצה ליהנות הרבה ככל האפשר מן האחד, נאלץ ליטול הרבה ככל האפשר מן האחר?"

כה אמר זרתוסטרא (1883 - 1885)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – כה אמר זרתוסטרא
  • "החטא לאלוהים היה לפנים גדול החטאים, אך הנה מת האלוהים ובזאת מתו גם החוטאים ההם. כעת הדבר האיום ביותר הלא הוא לחטוא לארץ."
  • "הלא כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אל על ואל אור יגבירו שורשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך, לתהום – לרשע."
  • "גדלותו של אדם בזה שגשר הוא ולא מטרה: מה שאפשר לאהוב בו באדם הוא זה שמעבָר הוא ושקיעה."
  • "אהבה מהי? בריאה מהי, ערגה מהי? כוכב מהו? אלו שאלות אשר ישאל האדם האחרון ובעיניו ימצמץ. אותה שעה והנה צמקה וקטנה הארץ ועליה מדדה האדם האחרון המקטין את הכל. ואת מינו אין להכחיד כאשר לא יוכחד מין הפרעוש; האדם האחרון יאריך ימים יותר מכל שקדם לו."
  • "זה דבר חכמתו: 'היה ער על מנת שתיטיב לישון'. ואכן, אלמלא היה בהם, בחיים, טעם, וחייב הייתי לבחור בשטות כלשהי, הייתה זו לי המובחרת שבשטויות."
  • "כל כולי גוף, ושום דבר זולתי זאת. ונפש אינה אלא מילה למשהו השייך לגוף. הגוף הוא בינה גדולה, ריבוי בעל משמעות אחת, מלחמה ושלום, עדר ורועה."
  • "האדם הוא דבר שהכרח לגבור עליו; ועל כן עליך לאהוב את מידותיך הטובות – כי בהן צפון אבדנך."
  • "לעתים קרובות בעלותי אני מדלג על פני מדרגות – ושום מדרגה לא תסלח לי על כך."
  • "השלום אהבו כאמצעי למלחמות חדשות. ואת השלום הקצר – יותר מן הארוך."
  • "יהא שלומכם ניצחון."
  • "הו! איך לא אשתוקק לנצחיות, לטובה שבטבעות, לטבעת הנישואין של השיבה הנצחית? מעולם לא פגשתי באישה שאיתה הייתי רוצה להעמיד ולדות, אלא אם כן הייתה זו האישה אשר אהבתי. כי אהבתיך, הו נצחיות! כי אהבתיך הו נצחיות!"
  • "לא אאמין באף אל שאינו יודע לרקוד."
  • "עשר אמיתות עליך למצוא ביום: ולא, גם בלילה עוד תחפש אמת ונפשך תישאר רעבה."
  • "אכן, מרוב עייפות אף למות לא נוכל עוד; ועתה עודנו ערים ומוסיפים לחיות- בתוך כוכי קברים."
  • "לארץ, הוא אמר, יש עור; ועור זה נגוע במחלות. אחת המחלות האלה, למשל, נקראת 'אדם'."
  • "לגאול את העבר ולהפוך כל 'היה' ל'כך רציתי שיהיה!'- רק לזה אני קורא גאולה!"
  • "קשה לחיות עם בני אדם, כי קשה כל כך לשתוק. בייחוד לפטפטן."
  • "האם מכירים אתם את בהלת הנרדם?- חיל ורעדה אוחזים אותו עד בהונות רגליו, כי הנה הקרקע נשמטת מתחתיו והחלום מתחיל."
  • "לא אני הפה לאזניים האלה."

מעבר לטוב ולרוע (1886)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – מעבר לטוב ולרוע
  • "כל אשר מאהבה ייעשה, מתרחש תמיד מעבר לטוב ולרוע."
  • "מי שבּז לעצמו, עדיין מכבד הוא את עצמו בבחינת בּז."
  • "לדבר הרבה על עצמך יכול להיות אמצעי להסתיר את עצמך."
  • "אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה."
  • "יבורכו השוכחים, כי הם משיגים את הטוב גם מכשלונותיהם."
  • "לא זה שרימיתני זעזע אותי, כי אם שהינני מוסיף להאמין לך!"
  • "לעיתים קרובות למדי אין הפשע לפי כוחו של הפושע: הוא מצמצמו ומתכחש לו."
  • "אהבה לאישה אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות."
  • "מת האלוהים! לא יחיה עוד! ואנו רוצחיו!"
  • "וכי מי לא הקריב אי־פעם למען שמו הטוב – את עצמו?"
  • "ב'ברית הישנה' היהודית, זה ספר הצדק האלוהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו."
  • "הטירוף נדיר אצל היחיד – אך אצל קבוצות, מפלגות עמים וזמנים – הוא התדיר." [2]
  • "ככל שמופשטת יותר האמת שברצונך להורות, חייב אתה יותר לפתות את החושים אליה."
  • "מן ההכרח לתבוע לדין ולשיפוט ללא־רחם את כל רגשי המסירות, ההקרבה העצמית למען הזולת, כל אותו מוסר של התבטלות: וכן את האסתטיקה של ה'התבוננות־חסרת־הפניות', אשר מאחוריה מנסה האמנות המסורסת להיטיב את מצפונה על דרך מפתה למדי.
  • "האישה לומדת לשנוא, בה במידה שהיא עומדת מלהקסים."
  • "הנפש האצילה יש בה יראת כבוד בפני עצמה."
  • "אין מי שירבה לשקר כמו הממורמר."

לגנאלוגיה של המוסר (1887)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – לגנאלוגיה של המוסר
  • "רק מה שאינו חדל לגרום לנו סבל נשאר בזיכרון."
  • "אפשר לחיות מבלי לזכור ולהיות מאושר, אך אין זה מן האפשר לחיות מבלי לשכוח."
  • "אנו המכירים, אנו עצמנו איננו מוכרים לעצמנו, וסיבה מספקת לכך: מעולם לא חיפשנו את עצמנו. איך יכולנו אם כן למצוא את עצמנו ביום מן הימים?"
  • "שעה ארוכה האזין לדברי, אך לא עצר ברוחו להאזין גם לשתיקתי. כי הנה בנקודה זו, יש לי הרבה מה לשתוק."
  • "בבית מלאכה זה, בו מייצרים אידיאלים - רוח סירחון עולה באפי מכל שקריו"
  • "ואת אוזלת היד שאינה גומלת מעבדים פה ל'טוב לב'; את השפלות הפחדנית ל'רוח ענווה'; את הכניעה לשונאים הופכים ל'ציות'"
  • "וכי איזה פילוסוף גדול היה נשוי? היראקליטוס, אפלטון, דקארט, שפינוזה, לייבניץ, קאנט, שופנהאואר — לא היו נשואים."
  • "היא [=המוסיקה] אמנות בלתי-תלויה, אמנות כשהיא לעצמה, לא כדוגמת אחרות שהן בבואותיהן של תופעות, כי אם דוברות בלשונו של הרצון בה"א הידיעה, הרצון בכבודו ובעצמו, ישר מתהומיותו, בחינת התגלותו האמיתית הראשונית, הישירה." [3]
  • "האמונה עצמה יש בה הוכחה – אמונה חזקה המביאה עמה אושר, מביאה עמה חשד באמיתו של הדבר שבו מאמינים, אין היא אישורה של אמת, היא אישורה של סבירות מסוימת – סבירות האשליה'." [4]
  • "אין בנמצא כלל מדע נטול 'הנחות מוקדמות'. רעיון אשר כזה אי אפשר כלל להעלותו על הדעת... תחילה חייבת להיות תמיד איזו פילוסופיה, איזו 'אמונה', שממנה יקבל המדע את כיוונו, טעמו, תחומו, דרכו, ואת זכות קיומו." [5]
  • "שום דבר בעולם אינו מתגלה עוד כאלוהי אלא אם כן הטעות, העיוורון, השקר ואלוהים עצמו נתגלה כשקר הממושך ביותר שלנו."[6]
  • "לא הסבל עצמו היווה את בעייתו [=של האדם], כי אם זה האלם הנורא מסביב, בזעקו את שאלתו 'מה בצע בסבל?'. האדם, האמיץ שבבעלי החיים, ויודע-סבל יותר מכולם, לא את הסבל עצמו הוא שולל; הוא רוצה בו, אף שוחר אותו, בתנאי שמראים לו טעם כלשהו לסבלו, איזה 'למען'. חוסר-השחר של הסבל, ולא הסבל עצמו, זו הייתה הקללה שרבצה עד כה על האנושות." [7]

שקיעת האלילים (1888)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – שקיעת האלילים
  • "מה שאינו הורג אותי מחזק אותי."
  • "מבלי מוזיקה החיים היו טעות."
  • " חייב אדם לדעת מה הוא רוצה וכי הוא רוצה."
  • "בכל פעם שהחיים זורחים, האושר והאינסטינקט זהים."
  • "האם האדם אחד משקרי האל, או שהאל אחד משקרי האדם?"
  • "ייתכן שזו פסגת הנפש כאשר פילוסוף שותק."
  • "אני תלמידו האחרון של הפילוסוף דיוניסוס — אני המורה של תורת השיבה הנצחית."
  • "אל תנהג בפחדנות כלפי מעשייך. אל תפקירם לאחר מעשה!"
  • "אין לי אימון בכל בעלי השיטות ואני חומק מהם. הרצון לשיטה מעיד על העדר יושר."
  • "אתה מחפש חסידים? - חפש אפסים!"
  • "אתה רץ בראש? - כרועה תעשה זאת או כחריג? אפשרות שלישית היא הפליט."
  • "בעבור הפילוסוף, להתייחס לערכם של החיים כבעיה, משמעו לטעון כנגד עצמו ולהעמיד בסימן שאלה את חוכמתו."
  • "לחרוץ משפט על החיים, לנסות להעריך את החיים לחיוב או לשלילה, משמעו לעסוק באבחנות שלעולם אין בכוחן להיות אמיתיות. לאבחנות שכאלה אין ערך אחר אלא כסימני היכר של טיפשותן עצמן. לכן עלינו למתוח את אצבעותינו כדי להגיע להכרה המיוחדת במינה שערכם של החיים לא ניתן למדידה."

הנה האיש (1888)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – הנה האיש (ניטשה)
  • "את רצוני לבריאות, לחיים, הפכתי לפילוסופיה שלי."
  • "נוסחתי בדבר גדולתו של האדם היא אהבת הגורל. לעולם אל נא תחפצו אלא במה שקיים."
  • "להשליך את כל האלילים – כך אני מכנה את כל האידיאלים – הנה מה שמהווה את אמונתי."
  • "בה במידה שהמצאנו את השקר של עולם אידיאלי, רוקנו את המציאות מתוכנה, ממשמעותה וממהימנותה."
  • "הפַּתּוֹס של התנפלות שַׁיך בהכרח לכל גבורה, כמו שרגש הנקמה שַׁיך לכל חולשה. כל מין של גדלות נותנת את אותותיה בזה, שהיא מבקשת לה מתנגד גדול עם פּרובּלימה גדולה."
  • "אדם שעלה יפה נוח לחושינו. אדם כזה רצוי לו רק מה שיהיה לו למועיל. לבו יגיד לו תחבּולות רפואה כנגד מומים, במקרים רעים הוא משתמש לתועלת לנפשו; מה שאין לו לסם־מוות זה מחַזקו. מכל אשר הוא שומע, הוא בורר באֹרח אינסטינקטיבי את הסך שלו: כח בורר הוא, והרבה הרבה הוא מניח להתפזר מבין אצבעותיו ולנפול לארץ. תמיד הוא נמצא בחברתו שלו, בין שיש לו מגע ומשא עם ספרים ובין עם בני־אדם ובין עם מדינות: כבוד הוא מחַלק מדי בחרו ומדי נתנו לאחרים ומדי בטחו בהם. אין הוא מאמין לא באסון ולא באשם, גובר הוא על עצמו ועל אחרים, יודע הוא לשכוח – חזק הוא למַדַּי, עד שהכל יהָפך לטוב לו."

אנטיכריסט (1888)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – אנטיכריסט (ספר)
  • "האמונה אינה עוקרת הרים ממקומם, אלא מציבה אותם במקומות שאין בהם הרים כלל."
  • "כל דבר מוצלח, כל דבר גאה וחומד לצון, יופי מעל לכל, פוגע בעיניה ואוזניה של הכנסייה."
  • "נוצרית היא השנאה לרוח, לגאווה, להעזה, לחופש, לחירותה של הרוח. נוצרית היא השנאה לחושים, לחדוות החושים, לחדווה בכלל."
  • " התרמית הגדולה של אי המוסריות האישית מחריבה כל היגיון, כל דבר שבחושים הטבעיים - כל דבר תועלתי ומסייע לחיים, או מבטיח את העתיד עכשיו, מעורר חשד."
  • "אל שהתנוון אלי סתירת החיים, במקום להוות זיכוכם ואישורם הנצחי! אלהים המהווה הכרזת איבה לחיים, לטבע, לרצון החיים! אלהים כנוסחה לכל השמצת העולם הזה, לכל כזבי "העולם הבא"! אלהים שהוא האלהת הלא-כלום. קידושו של הרצון אל הלא-כלום." ~ עמ' 266

פרשת וגנר (1888)עריכה

  • "הקשבתי אתמול — התאמין? — בפעם העשרים ליצירת המופת של ביזה. שוב התמדתי בדבקות רכה עד הסוף, שוב לא ברחתי באמצע. ניצחון זה על קוצר־רוחי מפתיעני. מה רבה השלמות אשר יצירה כזאת מקנה לך! אתה עצמך הופך על ידה ל'יצירת מופת'." — ואכן, מדי שמעי את כרמן, דימיתי עצמי יותר פילוסוף ופילוסוף יותר טוב ממה שאני רגיל לדמות את עצמי: נעשיתי כה ארך-רוח, כה מאושר, כה הודי, כה מיושב...ישיבה של חמש שעות: שלב ראשון לקדושה! — הרשאי אני לומר שצליל התזמורת של ביזה הוא כמעט היחיד שאני יכול לשאת עוד?" ~ עמ' 14
  • "אני כורה לאוזני בור עמוק מתחת למוזיקה זו, אני שומע את סיבתה. נדמה לי שאני חי את התחוללותה — אני מרעיד מאימת הסכנות המתלוות לכל חירוף נפש...האם הושם לב לכך שהמוזיקה משחררת את הרוח? מכניפה את המחשבה? שאדם נעשה פילוסוף יותר בה במידה שהוא נעשה יותר מוזיקאי?" ~ עמ' 14
  • "אין לך דבר שואגנר העמיק כה להגות בו כדבר הגאולה. האופרה שלו היא אופרה של גאולה. תמיד האדם רוצה אצלו להיות נגאל. לפעמים עלם, לפעמים עלמה, זאת היא הבעיה שלו. — עמ' 16
  • "מה היה גתה חושב על ואגנר? — גתה הציג פעם בפני עצמו את השאלה, מה הסכנה המרחפת מעל לראדי הרומנטיקאים כולם: גזירת הרומנטיקאים. וזאת תשובתו: נגזר עליהם להחנק בהעלאת גרה של הבלים מוסריים ודתיים." ~ עמ' 19
  • "אך המשימה העיקרית שנטל על עצמו הלא היא שחרורה של האישה — "לגאול את ברונהילדה"...זיגפריד עם ברונהילדה, הקידושין של האהבה החופשית ; עליית שמשו של עידן הזהב, שקיעת האלים של המוסר הישן — בוטל הרע מן העולם..."
  • "וכי ואגנר הוא בכלל בגדר אדם? וכי לא קרוב יותר היותו בגדר מחלה? הוא מביא חולי על כל מה שיגע בו — הוא החליא את המוזיקה. דיקאדנט טיפוסי, המרגיש את עצמו, כולל טעמו המושחת, בגדר הכרח, ולטעם הזה הוא תובע זכות של טעם עילאי, והוא יודע להקנות לשחיתותו חשיבות של חוק, של קידמה, של הגשמה...כוח הפיתוי שלו גובר עד אין שיעור, עשן הקטורת שלו מיתמר סביבו." ~ עמ' 21
  • "ואגנר הוא נוירוזה. ייתכן ואין לך היום דבר שייטיבו לדעת בו, בכל מקום, ייטיבו לחקור בו, מאשר אופייה המתחפש של ההתנוונות, שכאן היא עוטה מסיכה של אמנות ואמן." ~ עמ' 22
  • "רק בעזרת מוזיקה חולה אתה מכניס היום רווחים." ~ עמ' 23
  • "ואגנר הוא הרס גדול למוזיקה. הוא גילה בה את הכלי לגרות עצבים עייפים — בזאת הביא עליה מחלה...הוא אמן התחבולות ההיפנוטיות." ~ עמ' 23
  • "כדי לרומם בני־אדם, חייב אתה עצמך להיות מרומם." ~ עמ' 25
  • "הייתה לו לואגנר המידה הטובה של הדיקאדנטים, החמלה."
  • "ואגנר לא היה מוזיקאי מאינסטינקט, ואת זאת הוכיח בכך שוויתר על כל חוקיות, וביתר בהירות, על כל סגנון שבמוזיקה, על מנת לעשות ממנה מה שהיה דרוש לו." ~ עמ' 29
  • "מעריצים אותו על "נדיבות רוחו המלכותית" כהערצתם של צרפתים צעירים את ויקטור הוגו. לאחר מכן מעריצים זה ואת זה מטעמים הפוכים." ~ עמ' 31
  • "הכרה זאת, ששחקנינו היום ראויים להערצה יותר מתמיד, אין פירושה שסכנתם קלה בעינינו." ~ עמ' 38
  • אינסטינקט נחלש על ידי שכלתנות: כי מתוך שהוא משכלן עצמו הוא מחליש את עצמו."
  • "תיאוקרטיה — האמונה הטפלה בעליונות התיאטרון." ~ עמ' 41
  • "חיבור זה, — מי לא חש בכך? — השפעתו באה מרגש של הכרת־תודה." ~ עמ' 46

ניטשה נגד וגנר (1889)עריכה

  • "מאז שובו של ואגנר לגרמניה הוא מייצג את כל מה שאני מתעב - אפילו את האנטישמיות."
  • "לעתים קרובות שאלתי את עצמי אם אינני חייב לשנות חיי הקשות, יותר מאשר לאחרות."
  • "הפילוסופיה אינה הולמת את המספר הגדול. ההוא זקוק לקדושה."
  • "ואשר למחלתי הארוכה, האם אינני חייב לה יותר מאשר לבריאותי? אני חייב לה בריאות מושלמת יותר. מה שאינו הורג אותי מחזק אותי."
  • "אני חייב למחלתי גם את הפילוסופיה שלי. רק כאב עז הוא משחרר גדול של הנשמה."
  • "כאב עז ארוך, איטי, שבו אנו נשרפים כמו עצים ירוקים. הוא בלבד מכריחנו, אנו הפילוסופים, לרדת לעמקי נשמתנו."
  • "גם בתכנון העלילה ואגנר הוא בראש ובראשונה שחקן."
  • "אין לך דבר זול מן התשוקה!"
  • האנחה הנוצרית, הצגת החמלה הנוצרית הגדולה לראווה. "מושחת האדם, מי יגאל אותו? מה יגאל אותנו?" אל נהיה משיבים. נהיה זהירים. נתגבר על שאיפת הכבוד שלנו שהייתה רוצה לייסד דתות."

הרצון לעוצמה (1901)עריכה

עמוד ראשי 
דף ציטוטים מורחב – הרצון לעוצמה (ספר)
  • "מוסריות היא הפניית־עורף לרצון הקיום."
  • "דבר אינו בעל ערך גדול יותר מאשר להגיע לרמה גבוהה של עוצמה."
  • "בל נשלה עצמנו! הזמן רץ קדימה — היינו רוצים להאמין שכל מה שמצוי בתוכו רץ קדימה."
  • "מתוך אמונה שהוא בוחר בתרופה, בוחר האדם בדבר המחיש את אפיסת כוחותיו — לכאן שייכת הנצרות."
  • "כל היודע איך נוצרת תהילה כלשהי, יתייחס בחוסר-אמון גם כלפי אותה תהילה שזכתה לה המידה הטובה."
  • "אני מורה את אמירת 'לא' לכל מה שמחליש, מה שמתיש. אני מורה אמירת 'כן' לכל מה שמחזק, מה שאוגר כוח, מה שמצדיק את רגש הכוח. עד כה לא הורו לא את זה ולא את זה: הורו מידות טובות, ביטול עצמי, רחמים, ואפילו את שלילת החיים הורו."
  • "גאים אנו על כך שאיננו נאלצים עוד להיות שקרנים, מלעיזים, מחשידי החיים."
  • "כאשר קיים ניגוד או חוסר תיאום בין שאיפותיו של האדם, עלינו להסיק כי אנו עדים להחלשת הכוחות העומדים מאחרי הרצון."
  • יפה הוא תוצאה של עוצמה רבה. אנו יכולים להחשיב את היפה כביטוי של רצון מנצח, כתיאום אינטנסיבי ביותר, כהכנסת סדר בכל הרצונות האלימים, וכנקודת איזון יציבה בין כוחות מנוגדים."

מתוך אגרותיועריכה

  • "לבסוף, לוּ היקרה שלי, אני חוזר על בקשה מקרבֿ לב משכבר הימים: היי למי שאת! בתחילה חש האדם צורך דוחק להשתחרר מהאזיקים הכובלים אותו, ולבסוף הוא צריך לשחרר את עצמו מהשחרור הזה! כולנו סובלים באופן זה או אחר ממחלת האזיקים, גם לאחר שניתצנו את השלשלאות." ~ איגרת ללוּ סלומֶה, אוגוסט 1882
  • "ידידתי הנכבדה, בינתיים צעדתי את צעדי המכריע, הכל בסדר. כדי שיהיה לך מושג במה מדובר, אני מצרף את אגרתו של "קוראי" הראשון — ידידי הוונציאני המצויין, ששוב משמש לי עוזר בעת ההדפסה. אני יוצא מגינואה, מהר ככל שאוכל, והולך להרים: השנה אינני רוצה לדבר עם איש. שמא את מבקשת שם חדש בשבילי? הוא מצוי בלשון הכנסייה: אנוכי...האנטיכריסט. אנא, אל ניגמל מן הצחוק!" ~ לידידתו מאלוידה פון מייזנבורג, סוף מרץ 1883
  • "שלחתי זה מקרוב ספר. שמו: "מעבר לטוב ולרוע" (...לא על מנת שתקראי בו, ופחות מזה שתביעי בפניי את רשמייך. נניח שמותר יהיה לקרוא בו בשנה 2000 בערך)." ~ לידידתו מאלוידה פון מייזנבוג, 1886
  • "בקי אני בנפש האדם די־הצורך לדעת עד מה תשתנינה הדעות עליי לאחר חמישים שנה ואיזו עטרה של יראת־כבוד תעטר אז את בנך דווקא בזכות הדברים שבגללם גידפוני והשמיצוני עד כה. כי זה גורלי — מימי ילדותי ואילך לא לזכות למילה עמוקה אחת, לאות של הבנה, ואף אינני נזכר, שאי־פעם התלוננתי על כך...הידיעות מפרגוואי באמת מהנות מאוד! ובכל זאת עדיין רחוק ממני חשק קל שבקלים להימצא בשכנותו של גיסי האנטישמי. השקפותיו והשקפותי שונות הן: ואינני מצטער על כך." ~ לאמו פראנציסקה אולר, אוקטובר 1887
  • "שבועות אלה הקדשתי ל"שינוי ערכים". אתה מבין את המונח הזה? למעשה, הצורף הוא האדם המועיל ביותר מכל המצוי: כוונתי למי שהופך דבר פחות־ערך, נקלה, לדבר בעל ערך ואפילו לזהב." ~ לידידו גיאורג ברנדס, מאי 1888
  • "תנחש אדוני, מי נטל ב"הנה האיש" את חלקו הגרוע ביותר? האדונים הגרמנים ; דברים איומים אמרתי להם...על מצפונם של הגרמנים רובץ למשל סילוף משמעותו של הרנסאנס. התקופה ההיסטורית האחרונה — וזאת ברגע, בו הערכים הנוצריים, ערכי הדיקאדנס, הודברו, כשצמרתה הרוחנית עצמה גברה עליהם בעומקי האינסטינקטים שלה, ובעזרת האינסטינקטים־שכנגד, בעזרת דחפי־החיים. להתקיף את הכנסייה — פירושו של דבר היה לכונן מחדש את הנצרות." ~ לידידו גיאורג ברנדס, נובמבר 1888
  • "הענקתי לאנושות את העמוק בספרים. וזה מחייב כפרה כבדה! זה מוציא אותך מכל מגע אנושי, זה יוצר מתח ורגישות עד לבלתי נשוא. אתה נעשה כחיה שפוצעים אותה בלי הפוגות. והפצע הוא אי-שמיעת תשובה, בת-קול של תשובה, והנטל, אשר בקשת להעבירו, לשתף אחרים בו... אתה חייב בדרך מבעיתה לשאתו על כתפיך לבדך." ~ מתוך: אגרות, עמ' 372

נאמר עליועריכה

  • "הוכיח הלכה למעשה, כי יסוד עולמו של היחיד הוא בתוכו ומשם הוא צריך להתחיל את בניין עולמו, בכדי שיהיה הבניין מתאים אל היסוד, ולדחות כל מה שסותר אותו מבחוץ." ~ אהרן דוד גורדון
  • "אומר 'לא' זה, שאינו יודע אלא לכלות ולהרוס ולשולל, נשתלשל ונעשה לאומר 'הן' היותר גדול של האנושיות." ~ דוד פרישמן
  • "פרידריך ניטשה הוא היחיד בעידן המודרני האומר דבר־מה מהותי על המוסר." ~ גרשום שלום
  • "רוב כתביו של פרידריך ניטשה עשויים מאמירות (אפוריזמים) ומסות קצרצרות. פרשניו מבינים זאת כביטוי של הסתייגות מבניית מערכת תיאורטית שיטתית, וכהצהרה כי אין בנמצא אמת אחת אחידה ומוחלטת, אלא נקודות מבט (פרספקטיבות) רבות וארעיות." ~ אורי ורניק

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רוב ספריו תורגמו לעברית על־ידי ישראל אלדד ויצאו לאור בהוצאת שוקן.
  2. ^ פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 87
  3. ^ פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 308
  4. ^ פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 357
  5. ^ פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 360
  6. ^ פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 360
  7. ^ פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 370